מה לעשות? מה יהיה מחר? מה יהיה עכשיו? לאן אני הולכת ולאן פניי מועדות? זאת לא יודעת.
אני כותבת לך את המכתב הזה מתוך בלבול, ייאוש, מתוך הרגשה שאולי במקרה תקרא אותו ולא אצטרך להגיד לך את זה בפנים.
אהבתי אליך גדולה נורא, רק שיש לי איתך די בעיה (יותר נכון עם עצמי).
אני כל כך צריכה אותך כאן לידי, איתי, שתחבק אותי , תשמע את זעקתי, שארגיש את גופך, שתעטוף אותי בכל רכותך.
הייתי ציפור חופשיה עד שכבשת את ליבי, פרצת, חדרת ושרפת את נשמתי.
מהלכת ברחובות, מחפשת לראותך וכל כך רוצה להיות איתך.
מרגישה אותך, נושמת אותך, חשה את חום גופך, שומעת את קולך.
לפעמים אני מרגישה כל כך חסרת אונים עד שאני מכריחה את עצמי לחשוב שמחר נהיה יותר קרובים, ואז אני מתעוררת ומגלה שאני בעצם חיה באשליה אחת גדולה, ולפעמים כשאני לבד, ואני מאבדת שליטה, אני רק בוכה ובוכה דמעה, אחר דמעה, אחר דמעה.
בוכה בלילה מסתכלת מבעד לחלון, כוכב מנצנץ רואה ואני מביעה משאלה, אחת קטנה ויחידה, א=ו=ת=ך!
אני רק רואה אותך מחייך וככה פתאום, בלי לדעת איך, גם אני מחייכת.
המבט הקסום, הצחוק המדהים, תבין הגעגועים אליך עלי משתלטים.
קשה לי בלעדייך, אתה כל חיי, אתה לי ימיי ולילותיי.
אבל עייפתי, נמאס לי, אני מוותרת.... אבל מצד שני, אם אני אתן לך ללכת לעולם לא אדע איך החיים שלי יראו איתך, קרוב אלי, האם אי פעם תחייך אלי?!!?!?!
אני יותר מדי ביישנית מכדי לדבר איתך על זה, ויש לי יותר מדי אהבה מכדי להפסיד אותך, אבל במוקדם או במאוחר אני חייבת לבחור!!
הלב אומר דבר אחד, ההיגיון דבר אחר ("ללב יש שכל משלו שהשכל אינו מסוגל להבינו") מדמיינת אותנו ביחד ומרגישה בתוך חלום, ובוכה כי אני יודעת....... זה רק ח=ל=ו=ם!!!
רוצה להיות בזרועותיך לעד, שלא תעזוב, שלא תלך לעולם!!!!
אני שוב חוזרת ואומרת לעצמי "תמשיכי הלאה תוותרי!! הוא גם המשיך! גם לך מגיע לחיות!"
אני רוצה להמשיך הלאה או ללכת על הכל אבל אני יותר מדי פחדנית מכדי ללכת עד הסוף עם אהבתי אליך... מפחד להתאכזב.
אבל בכל מקרה רק רציתי שתדע שאני לא בוגדת, פשוט על אהבתי אליך מוותרת.
חשוב לי שתדע שגם אם אוותר ואמשיך הלאה, לעולם, לעולם, לא אשכח אותך, את שמך, את דמותך, או את אהבתי אליך!!
מה לעשות?! להלחם עליו!? לוותר עליו!? החלטה קשה!! הוא אומר שהקשר אבודדד!! מה אני עושה!??!?!? בבקשה תעזרו!!
