אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

סיפור אמיתי..חלק 12

"מה עוד מטריד אותך?"שאלתי
"הם מתנהגים אליי כמו אל תינוקת,הם לא מרשים לי להסתובב לבד הם לא מרשים לי לישון אצל חברה כשיש למחרת לימודים הם לא הרשו לי לנסוע לפסטיבל שנטיפי ולא מרשים לי לנסוע לתל אביב עם חברה שלי והמשפחה שלה והכי הכי מרגיז אותי זה שהם שולחים אותי לישון כל ערב בעשר כאילו שאני בת שנה".
"זה באמת מרגיז אבל אם זה מנחם אותך אז שתדעי שלמרות שאני מבוגרת ממך בכמה שני גם ההורים שלי לא אוהבים שאני מסתובבת לבד וגם לי לא תמיד נותנים לישון מחוץ לבית כשיש למחרת לימודים ואני חייבת להיות במיטה עד חצות"
עדי הקשיבה לי"אם גם אצלך זה ככה אז את בטח מבינה אותי ויודעת כמה זה מרגיז"
"אני יודעת ומבינה,אבל עכשיו ההורים שלך לא כאן..ני כאן ואם את שואלת אותי אין טעם שאנחנו לא נעשה חיים ביחד יש לנו הזדמנות להנות בלי ההורים שיגבילו אותנו אז בואי ננצל את הזמן".
עדי חייכה,זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שהיא התעוררה שראיתי אותה מחייכת
"יאללה,בואי נעשה את כל מה שאסור!" עדי אמרה וקפצה מהספה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"רגע!" אמרתי לה.."עדי אנחנו לא נעשה שום דבר שבוא אסור
כי דברים אסורים הם בדרך כלל מסוכנים.."
נשמעתי לעצמי פתאום כמו אמא..
"אבל..עדי..נעשה כי בביחד בסדר?"
ההתלהבותת שעדי הייתה בה ירדה קצת אבל היא רק הנהנה בראשה להסכמה..
"אז מה נעשה היום?" שאלה
"בואי נתחיל את היום בקניון אני צריכה לעשות קניות כי המקרר שלכם ממש ריק נאכל שם ארוחת צהריים ואח"כ נעשה קניות מה את אומרת?"
לשמחתי היא הסכימה..
לקחתי את המפתחות ואת הכסף שברכה השאירה לי ויצאנו מהבית.
היה כיף..
היה טעים האוכל ועדי הייתה חמודה..
אבל זאת עבודה קשה להיות עם ילדים קטנים!!
כשחזרתי בלילה הביתה כאב לי הראש כ"כ והייתי מאוד עייפה..
כשנכנסתי הביתה הטלפון צלצל..נופרי..
"הלו? עופרי?"
"היי! נופרי" הרגשתי זרם מחודש של אנרגיה התגעגעתי אליה..לא ראיתי אותהה כמעט שבועיים
"מתי חזרת? ואיך היה באילת?"שאלתי
"חזרתי לפני שעתיים וחצי היה נהדררררר...הכרתי המוןן בנים חמודים וכמעט התאהבתי במישהו אבל הוא היה צריךך לחזו5 הביתה ואני נשארתי באילת את מבינה?"
"אני מבינה..אבל איך קוראים לו?איך הכרתם? איך הוא נראה?" שאלתי אותה
"אני אספר לך הכל כשניפגש..אין לי כוח עכשיו אני ממש עייפה"
"גם אנייי..אני מתה מעייפות"אמרתי לה
"למה?מה עשית? התקשרתי אלייך אחר הצהריים ואמא שלך אמרה שהיא לא יודעת מתי את חוזרת..איפה את מסתובבת עם מי יצאת?"
"עם אף אחד" אמרתי לה
"אל תעבדי עליי,הלכת לסרט נכון?"
"אני לא עובדת עלייך אבל אני כן עובדת" נופר לא הבינה למה התכוונתי והסברתי לה שמצאתי עבודה
"את עושה בייביסיטר? על מי?"היא שאלה.
"אני שומרת על הילדה של השכנים שלנו,על אחות של ליאב"
"על עדי? אבל היא כבד גדולה"
"נכון..אבל ההורים שלה טסו לחול לשלושה שבועות והם לא רצו להשאיר אותה לבד"
"זה בטח נורא משעמם לשחק כל היום איתה"
"נכון..זה דיי משעמם היא גם דיי מעצבנת אבל אח שלה..."
"אוי.." נופר נאנחה.."את זוכרת איך עקבנו אחריו כשהוא הגיע? היא המשיכה לשאול..
רציתי להסביר לנופר את ההתרגשות שהרגשתי כשראיתי אותו
"הוא נכנס למטבח..ואני פשוט עמדתי שם..עם פה פתוח ולא הייתי מסוגלת להגיד שום דבר..
"מה את אומרת..ברצינות?" היא שאלה
"הוא פשוט חתיך..הוא גבוה..שזוף השיער שלוו גדל והעינייים שלו הכחולות האלה...הוא השתנה בזמן הטיול שלו בחול"
"שמעתי שהוא יוצא עם מישהי שכבה אחת מעלינו" אמרה נופר
ואני הרגשתי כאילו מישהו נותן לי מכה בבטן..
"שרון..שרון אילון היא דוגמנית..היא ממש יפה"אמרה נופר
"מאיפה את יודעת?"שאלתי.
נופר צחקה.."סמכי עליי..יש לי מקורות..את זוכרת שהייתי במסיבה של דביר שלא רצית לבוא אליה?"
"רציתי אבל לא יכולתי.." ולא הבנתי מה הקשר בין המסיבה של דביר לליאב..
"במסיבה ראיתי אותו רוקד עם שרון וכולם אמרו שהם חברים אבל אח"כ שמעתי את שרון אומרת שהן לא יוצאים קבוע אבל כנראה שהם לא"
"הם חברים או לא?" שאלתי את נופר.
"הם לא יוצאים קבוע"
לפחות זה חשבתי לעצמי..
אני ונופר ניתקנו כי הייתה לה ממתינה..ואמא שלה הייתה צריכה לדבר,קבענו שנדבר מחר.
שמעתי את ההורים שלי נכנסים הביתה מתנשפים אחרי הצעדת ערב שלהם.
"חזרת מזמן?" שאלה אותי אמא.
"לא" אמרתי ויצאתי למרפסת
הסתכלתי למעלה לבית שלהם..האור בקומה העליונה שלהם היה כבוי
אבל למטה היה מואר ראיתי אור מהסלון..
עדי בטח נרדמה..אבל מה ליאב עושה עכשיו? החדר שלו חשוך..
אולי הוא במטבח אוכל ארוחת ערב?..אולי הוא בסלון מול הקיר העמוס מסכות ליד המזגן וקורא עיתון..או שאולי..אולי הוא בסלון עם השרון הזאת והם רואים טלוויזיה וצוחקים...ונהנים...והוא אפילו לא חושב על הבייביסיטר של אחותו הקטנה שמנסה לרגל אחריו מהבית מתחת.....

