אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

איך שהתאהבתי בערס...

יש לי ידיד שהוא חצי ערס חצי נשמה.

יש עליו פוזה.

הוא שומע דיכאון.

משחק ת'צמו מעשן נרגילה.

כל הבנות חולות לו על התחת.

הוא יפיוף אמיתי, באמת.

אבל מה?

אף פעם הוא לא מצא אהבה אמיתית. אני בטוחה.

אף פעם.



קבלו את הסיפור הבא שלי:



לילד הזה שמתואר למעלה קוראים שי.

אני והוא ידידים.

ידידים של היי וביי. לא ידידים טובים טובים.

הוא לא מגלה בי עניין רב.

בשבילו אני סתם אחת מהרשימה שיש לו.

ידידה יותר, ידידה פחות- למי אכפת?

גאד, יש לו כל כך הרבה... :/

אבל בשבילי, זה לא ככה.

אני לא יודעת למה אבל מהרגע שהכרתי אותו לא ראיתי בו עוד ערס מצוי (ולא רצוי [;)

ראיתי בו ילד ממש ממש מתוק.

ילד שלא רק נראה טוב, אלא גם יש לו שכל.

היה בו פוטנציאל, ואני לא אומרת סתם.

הוא לא שם עליי קצוץ.

תמיד הייתי ליידו כדי להעביר לו את הזמן. ואם לא אני- אז בטוח מישהי אחרת.



כמה שהיינו נפגשים יותר הרבה,

ושוב, סתם לדבר, לא משהו מיוחד,

הייתי מחבבת אותו יותר.



כשהקשר שלנו באמת כבר היה בנוי, והיינו באים כל הזמן אחד לשנייה, באמת התחלתי להבין שאני מרגישה משהו כלפי הערס הזה.

ידעתי שזה רק יביא בעיות. אלא מה? :/



יום אחד בביצפר, הוא בא אליי ואמר לי שאני אבוא אליו אחרי הלימודים.

אמרתי בסדר, אבל בסוף לא יכולתי ללכת.

ההורים שלי נסעו והייתי צריכה לשמור על האחים שלי. בעע.

אחרי שעתיים שחזרנו הביתה מהביצפר, הוא הרים לי טלפון.

"גל?"

"כן. מי זה?"

""שי."

"אה מה קורה?"

"בסדר.. תגידי למה לא באת היום? אמרת לי שתבואי. חיכיתי." הוא אמר מהצד השני.

"אני מצטערת בסוף לא יכולתי." הסברתי לו למה.

"אה הבנתי... אבל מחר תבואי נכון?"

"אממ.. נראה לי שכן."

"סבבה. ביי מאמי."

"ביי.."

?!?

ממתי אכפת לשי אם אני באה אליו או לא?

כנראה הוא רצה להראות לי, או להגיד לי משהו, אחרת הוא לא היה סתם מתקשר.

אז למחרת כן הלכתי.

נכנסנו לחדר שלו ודיברנו. אני ישבתי על המיטה שלו, והוא ישב מול המחשב, על הכיסא המסתובב שלו.

ברקע מתנגנת מוזיקה דיכאונית מחרידה ברמות.

שאלתי אותו מה הוא רצה אתמול והוא אמר לי שכלום. סתם הוא רצה שאני יבוא.

יופי מטומטמת, ואת כבר חשבת שהוא הולך להציע לך נישואין... 0_0

הסתכלתי עליו והוא ממש לא שם פס.

אז החלטתי להתחיל לזרז את העניינים.

"תגיד, יש לך מישהי?" שאלתי, בשיא הספונטניות.

"לא." הוא אמר.

הייתי בשוק, אבל מבחוץ לא הראיתי את זה.

שאלתי אותו "בטוח?"

"כן." ועדיין מחייך.

"את יודעת מה... בעצם יש.."

"מי?"

"חח היא סודית."

"טוב." :)

הייתי בטוחה שהוא רומז, ומתכוון אליי. אז רציתי לנשק אותו.

התקרבתי אליו, והשפתיים שלי נגעו בשלו.

התכוונתי לצרפת אותו, וחשבתי שגם אם הוא לא מרגיש כלפיי כלום- הוא יזרום, הרי הוא רגיל לזה.

הילד מלך הנשיקות.

אבל לא, הוא כאילו קפא במקום ולא הגיב.

כשהבנתי שאין מצב שהוא מחזיר לי נשיקה, והוא לא התכוון אליי בכלל- התרחקתי.

פאדיחות. :|

"תגידי מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל בקול גבוה.

"כלום.." מילמלתי, נבוכה.

"מה כלום?"

~שתיקה~

"מה כלום?? את ניסית לנשק אותי עכשיו!"

"סליחה שי אני חשבתי שאתה משדר לי ש.." אמרתי בלחש.

"מה משדר?? איזה משדר?! מה אני נראה לך תחנת רדיו?!?" עכשיו הוא ממש צעק.

זה היה מגעיל. הוא התייחס אליי מגעיל.

רציתי לקום וללכת.

אני לא מבינה, אז למה כל זה היה?

למה הוא התקשר אליי וביקש שאני אבוא?

מה הוא חושב שאני הבובה שלו? שהוא יישחק בה כמה שהוא רוצה?

כולי התמלאתי שאלות, אבל כמובן שלא אמרתי כלום. מפגרת.

"אני צריכה ללכת.. ביי" קמתי מהמיטה מבלי להסתכל לו על הפנים בכלל, לקחתי את התיק ויצאתי מהדלת.

לא יודעת מה הוא עשה, הוא לא רץ אחריי כמו בסרטים, לא היה אכפת לו, כאילו לא קרה כלום.

הגעתי הביתה. כולי נבוכה. מסמיקה.

הרגשתי רע.

אוףף! למה הוא הזמין אותי אליו בכלל?

לדבר. כמו תמיד. חתיכת חמור.

הייתי עצובה. החלטתי שאני מפסיקה את הקשר איתו. במילא לא יצא מזה כלום.

אני אלך ואדלק עליו יותר כמו מפגרת, והוא יתייחס אליי כאילו כלום.

אז זהו. זה נגמר. אין יותר שי. לשכוח, לשכוח.



בימים הקרובים לא היינו בקשר. לא דיברנו לא בביצפר ולא בטלפון. כאילו אנחנו לא מכירים.

הבנתי שהוא תומך ברעיון של "נגמר", וקצת כאב לי לחשוב על זה.

שכבתי לי על המיטה בחדר שלי ורק חשבתי עליו. בדיוק כשהחלטתי לרדת ממנו לגמרי, הטלפון צילצל.

"הלו?"

"גל?.." נשמע מילמול מהצד השני.

"כן. מי זה?"

"שי."

~שתיקה מביכה~

"תגידי יש מצב את באה אליי היום?"

"היום?"

"כן."

"היום אני לא יכולה. אני הולכת לליאת."

"אהה.."

"ביי."

"חכי רגע!"

"מה?"

"את מתעלמת ממני או משהו?"

"אע?"

"שאלתי שאלה. תעני לי."

"מה?!" צעקתי.

"למה את כועסת? מה קרה?.."

"שומדבר. אני צריכה לנתק ביי."



שי, לך תזדיין. עזוב אותי בשקט. אין לי כוח לשטויות שלך.

רוצה מישהי להעביר איתה את הזמן? יש לך מיליון. אותי רק תעזוב.



למרות שבראש חשבתי שהוא אידיוט, הרגשתי מועקה. =/

נו למה הוא היה חייב להתקשר? בכוונה לעשות לי את החיים קשים?

עכשיו אני ירגיש שאני המגעילה פה. אוף. :(



כמו שאתם בטח מבינים, לא באמת התכוונתי ללכת לליאת. זה היה סתם תירוץ.

רציתי לישון. להתנתק מהכל.

הלכתי להתקלח, וכשחזרתי הוא היה בחדר.

~מסתכל עליי~

"היי."

"היי.." אמרתי בחוסר חשק.

"מה אתה עושה פה?"

"סתם קפצתי לבקר. אסור?"

אוח כל כך רציתי להגיד לו שאסור!!!

"דבר מה אתה רוצה?"

"שתסבירי לי מזה כל הפרצופים האלה." הוא אמר והתקרב.

"שום פרצופים. אהה תראה אם אתה לא שם לב הרגע יצאתי מהמקלחת ואני רוצה להתלבש, אתה מפריע, את השיחה הזו נשאיר לפעם אחרת."

כן בטח... תחלום פעם אחרת!

"מאמי, למה את כזאת רעה אליי?"

~ששש~

"מי רעה? אני?"

"את רואה פה עוד מישהי?"

"לצחוק?"

"כן. נו תפסיקי מה יש לך?"

"שי צא מפה!"

"תזכרי..." והולך.

"יזכור יזכור.. ביי."

פיו. סוף סוף.

מה עובר על הילד הזה??

איך שאני באה להוריד את המגבת ולהתלבש, הוא נכנס שוב.

"תגיד מה ניינים איתך??"

"איתי הכל בסדר מה איתך?"

"מעולה ברוך השם. אתה מוכן להפסיק לשגע לי את המוח?"

מחייך. וואי הוא קלט כבר שאני כועסת בגלל הנשיקה.

"תגידי מה אני עשיתי לך?"

"כלום. ביי שי."

"בסך הכל באתי לפה לסדר את העניינים ו.."

"אל ת'סדר לי פה שום עניינים!!" קטעתי אותו בצעקה.

"להגיד לך שאני מתגעגע!"

~הלם מצידי~

הוא מתקרב אליי. שם את הידיים שלו מסביב למותניים שלי.

אני מסתכלת עליו. עם פה פתוח.

הוא מחייך לי.

אני לא יכולה להתאפק ואני מחייכת בחזרה.

"אל תכעסי עליי בבקשה. אני לא יכול לסבול שאת רבה איתי." הוא אמר.

אוח לאנוס אותך חתיך אחד P:

~גל תתאפקי. תתאפקי. שלטי בעצמך!~

"שולם?" מחייך.

"שולם..." אמרתי.

"ומחר את אצלי!" הוא אומר כאילו קובע עובדה.

"בסדר.."

"ביי בובה. אחלה רגליים דרך אגב.." וקורץ.

"חח ביי."



מזה היה עכשיו? איזה ילד אלוהים



עבר יום. ביצפר.

שוב הוא מתעלם.

לי כבר נשבר.

סוף היום כאילו כלום הוא בא אליי לכיתה ושואל אותי אם אני באה.

אמרתי כן. בשיא האדישות.

"אבל לא עכשיו... יותר מאוחר. היום אני עסוקה."

"עסוקה הא? מה יש לך לעשות אם מותר לי לשאול?"

"עבודה במתמטיקה."

"עבודה במתמטיקה? כמה יחידות את?"

"3."

"גמני. יופי נעשה ביחד."

~?!?~

"קבעתי כבר עם חברה מאמי. אני לא יכולה מצטערת.."

"עם מי?"

"דניאל."

"חכי שניה."

"דניאל!! דניאל!!" הוא קורא ורץ אחריה מבחוץ לדלת.

"תגידי את יכולה לעשות עם מישהי אחרת את העבודה במתמטיקה?"

"מ..ה?" היא לא מבינה מה הוא רוצה מהחיים שלה. הרי שיקרתי. לא באמת אני עושה איתה.

במזל הספקתי לרוץ מהר ולהספיק להגיע. עמדתי מאחוריו וקרצתי לה.

היא ראתה אותי. הבינה פחות או יותר.

כן כן... אני עושה לה עם הראש.

"סבבה."

