אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

כלב אידיוט וחתולה אדישה

הדבר המדהים ביותר הוא שאני עדיין רואה אותה כל הזמן. פעם זה שיער, פעם זה פנים, פעם זה קול. כל פעם חושב שאני רואה אבל בעצם לא. יש קול בתוך המוח שלי, קול נשי רך ונעים, שמדבר אלי. רוב הזמן הוא נמצא ברקע, מדבר אלי, מכווין אותי, נותן עצות, מעיר הערות, חלש חלש ומעומעם. האמת היא שרוב הזמן אני לא שם לב לקיומו, כמו רעש של מזגן, ומבלבל אותו כמחשבות שלי. רק כשאני נזכר בה, באותה אישה שנמצאת בתוך המוח שלי, אני שומע אותה ומפריד בינה לבין מחשבותיי שלי. אבל לפעמים אני שומע אותה חזק חזק, בעיקר בחלומות, אבל לפעמים גם במציאות ברגעים שבהם רגשות מציפים אותי.

יש בן אדם נוסף בתוכי, אישה ליתר דיוק. אני שומע אותה. גם עכשיו. עכשיו היא מחייכת. ולפעמים אני שואל את עצמי כמה ממנה זה אני שהאנשים מכירים. כמה ממנה יוצא ממני החוצה. הרי רוב הזמן אני לא מודע לנכחותה. מבלבל מחשבות שלה עם מחשבות שלי. כמה מההיגיון שלה אני מאמץ כשלי? אבל בעיקר אני שואל את עצמי מי היא. האם היא הייתה שם תמיד ורק הבחנתי בה בשנים האחרונות או שהיא פשוט אורחת שתעזוב. ומתי היא תעזוב, אם היא תעזוב? כשאני לא אצטרך אותה? האם אני בכלל צריך אותה? האם היא בכלל אויב או ידיד?
אני רואה עיניים. תמיד אני רואה את העיניים האלו. הן עיניים שהיו כל כך מוכרות. כל כך הרבה כוח היה להן עלי. ובעולם המציאות אני תמיד מחפש את העיניים האלו אבל עוד לא מצאתי אותן אצל שום אישה אחרת. אולי בגלל זה אני רואה, או יותר נכון חושב שרואה, אותה בכל כך הרבה מבטים חטופים שלאחר עוד מבט ולפעמים עוד אחד מעמידים אותי על טעותי. והאישה שבתוכי כל הזמן צוחקת כשזה קורה ואומרת שאני חי באשליות ובעבר. אבל כשאני שואל אותה איך אפשר לקבור אהבה היא מחמיצה פנים ושותקת.

לפעמים אני רוצה לבכות. החיים מדהימים אבל בשביל לחיות, באמת לחיות, צריך גם שיהיה הרבה כאב. אולי צריך זו לא ההגדרה הנכונה אבל זה חלק מהחבילה, ואלוהים יש כל כך הרבה כאב. ואני לפעמים פשוט ממש רוצה לבכות אבל אני לא יכול. פשוט לא יכול וזה נראה לי הכי עצוב בכל העניין. מה בי כל כך מת שאני לא יכול לבכות? האישה שבתוכי יכולה לבכות. היא בוכה בשבילי. במקומי. מה הייתי עושה בלעדיה?

פעם יצאנו לאיזושהי מסיבה. אני, החבר'ה והאישה שבתוכי. אם אני זוכר נכון היה טוב. רקדנו, שתינו, צחקנו. ובאמצע הכל, 15 דקות אחרי שהתנשקתי עם איזו עוד אחת שאני לא זוכר את השם שלה ולא את הפרצוף, ממש אחרי איזה שיר טוב שכולנו רקדנו בהתלהבות, היה לי רגע של שקט. רגע כזה שבו אתה לבד, למרות מאות האנשים שמסביבך, ובאותו רגע העיניים שלה עלו לי במוחי, בדיוק כמו בכל שאר הפעמים שהעיניים המדהימות שלה עולות במוחי. אבל משהו היה קצת שונה כי במוחי הבטתי באותם עיניים כאילו זה היה במציאות, כמו לפני ארבע שנים, ופתאום נזכרתי בכל מה שהעיניים האלו היו בשבילי. בלי כל התירוצים שתמיד נלווים לאותם זכרונות, כמו שמה שקרה היה צריך לקרות , ובלי ההורדה,שנבנתה במהלך השנים, מערכן של אותם רגשות ובלי כלום בעצם. רק הרגשות, כמו שהם היו בדיוק לפני ארבע שנים, נטו. גל של חלחלה עלה לי לאורך גופי. הרגשתי שאני רוצה להקיא. הרגשתי שאני רוצה לבכות. פתאום בשניה נהיה לי כל כך עצוב. כל כך. הפעם היחידה שהיה לי יותר עצוב הייתה כשראיתי אותה נוסעת ומתרחקת ברכב הסגול ויוצאת מחיי לתמיד. כאילו הבנתי שוב ומחדש את המשמעות של לאבד אותה, ושבעצם אין דבר נורא מזה. ויותר מכל, יותר מהכל, אני זוכר שפחדתי, פחד מוות, כי פתאום הבנתי כמה חומות אנחנו בונים סביב הרגשות שלנו בשביל להצליח להמשיך לחיות עם כאב ועצב אבל שזה בעצם רק קוסמטי, כי לא משנה כמה חומות וגדרות ושוחות תבנה סביבם, תמיד הם יהיו שם, באותה עוצמה. ובעצם שרגשות מהסוג הזה, אהבה אני מתכוון, לא באות עם תאריך תפוגה. הם לא פוחתים או קטנים או מתעמעמים. אנחנו פשוט מתרחקים מהם.

אז מה יש לנו כאן בעצם? יש לנו בחור, יש לנו אישה, שתיים למען האמת, עיניים, רגשות מודחקים, מסיבה, ובכי שלא מקבל ביטוי בעולם המציאות. נשמע כמו סיפור אהבה? בקושי.. אם תשימו לב ותסתכלו בלילה על השמיים אתם תבחינו בשלושה כוכבים. הכוכבים שעליהם אני מדבר נמצאים אחד אחרי השני אבל לא בקו ישר. אפשר להסתכל עליהם, אם מחברים את הנקודות, כמו דרגה של איש קבע, לא קצין. זה נראה פחות או יותר כמו האות K אבל בלי הקו הישר המאונך. כשהייתי ילד הקבוצה הזאת של הכוכבים הייתה הרבה יותר גדולה. בערך פי 3 בגודל. העניין עם הקבוצה הזאת הוא שבמשך יומיים בכל שבוע אי אפשר היה לראות אותם בלילה, או לפחות לא היה אפשר בשעות בהן אני הייתי ער. כשהייתי ילד יום שישי היה תמיד נראה לי כיום מיוחד. הכל בו היה מיוחד. ותמיד כשיצאנו ביום שישי ליציאת כיתה, והייתי יורד למטה למקום המפגש הייתי מסתכל לשמיים ואם הייתי רואה את קבוצת הכוכבים הזאת הייתי מאמין בכל ליבי שמשהו מיוחד יקרה הלילה. אם אני זוכר נכון, בכל התקופה ההיא כשהשמיים ויציאת כיתה היו מיוחדים, אף פעם שוב דבר מיוחד לא קרה ביציאת כיתה. אבל אני תמיד האמנתי. עצוב? אולי... באופן מאוד אבסורד הדבר הכי מיוחד שקרה לי עם קבוצת גרמי השמיים ההיא היה כשהייתי בהודו, ובשמי הודו הליליים ומלאי הכוכבים, ראיתי אותם. הרבה יותר קטנים אבל ראיתי אותם. בהודו. משום מה זה הדהים אותי שגם בהודו רואים אותם. שמשהו יכול להיות כל כך קבוע.

האישה שבתוכי אומרת לי יום אחד שהיא אוהבת את מי שנהייתי. האמת היא שגם אני אוהב מאוד את מי שנהייתי. זה יפה שאפשר לאהוב אותי, גם אם לא מדובר בגורמים כל כך אובייקטיבים, כשכל כך הרבה תמימות התנדפה ממני במהלך השנים האחרונות. מתברר שקל הרבה יותר לאהוב מכונה משומנת למניפולציה של רגשות מאשר נפש טהורה ותמימה שמסוגלת להאמין בכל דבר שהוא קסום. ואולי בגלל זה אני ממשיך לראות את העיניים שלה. אולי בגלל שהיא הדבר היחידי הקסום שנשאר לי. הדבר היחידי שאני יכול לאהוב בלי לחשוב קודם.

אני יושב במרפסת שלי שותה קפה וסיגריה, מסתכל על הכלב הקטן והאידיוט של השכנה מלמטה. הוא רץ לו במעגלים מסביב לחצר, באמוק, ולפעמים אני חושב שהוא השתגע. חתולה יושבת לה על החומה שמסביב לחצר וזה משגע אותו. הרוטינה היא קבועה כל יום. הוא רץ במעגלים בחצר במשך 20 שניות ואז רץ אל עבר החתולה, תמיד אותה חתולה, מזנק לעברה, מגיע חצי דרך למעלה, נתקע ונהדף ע"י הגדר, חוזר אחורה, צובר תאוצה, קופץ שוב, נתקע שוב, חוזר שוב, מאיץ שוב, נתקע שוב וחוזר למעגלים שלו למשך 20 שניות נוספות. החתולה, באופן מדהים, אדישה לחלוטין לקפיצות שלו ולנביחות שלו ולזעם שלו. אפילו לא מסתכלת עליו. אפשר לחוש בבוז שלה אליו מקילומטרים. לפעמים אני חושב מה יהיה אם איזה כוח עליון ייתן איזה פוש קטן באחת הקפיצות שלו והוא יצליח לתפוס אותה. קודם כל אין ספק שהוא יקרע אותה במכות עם כל הזעם שהצטבר לו במשך כל הזמן הזה. אבל מה יקרה לחיות מבחינה נפשית? אני מתאר לעצמי שהחתולה, שלקחה כמובן מאליו וכעובדה מוגמרת שהכלב לא יכול להגיע אליה, תקבל טראומה מהתקרית שלא רק תגרום לכך שהיא לא תשב יותר שם על החומה אלא גם תערער על כל מה שהיא יודעת על החיים האלו. והכלב? הכלב אין ספק שישמח ויקבל סיפוק ענק מזה שסוף סוף הוא החטיף לחתולה אבל סביר להניח שביום למחרת הוא יתנהג כאילו לא קרה כלום כי בעצם בכל קפיצה שלו הוא תמיד האמין, באמת ובתמים, שהוא יצליח להגיע לחתולה.

והעיניים שלה ממשיכות להביט בי במוחי, והאישה שבי בוכה, ואני זוכר איך זה היה כשהבטתי בעיניים האלו בלי המטענים של העבר ובלי החומות של העתיד, שניות לפני הנשיקה הראשונה.
אני אוהב אותך.

 


נוסף: January 7th 2006
מספר: נשר שני
דירוג:
כניסות: 780
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]


כלב אידיוט וחתולה אדישה
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-01-09 12:30:45
הדירוג שלי:


האישה שבתוכך היא בעצם דמות שיצרת? כאילו האישה המושלמת שאתה אוהב? היא בעצם לא קיימת לא מציאותית בגלל זה היא מושלמת בגלל זה אתה אוהב אותה? בגלל זה יצרת אותה? מי היא? האם היא קיימת לא רק בתוכך?

כלב אידיוט וחתולה אדישה
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-01-07 23:58:34
הדירוג שלי:


וואוו מדהים..
זה כ"כ יפה ועצוב שעושה חשק לבכות...
וזה נכון שאומרים שאנחנו בונים המון חומות כדי להעלים את העצב שבחיים לא יעלם:/

כלב אידיוט וחתולה אדישה
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-01-07 21:21:29
הדירוג שלי:


ממש יפה

אבל לא הבנתי מה הקטע של הסיפור ! חחח באמת שלא הבנתי

מי זאת האישה שבגוף שלך?!




 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים