"זה מן רגש שכל המילים, השירים, המכתבים והפתגמים לא יצליחו להסביר לעולם"...
אחרי כל ה"אהבות" שחלפו לי,
עברתי תקופה, שבה הפסקתי להאמין שקיים בנאדם
שיצליח לגרום לפרפרים לשוב אל הבטן,
לצמרמורות להתפשט בגופי, ולמחשבות להשתלט על ראשי
בנאדם כזה,
שיצליח לחדור לי לחלומות בשנתי,
שכל שיר או פזמון ייראו כאילו נכתבו עליו
שיגרום לי להיות יצירתית ולכתוב את כל הרגשות על דף...
שדמותו מזכרוני לא תמחק בשום פעולה שאעשה,
ששמו יהיה מוזכר בכל שיחה שלי,
שאחווה איתו רגעים קסומים שילוו אותי תמיד ויעלו לי חיוך בכל פעם שאזכר בהם...
שרק מלשמוע את שמו אני אתחרפן
שיגרום לי להסמיק כשהוא רק שואל שאלה,
שלא אוכל להסתכל לו בעיניים מרוב בושה,
שהמילים יצאו לי בגימגום כשנדבר,
שאנסה לפענח כל משפט שלו, אפילו החסר משמעות לגמרי...
שלפני כל הודעה אני אחשוב פעמיים אם לשלוח, מתוך פחד מהתגובה שלו,
ושכל הודעה ממנו תקפיץ לי את הלב.
שישכח אצלי חולצה עם הריח שלו ולא אפסיק לרגע להסניף אותו
שבכל מגע או ליטוף יגרום לצמרמורת חדה בכל גופי,
שהלב ישתוקק אליו שיהיה קרוב ויחבק חזק,
שלכל מילה קטנה או מבט תהיה משמעות כל כך גדולה בשבילי,
שאספור כל דקה שעוברת מהזמן שלי איתו ואתפלל שהשעונים יעצרו לנצח
שהכל יהיה צריך להיות מושלם כשניפגש, אפילו הדבר הקטן ביותר
שיבוא לי לפרוץ איתו את כל הגבולות אבל אמות מפחד שהוא יתרחק
שהמחשבה שמישהי אחרת נמצאת לצדו פשוט תאכל אותי
שידוע לי מראש שהתשלום של להיות איתו הוא כאב ולא יהיה לי אכפת
שאני יוכל שעות להביט בו מבלי להשתעמם אפילו מעט
שאחת מההנאות הכי גדולות שלי תהיה רק להתכרבל איתו מתחת לשמיכה
שכל בדיחה שלו, אפילו לא מוצלחת, אותי תהיה מצחיקה
וכל מילה שלא במקום תגרום לדמעות לזלוג ותשאיר אותי בלי יכולת להפסיק את הבכי
זה שבו זמנית אני אוהב וישנא כל כך
ואז אתה הגעת...