"יופי תודה מותק."

"ביי."

"ביי." נותן לה נשיקה בלחי.

"זהו." הוא מסתובב אליי.

"העניין סגור." אומר וקורץ.



הלכתי אליו. יש לי ברירה?

נדפקתי ונגמרו לי התירוצים.

לא באמת עשינו את העבודה. הוא רק רצה שאני יבוא אליו.

אז שוב הוא הדליק את המערכת ושם בפול ווליום שירי דיכאון מסריחים.

ושוב הוא ישב על הכיסא של המחשב ואני על המיטה שלו.

ושוב דיברנו.

הפעם לא יזמתי כלום. אני לא מתכוונת לפדח את עצמי עוד הפעם. זהו!

תוך כדי דיבורים הוא שם לב שאני מעופפת אז הוא בא אליי ביציאה "בואי שניה."

"אע?"

"בואי דקה."

"לאן?"

"לפה. לאן??"

"למה?"

"מה אכפת לך. בואי."

קמתי מהמיטה חסרת חשק. לא יודעת למה אבל לא היה לי כוח לדבר. הייתי עייפה מהלימודים והכל.

הוא הושיב אותי עליו, הסתובב לכיוון של המחשב, והראה לי כל מיני תמונות של בחורות ערומות שיש לו שם שמורות.

"נכון יפה?" הוא מחייך ואז צוחק.

"רצח... מה אתה רוצה שקל? בלון?" אמרתי.

"צוחקים איתך מה יש לך?"

"שי אני עייפה. באמת שאין לי כוח. אני הולכת. דבר איתי כבר.. ביי." קמתי, לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר.

כנראה הוא לא היה מוכן לקבל דיבור כזה מבחורה, זלזול, אז הוא היה חייב לרדוף אחריי. רק בשביל הכבוד שלו.

הוא יצא החוצה וראה אותי בדיוק יוצאת מהדלת של הבית שלו.

"גל! חכי שניה!!"

"מה עכשיו? שכחתי משהו?"

"כן."

"מה?"

"הפלא עליי." אני אומרת תוך כדי שאני מחפשת אותו בתא הצדדי של התיק, מוצאת ומוציאה אותו להניף לו ולהראות שהוא אצלי.

"לא אותו שכחת."

"אז?"

הוא בא אליי, שוב כרך את הידיים שלו על המותניים שלי, התקרב וחיבק אותי.

חשבתי שהוא אומר לי ביי אז חיבקתי אותו חזרה.

החיבוק הזה ארך כמה רגעים, ואז הרגשתי שהוא מלטף לי את השיער. באיטיות. בעדינות.

לפני שהספקתי להבין מה קרה הוא סובב את פניו אליי ודפק לי נשיקה על השפתיים.

"עכשיו את יכולה ללכת.." הוא חייך.

"ביי." חייכתי והלכתי, ממהרת כמה שיותר לעוף משם.



אוקיי. עכשיו זה מתחיל להפחיד.

מילא שלא ישים עליי, שיצפצף, אבל למה הוא פתאום מתנהג אליי אחרת?

משהו פה מוזר ואני לא מבינה



למחרת הלכתי אליו שוב. סוף סוף יום שבת. חופש. שקט. (:

הוא הביא לנו אוכל לחדר שלו, אכלנו, צחקנו, דיברנו...

הכל היה רגיל. שומדבר מיוחד.



אחרי כמה ימים החלטתי שנמאס לי להתנחל אצלו כל החיים. שאני צריכה להפסיק ללכת אליו כל יום אחרי הביצפר כי אני עוד אדרדר בלימודים בגללו.

כן בטח את מי זה מעניין בכלל?! חה. ;]

בינתיים התקרבתי לילד מהכיתה שלי. רותם.

גם ילד יפה וחמוד, לא חסר לו כלום. ^.^

לאט לאט הפכנו להיות חברים. עבר איזה שבוע ומשהו מאז הפעם האחרונה ששמעתי משי. הייתי הולכת למסיבות עם רותם, 24 שעות ביממה הייתי איתו.

מזניחה? לא נראה לי. פשוט מצאתי לי חיים. אסור? :/



כשחשבתי שהקשר ביני לבין שי אבוד לחלוטין. הופתעתי לגלות שזה לא נכון.

הוא התקשר אליי יום אחד כשהייתי עם רותם בחוץ.

אז אמרתי לו שאני לא יכולה לדבר עכשיו.

רותם לקח לי את הפלאפון ואמר "מי זה??" בצחוק.

אבל לא נראה לי שזה הצחיק את שי.

אחרת הוא לא היה טורח לבוא אליי הביתה למחרת.



הוא בא. בלי הזמנה. בלי כלום.

נכנס אליי לחדר כאילו הוא גר אצלי בבית בדיוק באמצע שהכנתי שיעורים, והתחיל לדבר בקול תוקפני כזה:

"תגידי מה קורה איתך?!"

"מה קורה איתי?" הנחתי את הספר על המיטה והרמתי את ראשי אליו.

"מזה הדבר הזה? שכחת אותי? זהו? שי מת??"

"אע?" לא הבנתי.

"זהו? הגברת לא צריכה אותי יותר אז היא זרקה אותי לקיבינמט?? זה מה שאת? נצלנית?"

"מה נצלנית על מה אתה מדבר??" והרמתי גבה.

"כשהיית צריכה אותי כדי להעביר את הזמן ידעת לבוא אליי כל הזמן. פתאום זהו. נגמר!" הוא צעק.

"תראה אדוני אתה לא יכול להתפרץ אליי הביתה ולצעוק עליי במיוחד פה, בחדר ש-ל-י, אז אני מבקשת ממך להרגיע ולדבר יפה או שתצא!" התעצבנתי.

"סליחה."

"אפשר לדבר כמו 2 אנשים מבוגרים? או שאתה מעדיף ללכת?" שאלתי.

"בסדר. צודקת. אני מצטער.." הוא אמר בשקט.

"יופי. עכשיו בוא, שב פה וספר לי מה קרה."

~מתקרב ומתיישב ליידי על המיטה~

"אהה.." הוא מהסס קלות. ואז פותח את הפה. "תראי אני לא מבין מה קרה לנו בזמן האחרון."

"לנו?" שאלתי בהלם.

"כן.. נו, לי ולך."

"כן כן הבנתי.. אבל אמרת לנו.. עזוב לא משנה תמשיך.." הוריתי לו.

"בזמן האחרון את מתייחסת כאילו אני לא קיים. את לא אומרת שלום בביצפר לא מתקשרת. למה? מה קרה? עשיתי לך משהו?"

"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." עשיתי את עצמי.

"לא קרה לי כלום. אני מי שהייתי. ואתה לא עשית לי כלום.."

הרגשתי חלשה כשראיתי אותו עצוב כזה, רציתי להושיט יד, ללטף אותו, אבל לא יכולתי. אני עם רותם עכשיו.

"תראי גל, לא עשו אותי באצבע. למה את יותר לא באה אליי?.." הוא שאל. מהסס.

"לא יודעת יותר מדי עבודות ומבחנים בזמן האחרון."

"כן, ועבודות ומבחנים עושים באומן17?" הוא שאל, מתחכם.

"מה?"

"רונן אמר לי ששלשום הוא ראה אותך במועדון. אל תעשי את עצמך."

"סליחה מה אסור לי לצאת קצת?"

"מותר לך. למה לא אמרת לי הייתי בא איתך, לא יודע.."

אוקיי עכשיו התחלתי להבין את המצב. שי מתגעגע אליי באמת. אני חסרה לו.

בכל דבר שאני יעשה, הוא ירצה לקחת חלק.

אני לא מאמינה ולא האמנתי אף פעם שזה יקרה, אבל זה קרה!

חשבתי שאני כלום בשבילו.. Oo


"תראה מאמי, אתה צודק, אני מצטערת שהזנחתי." פתחתי את הפה. "אבל זה כולה שבועיים תירגע אפשר לחשוב!" המשכתי.

"כן אבל..."

"אבל?" שאלתי.

"את.. את.. חסרה לי." הוא אמר מגמגם.

"שי אני.."

"את שומדבר. בואי הנה." הוא אמר ותפס אותי כדי לשבת עליו.

הסתכלתי עליו מס' שניות, ואז בלי התראה מוקדמת הוא התקרב לפניי ורצה לנשק אותי.

התרחקתי ישר. דחיתי אותו.

"שי זה לא יילך. אני מצטערת אני עם רותם עכשיו!!" פלטתי.

"עם מי?!?" הוא שאל כולו המום.

"ילד אחד.. מהכיתה שלי.." עניתי מתחרטת על הטעות שעשיתי.

"בגלל זה רונן אמר שהוא ראה אותך במועדון עם מישהו, ואני לא האמנתי לו! כמו מפגר!"

"אני מצטערת." השפלתי את פניי לרצפה ואמרתי בחוסר ברירה.

"את מצטערת... אבל מה זה עוזר לי??" הוא קם והלך.



הרגשתי זונה. מגעילה.

כשהיה בא לי על שי ידעתי ללכת אליו כל יום הביתה.

פתאום כשרותם צץ לי לחיים דחפתי אותו לפינה בשניה והתחלתי כאילו מחדש.

הרגשה מרה עלתה לי בגרון. כאילו בא לי להקיא. אבל לא.

אני לא יכולה להתחרט עכשיו. מה שקרה- קרה.

ורותם אוהב אותי.

שי לא. עם שי זו סתם גחמה.

הוא מתגעגע כי זה צפוי. הרי הוא מאצ'ו. הוא חייב להשיג כל מה שהוא רוצה. ועד שהוא לא יעשה זאת, הוא לא ינוח.

אז תפסיקי להרגיש חרטות ואשמה כי את לא עשית כלום!

בסך הכל מצאת לך מישהו שאוהב אותך. זה הכל.

לא, אני לא מצטערת בכלל.

טוב לי איתו.

נראה לי. :|



ימים באים, ימים עוברים, ואני ושי הולכים ומתרחקים אחד מהשניה.

כבר לא כמו פעם.

אז נכון, הייתי הולכת אליו הביתה אחרי הביצפר, אבל לא התנחלות של שעות. בקושי חצי שעה.

ונכון, היינו מדברים, אבל כבר לא היה את הניצוץ הזה.

כשהיינו צוחקים זה לא היה ביחד. זה לא היה כיף. זה היה כאילו צחוק מאולץ.

וכשהייתי מתקרבת, או סתם מסתכלת עליו והוא היה קולט אותי, הוא לא המשיך להסתכל. הוא ישר הניד עפעף וסובב את הפנים.

הוא היה חסר לי, אין ספק, אבל התרגלתי למצב.

לכל דבר בסופו של דבר מתרגלים. כך קרה גם לי.



מגיע שבוע חדש, ואיתו הלימודים.

יום מתיש ומייגע שמתחיל בשעת 0, רבע לשמונה, ואמור להסתיים בשעה 4. יום פאקין מזורגג! :(

ואני.. עם רותם שלי. :]

הגענו ביחד לשעת 0. בכל זאת הוא היה גר יחסית קרוב אליי ככה שהוא בא אליי בבוקר ויצאנו ביחד.

הביצפר כמעט וריק לחלוטין. דממה.

אין איש, כולם מתחילים ללמוד ב-8 וחצי. פרט ל-4 כיתות.

שקט של תענוג. ^.^

רותם רצה שנלך לכיוון הקפיטריה, כי משעמם בכיתה. היא גם ריקה אף אחד עוד לא הגיע.

אמרתי לו סבבה והלכנו.

כשהגענו לשם הוא התחיל להתנהג באופן חשוד. אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה.

"תגידי מה עשית אתמול אחרי הביצפר?" הוא שאל אותי.

"מה עשיתי?" שאלתי בחזרה.

"לא יודע. תגידי לי את. התקשרתי אליך אמרו עוד לא חזרת. איך עוד לא חזרת אם סיימנו אתמול ב-1?" הוא מרים גבה ופרצופו מראה תמיהה.

"אהה.. בצהריים? הלכתי אל שי." עניתי. לא חשבתי שהוא יתרגז.

"אהה.. הלכת לשי. יפה לך. נהנית?" הוא הרים את קולו והביט אליי במבט מעט מפחיד.

"הייתי אצלו כולה חצי שעה ואז חזרתי. מה קרה מותק?" עניתי ובאתי ללטף את פניו.

הוא מעיף את הידיים שלי ממנו ואומר בתוקפנות "כולה חצי שעה... כ-ו-ל-ה!"

"מאמי מה קרה לך אף פעם לא ראיתי אותך ככה. באמת שלא קרה כלום." עניתי, מתחילה לפחד.

"טוב טוב... בואי."

"לאן?"

"לשם." אומר ומצביע לכיוון הספסלים שעל יד הקפיטריה.

כשהגענו לשם הוא תפס אותי והצמיד אותי לקראוון.

מסביב לקפיטריה היו 2 כיתות י"ב. אחת משמאלה ואחת מימין לה. אנחנו היינו סמוך לכיתה הימנית, שהייתה ריקה מאדם. כנראה עוד לא התחילו ללמוד גם.

הוא אמר לי בקול גבוה "אוי כמה שאת יפה. אני מת עליך!" והחל מנשק את שפתיי.

"רותם מה אתה עושה??" ניסיתי להתנגד ולהעיף אותו מעליי.

"מה אני עושה? את מה שהייתי צריך לעשות מזמן!" הוא צעק.

"מה?? על מה אתה מדבר מאמי? אני לא מבינה אותך באמת. תעזוב אותי ונדבר בבקשה!" אמרתי בקול מבוהל נורא.

"תעזוב אותי ונדבר, בבקשה!" הוא חזר אחריי בקול ילדותי וצייצני.

"את הולכת לך ומזדיינת עם השי הזה, מצמיחה לי קרניים, ועוד חושבת שעשו אותי באצבע?? שכבת איתו? שכבי גם איתי!" הוא צעק שנית.

"אני לא שכבתי עם אף אחד. באמת רותם אני לא בגדתי בך. אני בתו.." אמרתי במהירות, תוך כדי שהוא קטע אותי באמצע המילה האחרונה באמצעות סטירה על לחיי.

עכשיו הוא נצמד אליי עד הסוף. הידיים שלו פרושות על ידיי. מחזיקות אותן. משעינות אותן על הקראוון בכוח.

"ואני חשבתי שאת חברה שלי..." הוא מילמל בלחש, כאילו דיבר עם עצמו.

"רותם מה?.. די רותם זה כואב לי!"

"אף אחד לא ישמע אותך פה. מצידי תצעקי עד השמיים!" הוא אמר בעודו מביט במבט חולני אל תוך זוג עיניי המבוהלות.

"את שלי. את שלי! את תמיד תהיי שלי! בואי לאבא." הוא אמר בעודו לוחץ עם החלק התחתון של גופו על החלק התחתון של גופי.

"רותם די! בבקשה! מה קורה לך??" צעקתי מנסה לעצור אותו.

"שתקי כלבה. עכשיו אני יחנך אותך."

בוםםם! עוד סטירה.

"כבר שנים שאני מחכה לרגע הזה בובה, עכשיו אני יראה לך."

פניו נצמדו אל צווארי והוא החל מלקק אותו עם לשונו.

"רותם. די. אני מתחננת! תפסיק!"

הוא לא הקשיב לי. רק המשיך ללקק את הצוואר שלי כמטורף. כאילו רוח נכנסה בו.

"כאן ועכשיו אני יהפוך אותך לשלי. כאן ועכשיו!" הוא צעק.

התפללתי שיהיה כבר צלצול. שילדים יעברו על יד המקום. שיראו אותנו, שיעזרו לי, משהו!

אבל לא, אף אחד. אין קול ואין עונה.

"הצילו!" צעקתי.

"סתמי ת'פה אמרתי לך! שומדבר לא יעזור לך עכשיו!!" הוא צעק כמו מטורף.

לפתע הוא טחב את לשונו המגעילה אל תוך פי, והתחיל לנשק אותי נשיקות דוחות. נשיקות מלאות רוק. נשיקות עד קצה הגרון.

"מממממ.. ממממממ.." ניסיתי לצעוק. אך לשווא.

הכל היה לשווא.

הוא פתח לי את הכפתור הראשון של הג'ינס, ושוב נצמד אליי ממשש את גופי.

"חתיכת בננננננננזונה מה אתה חושב שאתה עושה?!?!" נשמעה צרחה.

הסתכלתי לצדדים וראיתי אותו. זה היה שי.

הוא בא מוקדם. הוא היה אמור להתחיל ב-8 וחצי. הוא רצה לקנות כנראה שוקו מהקפיטריה כמו בכל בוקר, והוא ראה אותנו שם.

בוםםםם! הוא הכניס לו אגרוף לפנים.

"שי די! שי תיזהר הוא מסוכן"

"שתקי את! עופי מפה! לכי לקפיטריה תחכי לי שם!"

לא הספקתי לענות לו וכבר הם התחילו מתקוטטים.

"אתה זיינת את החברה שלי!!! ש-ל-י!!! חתיכת בן כלב אני יראה לך מזה!!!"

"חתיכת משוגע אני לא נגעתי בחברה שלך. מי אתה חושב שאתה?? אבא שלי? חתיכת אפס!"

מכות בלי סוף. בעיטות. אגרופים. הכל.

הבטתי מהצד בוכה כולי, וכשראיתי ששי קלט אותי ישר רצתי לכיוון הקפיטריה.

מבוהלת ומלאת פחד נכנסתי לשם וישבתי ליד אחד השולחנות.

הראש על השולחן, בוכה בלי סוף, שורטת את עצמי.

תמותי. אני שונאת אותך. שונאת!

כל כך רציתי למות באותו רגע. כל כך הרגשתי רע עם עצמי.

הכל בגללי הכל. אני נתתי לדברים להתגלגל לזה!

מפגרת! חתיכת ילדה מפגרת וסתומה!!!!

בכיתי כאילו אין מחר.

לא עושה חשבון למוכר שעמד על יד הדלפק. 50 פעמים הוא צעק לכיווני ושאל מה קרה, אבל לא עניתי.

למעשה לא שמעתי אותו. לא הייתי שם. הייתי בעולם אחר.

עולם של הרס. של כעס. של שנאה.

אחרי כמה דקות שי הופיע בפתח. מעט חבול אבל מחייך. בקושי.

"את בסדר מאמי?? תעני לי! את בסדר?!?!?!" הוא צעק כשראה אותי.

"אני לא מאמין איך הוא העז לעשות את זה. איך הוא העז?!?!?! ואם לא הייתי מגיע בזמן..."

"אז?? מה כבר היה קורה?? הוא היה מזיין אותי בביצפר? בחוץ? אז?!?" צרחתי.

"אפשר לחשוב! גם ככה הזונה נותנת לכולם. אחד יותר לא יזיק!" צרחתי כולי. בפאניקה.

"תשתקי אני לא מסכים שתדברי על עצמך ככה! שמעת אותי??" הוא צעק עליי.

"אתה לא תגיע לי מה לעשות! אני זונה, וזה מה שאני!"

הוא התרגז כל כך שידו הונפה באוויר ועוד רגע, והייתי בטוחה שהוא הולך לסטור לי.

ברגע האחרון הוא התחרט. הוא הבין שזה מעצבים ושהוא רק יפגע בי יותר.

הוא רץ לדלפק של הקפיטריה וצעק למוכר "תביא לי בקבוק מים דחוף! עכשיו!"

המשכתי לבכות. הייתי בסרט. כל כך נבהלתי שהתחלתי להשתגע.

"די! תירגעי הכל בסדר עכשיו. זה עבר מאמי. זה עבר... די." הוא ניסה לנחם אותי והתקרב כדי לחבק אותי.

"שי אני רוצה ללכת מפה! אני רוצה ללכת הביתה! בבקשה. אני רוצה ללכת.. הביתה.." צרחתי בכוחותיי האחרונים.

"בסדר יפה שלי. בואי. בואי נלך." הוא ליטף אותי ולקח את ידי כדי להרים אותי משם.

"לא! אתה נשאר פה! אני הולכת. קח אותי לשער. בקשה..." בכיתי.

"לא! אני בא איתך! השתגעת אם חשבת שאני ישאיר אותך לבד!!" הוא התעקש.

"שי.. א..ני.. רו..צה ל..מות בבקשה.." אמרתי כולי צרודה. כל קולי אבד לי.

"בסדר בסדר בואי בואי.." הוא הרים אותי ותפס בידי.

יצאנו משם מהר. הסתכלתי תוך כדי בדרך על המקום שהוא תפס אותי. מזועזעת ברמות.

הוא לא היה שם. רותם הלך. או.. לא יודעת מה. לא אכפת לי! שימות גם! כלב!!!

הוא ליווה אותי לשער, ואז שאל בפעם האחרונה "את בטוחה שאת לא רוצה שאני יבוא איתך?"

"כן. ביי."

בלי לחבק אותו בכלל הלכתי.

לפתע הסתובבתי ואמרתי "ושי.."

"מה מאמי?"

"תודה. תודה רבה."

הוא חיבק אותי חיבוק חזק. עצום. לפתע הרגשתי מוגנת בין ידיו. כאילו אני שמורה מכל הסכנות שבעולם. שומדבר לא יפגע בי.

מס' שניות ארך החיבוק הזה. ואז הוא עזב אותי. ושוב חזרה ההרגשה המזוינת אליי. המציאות העגומה.

"ביי נשמה שלי. אל תדאגי הכל יהיה בסדר.." הוא אמר והלכתי.



איך שהגעתי הביתה זרקתי את התיק ונכנסתי למיטה.

"מפגרת. מפגרת אחת. הכל בגללך."

ים של דמעות ברגע חזרו להציף את עיניי.

הרגשתי מזוהמת. דוחה.

מה עשיתי שזה הגיע לי?! מה?!

הייתי בדיכאון טוטאלי כמה ימים.

לא רציתי לצאת מהבית, לראות שמש לנשום אוויר, כלום.

לא באתי לביצפר למחרת. וגם לא ביום שאחריו.

כמובן שהיו המון טלפונים מחברות שהתקשרו לשאול מה קרה. ולמה אני לא באה. ואם אני חולה.

לא עניתי לאף אחד מהם. לא היה אכפת לי מכלום. מאיש.

תתרחקו ממני כולכם. רק עזבו אותי בשקט. בבקשה..

לא סיפרתי לאיש על זה. חוץ משי ומרותם עצמו, אף אחד לא ידע שזה בעצם קרה.



בימים הבאים, שבהם הכאב התחיל להיעלם והתחלתי לחזור לעצמי, כל הזמן שי היה איתי בקשר.

הוא דאג לי. הוא היה בא אליי יום יום הביתה.

הוא זה שהביא לי שיעורים כשלא הייתי.

הוא תמיד אמר לי שהכל יהיה בסדר ושאין לי מה לפחד.

שעכשיו הוא פה והוא לא ייתן לאיש לגעת בי. לעשות לי משהו רע.

כל כך עשה לי טוב לדעת שאכפת לו ממני. שאני חשובה לו. שהוא דואג לי.

אני חושבת שבלי כל זה, אני בספק אם הייתי שוכחת מהכל אי פעם.

הלכנו והתקרבנו לאט לאט. חזרנו לעצמנו. כמו אז, לפני שהכרתי את רותם, את החיה הזה.



הנושא עבר וכבר לא פחדתי עוד. בזכות שי. הוא זה שעזר לי לצאת מזה.

חזרתי לביצפר. למורה אמרתי שהייתי חולה, השגתי אישור מהרופאה.

ואותו? לא רציתי לראות יותר בחיים שלי!!



יום אחד שהלכתי אליו אחר הצהריים, בערך בשעה 18:00, הכל היה כרגיל.

יום חורפי. לבשתי צעיף. =]

כל כולי ורודה, אולי זה היה סימן שמשהו טוב עומד לקרות.

חייכנית ומתוקה מתמיד. :}

לפתע שמתי לב שיש לו כאבים בגב ובכתפיים. הוא לא הפסיק לגעת בהם לרגע.

ערס, ערס, אבל משחק כדורסל.

כנראה הוא התעייף בגלל כל האימונים והמשחקים.

אז בשיא הספונטניות שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אעשה לו מסאז'. לא חשבתי שיקרה משהו מיוחד...

"את יודעת לעשות?"

"חח כן. אתה רואה מזה. אפילו אני יודעת.." וצחקתי.

"אני מקווה שאת לא עובדת עליי. רק שלא ייתפס לי יותר. שלא תגרמי לי לעוד יותר כאבים!" הוא ישר קפץ.

"אל תדאג. בוא הנה. תשכב פה."

הוא שכב על הבטן על המיטה שלו, ואני עליתי עליה גם, אבל לא ישבתי עליו. הייתי מעליו, באוויר.

"לא ככה!"

"מה עשיתי?!?" הוא צעק.

"תרפה את עצמך. תירגע. אל תדאג אני עוד לא שברתי לאף אחד את הגב!" אמרתי בציניות.

"הו.. יופי.. ככה.. אל תזוז." אמרתי והתחלתי לעסות לו את הכתפיים.

בהתחלה הייתה שתיקה קלה. אחר כך הוא התחיל להבין שאני באמת יודעת לעשות.

"אחחח... כן... זה טוב..." הוא אמר בקול חלש. משתדל שלא לזוז כדי לא להרגיז אותי.

"אם תוריד את החולצה זה יהיה עוד יותר טוב.." אמרתי, מנסה שהוא לא יבין אותי לא נכון.

"הפ הפ.. לאט.. אתה תהרוס את כל מה שעשיתי!" הערתי.

"אני לא יכול. עוד תפוס לי קצת. תורידי לי את..." הוא אמר וצנח בחזרה לשכב על המיטה.

לא הורדתי לו לגמרי, הרמתי לו אותה קצת למעלה. מהצד שראיתי אותה- הגב. מהצד השני היא הייתה לגמרי עליו.

חשפתי מולי גוף חלק לתפארת, יפהפה בטירוף.

וואי איך הייתי מתה לקפוץ עליו ולאנוס אותו. אבל התאפקתי. ^^"

רגע קל של מבוכה, אבל גם עליו התגברתי. :]

לאט לאט הלכנו ושתקנו. לא היה מה להגיד.

השיער החלק שלי מטייל על גבו. כשאני מתרחקת ממנו- הוא מתרחק, כשאני מתקרבת- הוא נוגע בו קלות.

הוא שוכב מתחת ואני מעסה לו את הכתפיים. בעדינות רבה. משתדלת לא להכאיב.

הייתי עדינה איתו. ראו שזה לא מסאז' רגיל. מסאז' מיוחד, שמשתדלים בשבילו.

"כן... שם..." הוא כיוון אותי ואני אחריו.

עוד כמה דקות של שקט חולפות להן.

נקודות נקודות. כל הגוף שלו רועד.

הוא כבר שקוע בזה עמוק. נראה לי הוא נרדם.

זה היה בערך איזה 10 דק', ואז כשהן עברו אפילו אני השתחררתי.

הרגשתי בנוח כזה. חופשיה. :]

אז עצמתי את העיניים ונסחפתי.

נדמה היה שגם אני עומדת להירדם. והרגליים כבר לא מצליחות להחזיק את עצמן באוויר. אני מתה לשבת כבר. אוף.

עוד נגיעה. איטית. למות כמה שהיא נעימה.

אני כולי צמרמורת.

לפתע, היה לי דחף לתת לו נשיקה על הגב, רכה כזו, אז הסטתי את השיער לצד ורכנתי לעבר גבו לנשק אותו.

התיישבתי עליו, התקרבתי לחלק העליון של גבו תוך כדי שאני עוצמת את עיניי ופתאום הרגשתי שאני עוד שניה מנשקת, אבל לא את הגב שלו.

מסתבר שהוא לא נרדם, או שכן, לא יודעת.

אבל מה שאני כן יודעת, ובטוחה, זה שהוא הסתובב כולו על הגב בלי שהרגשתי בכלל.

פתאום אני פוקחת את העיניים ואני רואה שאני מול הפנים שלו! ועוד מה?! במרחק של נגיעה מהשפתיים שלו!!

נבהלתי. הרי בכל אופן התרגלתי לחושך בעיניים..

כדי להעביר את הרגע הזה, אמרתי במבוכה "מה הסתובבת לי? תתהפך." תוך כדי שאני תקועה בדבש שבעיניו.

הוא עדיין שותק. לא פוצה הגה מפיו. רק מביט בעיניי. בפניי.

העיניים שלי זהרו.

נמשכנו זו לפנים של זה בלי לשלוט בזה. כאילו מגנט.

ואז... התנשקנו.

איזה נשיקה עזבו אותכם?!? בהתחלה היא הייתה איטית. מענגת.

ואז היא רק התחזקה וגברה שבלענו אחד ת'שניה!!!!!!

אם מקודם הרגשתי צמרמורת, עכשיו הרגשתי כאילו חטפתי דום לב.

כאילו הלב הפסיק לפעום. הוא לא עמד בזה.

והוא מנשק, ומנשק. ולשונו מתערטלת בפי.

ואלוהים, הוא מנשק כלללללל כךךךךךך טוב!

לא רציתי לעצור. ממש לא.

וזה רק מתגבר, ומתגבר ואני משתגעת.

אני רוצה אותו. אני מבינה שאני כן אוהבת אותו.

האהבה פרצה החוצה ברגע ששפתינו נפגשו, ועכשיו היא לא יכולה לעצור לזרום.

תארו לכם, אני חצי יושבת- חצי שוכבת עליו, והוא בלי חולצה.

מחבקת, אוחזת בו חזק, בכל כולו.

החולצה שלי קצת עלתה למעלה והוא אוחז במותניי שהתגלו טיפה החוצה. אוחז חזק. ועם זאת כל כך בעדינות.

אי אפשר לתאר מה עובר לי בראש.

ואתם יודעים למה?! כי לא עובר לי כלום!

הכל נמחק, הזמן עצר, והדבר היחיד שאכפת לי ממנו זה הוא.

אוח אני רוצה אותו. עכשיו. ע-כ-ש-י-ו!!!!!!

אם כל כך התלהבתי ונהניתי, למה בכל מקרה בחרתי לעצור הכל בשניה??

זה דבר שעד עכשיו אני לא מצליחה להבין. אולי בגלל שנזכרתי במה שקרה עם רותם. אולי בגלל הפחד להיסחף למשהו חדש שעוד לא התנסיתי בו. פחדתי שנשכב. :/

אולי, ואולי. אני לא יודעת למה.

התנתקתי בשניה, לקחתי אוויר לנשום, הרי כמעט נחנקתי מהתשוקה, ואמרתי "לא שי, אני הולכת.. ביי." וישר קמתי רצה לעבר הדלת.

ממהרת כדי שלא אתחרט פתאום ואחזור לזרועותיו הגבריות והחסונות.

"לא, בבקשה....." הוא קם אחריי במהירות, מצמיד אותי לקיר ואומר בקול כל כך מתוק. קול שגם אם את רוצה בכל מאודך, את לא יכולה להתנגד לו!

למרות הפחד והכל, נשארתי.

רק ממבט אחד בעיניים שלו הסתנוורתי, אי אפשר לסרב למלאך הזה.

הוא שב לנשק אותי.

מתנשקים מתנשקים, והוא מוריד לי את הצעיף.

הוא רוכן לעבר צווארי בעדינות, משתדל שלא להכאיב לי, ומנשק אותו נשיקות רכות.

זה היה כל כך טוב. ממש ההפך מההרגשה שהייתה לי כשרותם עשה את זה בכוח.

חשבתי שאני חולמת.

אבל, לא רציתי להתעורר.

יאמי. P:

פתאום אהבתי נשיקות צוואר. פתאום הרגשתי בעננים. פתאום נהניתי.

צעד אחד הוביל לאחר ושכבנו.

אני לא מצטערת על זה.

זה היה מושלם.

הוא היה כל כך עדין איתי. משתדל כל כך.

הוא כל הזמן אמר לי דברים כמו "כמה את יפה נסיכה שלי..." "אני אוהב אותך" "את מדהימה"

הוא נתן לי להרגיש כל כך טוב. מאושרת.

סוף סוף הבנתי מהי באמת המשמעות של המילה אהבה.

המילה הכה מסובכת הזו.



להגיד לכם שהיום אנחנו חיים באושר ועושר, אני לא.

הרי בכל זאת שומדבר לא נמשך לנצח, והחיים הם לא אגדה.

אבל בהחלט אנחנו עוד שומרים על קשר.

זה לא משנה כלל וכלל.

לפי דעתי, הפעם הראשונה שלי הייתה החוויה הכי מדהימה שעברתי, ואני שמחה שהיא הייתה עם שי ולא עם רותם או בחור אחר.

 


נוסף: December 12th 2006
מספר: La_Bonita
דירוג:
כניסות: 1771
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]


איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-07-24 13:09:32
הדירוג שלי:


סיפור מהמםםם כפרה :]]
תמשיכי לכתווב ..


איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-03-05 00:13:36
הדירוג שלי:


סיפוררררררררררר מהמםםםםםםםם קראתי מילה במילה לא יכולתי להפסיק!! =]]
כל הכבודדד ממש יפה, תמשיכי בסיפורים את כותבת נהדר!!!

נ.ב
הסיפור עם רותם אמיתי נכון??!!??

נ.ב
עוד פעםם אני אומרת לך ממש יפה כתבת והכל!!ותמשיכי בבקשה לעוד סיפורים וזה...!!


שלךך ספירושש

איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-01-09 16:52:02
הדירוג שלי:


אמאאא אף פעם לא הייתי מרותקת ככה לסיפור...

רק שתידעי שאת כותבת מדהים...יהיה נחמד לראות עוד סיפורים שלך..

באהבה היללוש-מאמוש

איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-12-15 18:00:50
הדירוג שלי:


סיפור אחד היייפיםםםם !!!
משו לפנים אבלללל

איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-12-15 15:44:04
הדירוג שלי:


סיפורררר מהמםם!

אתת מוכשרתת!!

תמשיכי לכתווב את מדהימה (:

איך שהתאהבתי בערס...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2006-12-14 21:33:04
הדירוג שלי:


איזה מהמםםםםםם !




 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים