נסיך שלי,כל כך קשה להימנע מלחשוב עלייך.
איך השתנינו שנינו מאז כל מה שהיה פעם?!
נהיינו אנשים אחרים לגמרי ממה שהיינו,קרים,אדישים יותר,עצובים...
אני הולכת ברחוב ומדמיינת אותך לצידי,כמו פעם...
אבל אז אני חוזרת למציאות-ואתה לא שם,אתה לא הולך לצידי יותר.
ועכשיו?! אני במיטה,שוכבת לבד,וקר לי...ואתה כבר לא נמצא שם יותר כדי לחבק אותי ולא לעזוב,כדי להירדם איתי.
וכשאני חולה,כשהייתי בביה"ח,אתה כבר לא היית על-יד המיטה שלי,מחכה שאני ארדם-כמו פ=ע=ם,ולא האכלת אותי באוכל מגעיל של ביה"ח (:,או החזקת לי את היד כשכאב,או מדדת לי חום...והסתכלת עליי בזמן שאני ישנה...
פעם לא האמנתי שאהבה יכולה לגרום לך להרגיש כל כך הרבה דברים בבת אחת,בעוצמה שאי אפשר לדמיין-חשבתי שכל זה נמצא רק בסיפורים,עד שנישקת אותי בפעם הראשונה....
אז-התחלתי להאמין.
אבל אתה כבר לא איתי יותר, אתה רחוק,ואני כבר לא מאמינה.
הפסקתי להאמין-שיש עוד אחרים חוץ ממך,למרות כל מה שכולם אומרים-"ילדה כ"כ יפה,יכולת למצוא לעצמך מישהו הרבה יותר טוב ממנו,הוא סתם זבל."
הפסקתי להאמין שאני יפסיק לאהוב אותך אי פעם-כבר הפסקתי לנסות...
כבר שנה וחצי שאנחנו "ביחד"-חצי שנה ביחד,נפרדים ל3 חודשים,חוזרים לחודש...הסיפור שלנו כ"כ מסובך !! למה דברים לא היו יכולים להיות יותר פשוטים??...
בכל מקרה,אני כבר הפסקתי להאמין.
מתגעגעת אלייך הכי שאפשר...