למחרת בבוקר
ליאב פתח לי את הדלת הוא לבש מכנסיים קצרים וחולצה לבנה שיערו היה פרוע ועיניו אדומות
"הערתי אותך?" שאלתי והצטערתי שלא פתחתי את הדלת עם המפתח שלי
"לא אני חייב להתלבש וללכת יש לי שיעור בשעה תשע"
"עדי כבר התעוררה?" שאלתי
"אני לא יודע תעלי לבדוק אם את רוצה" והחל לעלות במדרגות ייחף..
"דלת חדרה של עדי הייתה פתוחה אבל דפקתי בכל מקרה לפני שננכנסתי עדי שכבה במיטה על בטנה ונראה כאילו היא הייתהה שקועה בשינה עמוקה באתי לצאת אבל נתקלתי בטעות בשולחן ושלושה ספרים שהיו עליו נפלו על הריצפה ועשו רעש
"אולי עדידי אני מצטערת" דווקא מאוד מצא חן בעיניי הרעיון שעדי תמשיך לישון בזמן שליאב יילך לשיעור שלו ואני אשאר בבית הגדול לבדי ואוכל ארוחת בוקר קלילה
"אה זה בסדר..התעוררתי כבר לפני כמה דקות"אמרה עדי
"תמיד לוקח לי רבע שעה לקום מהמיטה אני שונאת לצאת מהמיטה בבוקר" היא אמרה.
"גם אני שונאת לקום בבוקר..במיוחד בחורף כשקר.זה ממש סיוט" אמרתי לה
"נכון.."היא הסכימה איתי והתחילה לספר על כל הפעמים שבהן היא הייתה צריכה לצאת לבצפר ולא הצליחה להתעורר..
"אולי יש לך בעיה עם השעון הביולוגי שלך,אומרים שיש המון אנשין שהשעון הביולוגי שלהם פועל בלי קשר לשעות הרגילות של היום ולכן הם ערניים בלילה וישנונים ביום חשבת על זה?" שאלתי אותה
"לא..אני אפילו לא יודעת מזה השעון הזה שאת מדברת עליו..אני חושבת שאין לנו בבית שעון כזה..אבל אני יודעת שאני פשוט אוהבת לישון" היא פיהקה.
"מי לא אוהב לישון?! אבל אני חושבת שכדאי שתקומי אני אכין ארוחת בוקר ואז נחליט מה נעשה היום"
"אני עוד רוצה להישאר קצת במיטה" אמרה עדי
החלטתי לא להתווכח איתה יצאתי מהחדר ואז שמעתי את הדלת הראשית נטרקת והצטערתי שלא ראיתי את ליאב לפני שיצא.
בשעה תשע בבוקר נשמעה דפיקה בדלת הנחתי את הספר שקראתי על השולחן וניגשתי לדלת אבל אף אחד לא היה שם
כשחזרתי למטבח הייתה שם אישה עם סינר כחול שהחזיקה מטאטא ביד זאת בטח שולה העוזרת חשבתי לעצמי.
"איך נכנסת?" שאלתי אותה והאישה קפצה ממקומה.
"השבח לאל לבורא עולם" אמרה האישה
"הפחדת אותי ילדה, שמעתי את הקול שלך וחשבתי שיש פה רוח רפאים חס וחלילה רחמנא לצלן נכנסתי עם המפתח של הדלת האחורית אבל אני תמיד מצלצלת קודם בדלת שידעו שאני באה ונכנסת בעצמי גברת מור יוסף לא אמרה לך שאני צריכה לבוא היום?"
"בטח...ברכה אמרה לי שאת צריכה להגיע"
"אני שולה אליהו..ואת מוכרת לי..את לא הילדה שגרה מתחת?"
חייכתי לא זכרתי שראיתי את האישה הזאת קודם חשבתי שאם הייתי רואה אותה בטוח הייתה זוכרת אותה היא הייתה ממוזרה כזאת מצחיקה..
"את את הילדה ששומרת על עדי?" שאלה שולה
"כן.." היא התחילה לזבל את השכל והוציאה קופסא מהתיק עם עוגיות מזל מהחתונה של הבן שלה
הכריחה אותי לקחת ואמרה שמי שאוכל אותן מתחתן מהר כי זה עוגיות מזל
צחקתי..אמרתי לה שנראה שלי שזה קצת מדי שיש לי עוד זמן עד לחתונה..
אוי כמה היא מדברת!!
היא אמרה שהן יעשו לי מזל באהבה וחשבתי לעצמי שמזל באהבה אני צריכה.. ולקחתי עוגיה..
"האמת הבאתי את העוגיות האלה במיוחד בשביל הנשמה שלי..ליאב"
היא אמרה כאלה דברים מצחיקים זה שעשע אותי.
בקיצור פטפטנו היא באמת פטפטנית גדולה..
עדי קמה אכל ארוחת בוקר החלטנו ללכת לבריכה..
עדי עלתה להתלבש ואני הלכתי לבית שלי לשים בגד ים .
הלילה ירד.
כל החום עבר ורוח נעימה נשבה הכוכבים היפים בצבצו..
הלכנו ללספריית הוידאו אחרי הבריכה לקחנו כמה ספרים וחזרנו אליהם הביתה
עדי עלתה להתקלח ואני נכנסתי למטבח ופתחתי את המקרר שהיה עמוס במצרכים שקנינו.
ראיתי אוכל ששולה הכינה לנו הוצאתי חיממתי חיכיתי לעדי ובינתיים לקחתי פרוסת לחם עם גבינה צהובה..שמתי לב לכמה שאני רעבה.
עדי התקלחה במשך חצי שעה ושיצאה מהמקלחת התיישבנו לאכול כשסיימנו לאכול ירדנו לבית שלי אני התקלחתי והחלפתי בגדים ועדי ישבה בסלון עם ההורים שלי ואחים שלי הקטנים
"את מוכנה?"שאלתי את עדי והיא קפצה מהכסא
"אז בואי נלך" אמרתי לה.
התעכבנו עוד כמה דקות
ועדי אמרה" בואי נעלה לחכות לליאב הוא צריך לחזור בעוד כמה דקות ואז תוכלי ללכת""
אבל ליאב לא חזר מהר כ"כ ישבנו ושיחקנו מונופול על השטיח
עדי הלכה לישון וגמני כבר הייתי נורא עייפה
התחלתי להסתובב בבית ולהסתכל על תמונות והופתעתי לגלות שיהודה אבל של ליאב ועדי צייר כמעט את כולם
נכנסתי למטבח והכנתי קפה..היה להם במטבח פרקולטור והקפה שלההםם היה ממש טעים לדעתי.
לקחתי גם עוגיה מהקופסא של שולה וזכרתי שאני צריכה להגיד לליאב שיאכל מהעוגיות האלה אחרת שולה תכעס.
שתיתי לאט לאט וכשסיימתי הנחתי את הכוס במדיח הסתכלתי בשעות השעה הייתה כבר עשר ורבע לא הבנתי איפה הוא.
התיישבתי על הספה.. זזתי מצד לצד.
פתאום הרגשתי אור חזק מסנוור אותי פתחתי עיניים בבהלה.
והסתכלתי לכיוון האור לא הבנתי מזה הסתכלתי סביב ראייתי את הספה אאת הסלון של משפחת מור יוסף והבנתי שנרדמתי.
"מה את עושה כאן?" שמעתי את ליאב.
"נרדמתי" הסתכלתי בשעון השעה הייתה 12 ועשרים
"מה קהר לך ליאב? למה לא הודעת לי שתאחר?"
"הודעתי השארתי הודעה במשיבון"
"אני לא מקשיבה למשיבון שלכם"
"התקשרתי בערב והשארתי לך הודעה שאני אגיע היום באירו, אני מצטער, אבל אל תדאגי אני אששלם לך בשביל השעות הנוספות, מה עשיתן היום?"
"היינו בבריכה ואח"כ אצלי בבית כי הייתי צריכה להתקלח,איפה אתה היית?.. בעצם אתה לא חייב לענות לי אם אתה לא רוצה"
ליאב חייך.
"אני רוצה,למה לא? הייתי אצל חבר חגגנו לו"
"אה"
ליאב חצה את החדר וניגש למטבח
"אני מת מרעב בא לך לאכול משהו?"
"עכשיו אמצע הלילה"
"אז מה אני מת מרעב לא אכלתי מהצהריים,אני עושה לי סנדוויץ רוצה גם?"
"לא תודה,אני הולכת הביתה חוץ מזה..כבר אכלתי העוזרת שלכם הביאה לך עוגיות מזל עם ברכה מהחתונה של הבן שלה"
"אה..יופי..בא לי סנדוויץ...בעצם בא לי פיתה עם גבינה צהובה ועגבניה,רוצה?"
"לא תודה.."
"אולי בכל זאת תישארי? אני שונא לאכול לבד"
"גם אני שונאת לאכול לבד...ההורים שלך התקשרו..דיברו עם עדי הם אמרו שהכל בסדר אצלם"
"יופי..אני דיברתי איתם אתמול" הוא הפשיר לעצמו פיתה מרח גבינת שמנת הכניס לתוכה 3 פרוסות של גבינה צהובה ופרוסה של עגבניה הוא התיישב ליד השולחן.. אני עמדתי והרגתי נבוכה..לא ידעתי מה להגיד.
"בואי..שבי" אמרתי ליאב אחרי שמזגתי לעצמי כוס קולה.
"את בטוחה שאת לא רוצה?" הוא שאל כשהוא התחיל לאכול את הפיתה
"אני לא אוכלת בלילה" איזה תירוץ...חחח אני אוכלת בכל שעה ושעה ביום:)
התיישבתי מולו והחזקתי את הכוס קולה שלי בחוזקה הלב שלי פעם במהירות וידעתי שאני ממש מתרגשת.
"לאיזה כיתה את עולה?"
"יא" כאילו שלא היינו אף פעם ביחד..
"אה נכון.."
פטפטנו קצת והוא אמר שמחר יש לו מבחן והוא צריך לקום ממש מוקדם
הסטתי בשעון השעה הייתה כמעט 1 וחצי
"לא נשאר לך הרבה זמן לישון"
"בעצם יכול להיות שאין טעם שאלך לישון אני אלמד כל הלילה ורק אחרי המבחן אני אלך לישון ואשן במשך כל היום בכל אופן תודה שנשארת איתי בזמן שאכלתי היה כיף לדבר איתך"
"היי אל תשכח את העוגיות של שולה היא אמרה לי שהעוגיות מביאות מזל אז אולי הן יעזרו לך במבחן מחר"
"אולי לא! לא שוב העוגיות של שולה אחרי כל אירוע משמח במשפחה שלה היא מביאה לנו עוגיות ואומרת לי שהן מביאות מזל ומי שאוכל אותן מתחתן מהר מזל שהיא לא פה והיא לא רואה שאני לא אוכל אותן"
"אבל הבטחתי לה להיות אחראית על כך שאתה תאכל מהעוגיות""לא נורא.. את יודעת מה...יש לנו סוד משותף ר שלנו...את לא תגלי לשולה שלא אכלתי מהעוגיות ואני לא אגלה לה שלא עמדת בהבטחה שלך בסדר?"
הוא שם לי יד על הכתף ואני הצטמררתי
"בסדר..אז להתראות ליאב" התקדמתי לכיוון הדלת אבל פתאום הסתובבתי למטבח ואמרתי לו" אתה יודע מה? תן לי עוגיה אחת ככה שולה תראה שנשארו בקופסא פחות עוגיות וחוץ מזה?..עם מזל לא משחקים"
 


נוסף: July 1st 2006
מספר: עופרי
דירוג:
כניסות: 1111
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]


סיפור אמיתי..חלק 12
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-08-30 07:24:33
הדירוג שלי:


יאוווווווווווו למה את לא כותבת יותררר!!!!!!!!!

אני מחככככככככככככככככככה


עדנו''שששששש

סיפור אמיתי..חלק 12
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-07-09 01:17:04
הדירוג שלי:


המשךךךך דחופפפפ
אוהבת ליאתי.

סיפור אמיתי..חלק 12
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-07-05 15:22:06
הדירוג שלי:


סיפווור הכי יפה שראיתי פפה!!

דנווש :]]




 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים