אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

סיפור אהבה ראשונה שהמצאתי...:)

אני זוכרת אך רעדתי מהתרגשות, אחוזת להט וציפייה שדמותו התקרבה אלי מרחבת הריקודים, מבעד לעשן, ב`סלוואו מושיין`...
לא הצלחתי לדבר, בקושי לנשום...
הוא ניגש אלי בטבעיות מוחלטת ובפוזה של `חתיך הורס` ( והוא היה! אלוהים.... כמה שהוא היה! )
העיף את השיער השחור החלק שלו מצד אחד לשני והעגיל שבאוזן שמאל נצץ לאורות ההמומים של המועדון.
אני לא זוכרת מה בדיוק שאל... היה ברקע את השיר: sleeping satellite / tasmin archer
השפתיים הורודות הבשרניות חייכו חיוך מזמין
והחברות שלי נאלצו לצבוט אותי מדיי פעם כדי לרמוז לי שאני ממלמלת שטויות.
הוקסמתי ממנו, מהעניים הכחולות הענקיות שהיפנטו אותי והחיוך הכובש שנועד רק אלי...

היתי רק בת 16 - בתולה, תמימה, ילדה יפה, בישנית ומופנמת נורא עד אותו ערב לא ידעתי אפילו מה זאת נשיקה...

המוזיקה שהתנגנה אז (לפני יותר מ13 שנה) הייתה הכי טובה שיש!
גם היום שאני שומעת שירים מהתקופה ההיא משהו קופץ לי בלב...
זאת הייתה תקופה מדהימה! מהולה בתמימות, ריגושים וכמויות אדירות של הורמונים משתוללים.
היינו נוסעים בטרמפים לכל מקום, החל ממועדונים, הופעות של אביב גפן, ושחיות ליליות בעירום בכינרת.
(לא ידענו מזה פחד, האינטיפדה לא הייתה קיימת בכלל, מעולם לא שמענו על פיגועים ושום פחד להסתובב בלילות או לישון בשטחים פתוחים).
תקופה ללא אינטרנט, ללא כבלים, רק אנחנו, הטבע, והמועדונים האפלים בחיפה של ה`סיטי הול`, ה`אנדר גרנד` `החורבה`
ואלו של המושבים והקיבוצים באיזור שלנו כמו ההוא בקיבוץ יפעת - זה שחוויתי בו אהבה ראשונה.

הוא הושיט לעברי יד ארוכה ואמר נעים מאוד י##, נשען עם יד אחת על הקיר (הוא גבוה נורא) והטה את ראשו אלי מטה כדי לדבר איתי,
אפילו קצת נצמד מידי... חברות שלי התרחקו וצחקקו במבוכה, חברים שלו תצפתו על הנעשה מרחוק,
ללמוד מחברם האמיץ `איך מתחילים עם בנות` ותוך כדי עשו עצמם רוקדים.
הילד הכי יפה במועדון (ובאיזור כולו- שמו הלך לפניו) זה שכולן דלוקות עליו, ניגש אלי והתחיל איתי! לא הייתה מאושרת ממני בעולם!
יצאנו החוצה כל החברה והחלטנו להבריז לבריכה של הקיבוץ לרחצה לילית. היינו אני, שלוש חברות, והוא עם שניי חברים.
שם בתוך המיים בין ציחקוקים, השפרצות אחד על השני... הוא נישק אותי...
לא כ"כ הבנתי מה הוא עושה אבל היה לי נעים (-:
המגע שלו עורר אותי אך עם זאת גם קצת הבהיל, הידיים לא הפסיקו לטייל מטה ואני דחפתי אותם חזרה... מאבק סמוי שניצחתי בו בסופו של דבר.
וכך נולדה לה הנשיקה הראשונה, המגע הראשון, האהבה הראשונה של חיי...
גם החברים לא בזבזו זמן, כל אחד תפס מישהי חוץ מליאור המסכנה שישבה בצד מבועסת מביטה בנו מבעד משקפיים בעניים מורעבות.
אני וי## המשכנו לצאת חודשיים אחרי אותו ערב קסום, זה היה בשבילי כמו נצח, נצח מתוק שלא נגמר...
שיחות הטלפון בלילות, הטיולים הרגליים בשדות, שלוביי ידיים, נשיקות חטופות... הכי רחוק שהרשתי לו להגיע היה בלי חולצה...
גם זה היה בקושי רק אחרי שהוא ממש לחץ ובכל זאת הרגשתי כ"כ לא מוכנה...
בסוף התייאש מהנסיונות הכושלים והחליט לעבור הלאה.
כי זה פשוט הוא, ילד יפה וקר לב שמחפש לממש את המטרה החשובה שהציב לו הטבע - לכבוש...

לא הבנתי את זה אז, בתמימות מוחלטת חשבתי שהוא אוהב אותי שטוב לו עם המצב, שמספק ומרגש אותו כמוני רק לתת יד...
כדי לעשות את זה בצורה `יפה` ולצאת `גבר` בעניי חבריו, קבע איתי יום שישי במועדון,
הגעתי נירגשת עם החברות, נכנסתי וזיהיתי אותו עם הגב אלי התקרבתי בחיוך רחב כדי לחבק אותו,
עד שהייתי קרובה מידי בשביל לגלות שהוא מתחבק ומתנשק עם מישהי אחרת!
הוא הביט בי במבט רשע `תכירי זאת ליאת` כמו ילדה טובה לחצתי לה יד - לילדה נמוכה עם גשר בשיניים
(באותו רגע כמו באורך פלא, התנגן ברקע אותו שיר שהזכרתי מעלה אותו שיר שזכרתי מהיום הראשון שנפגשנו...)
נבוכה, מבולבלת, חזרתי אט אט על עקבותיי, בדממה, יצאתי החוצה
ואז פתחתי בריצה כשהרוח הקרירה מיבשת את דמעותיי
אני זוכרת היטב את השביל שרצתי בו, את הדשא הלח, את ריח הפרדס, קולות הצרצרים
ואת השומר בשער שהביט בי מופתע ובחברות שרצות אחרי, מחבקות, מעודדות...
מאז אותו לילה, לא חזרתי יותר למועדון מעולם.

הפכתי לילדה עצובה, כמו כוכב קולנוע או זמר מפורסם המשכתי להעריץ אותו בסתר, לבכות עליו בלילות,
מדברת אליו בשקט כשהייתי מטיילת בשבילים של הקיבוץ מול ירח ומתפללת לאלוהים שיתן לו לחזור...
הקיבוץ שלמדתי בו היה קרוב לים, אז אימצתי דפוס קבוע של הברזות משיעורים כדי לשבת מול החוף, על החול החם, נותנת למיים לזרום על רגליי...
אהבתי לרחם על עצמי, לבכות בשקט, לכתוב שירים עלי ועליו... להסתגר עם בדידותי, להתרחק מכולם, לרחף אי שם...
עברו שנתיים ועדיין אהבתי אותו - אהבה טהורה שמהולה בהמון עצב.
כמעט שלא ראיתי אותו, חוץ מכמה פעמים בפסטיבל ערד וליל האהבה בצמח, ועוד פעם באיזה מועדון ריקודים אפל,
כל פעם היה עם מישהי אחרת וגם דאג להיצמד אליה כשהייתי מביטה.
סיימתי בגרויות, קיבלתי מקום ראשון באליפות הארץ בג`ודו, מקום שלישי בצליחת הכינרת בקייקים, כיכבתי בתפקיד ראשי במסיבת סוף י`ב
ובדיוק ביום הולדת של גיל 18 איבדתי את בתוליי לחבר הקבוע - בחור שלא אהבתי בכלל.
התגייסתי לצבא, סיימתי קורס מד"סיות בהצלחה, נשלחתי לקרבי (תמיד ברחתי מהצרות שלי ע"י פעילות גופנית)
החיים נהיו קצת יותר רציניים, טובעניים, והמחשבות הנאיביות עליו החלו לדעוך...

יום אחד, שנה אחרי הגיוס, בקשו ממני לקבל קבוצה חדשה של טירונים `לתרתר` אותם קצת, נחשו מי היה שם? גבוה מתמיד, יפה כמו אז, הביט בי באותם עניים כחולות ענקיות ובאותו מבט מזלזל ורשע. ומה היה בשיעור...? במילים עדינות.... קרעתי לו את הצורה!
הוא הזיע, התנשף אבל כל פעם שעבר מולי הביט בי במבט הזה, המתנצח, וחיוך ממזרי על שפתיו כאילו אומר: `אני יודע מה את מרגישה!`
מזל שהייתי עם משקפי שמש כהות וכובע מצחייה שהצליחו להסתיר יפה מאוד את ההתרגשות על פניי.
לאחר מכן לא ראיתי אותו יותר, ניסיתי לברר איפה הציבו אותו ובכל בסיס של החייל שיצא לי להיות, לא ראיתי אותו הוא פשוט נעלם!

סיימתי צבא, עברתי קורס פסיכומטרי בהצלחה והחלטתי לרדת לעבוד באילת `לנקות קצת את הראש`,
קיבלו אותי לאחד מצוותי הבידור הטובים יותר (בגלל היכולות האקרובטיות וחוש הקצב).
אני חייבת לציין, שהתקופה באילת הייתה אחת התקופות היפות בחיי!
חווית חופש שלא נגמרת! כל היום רק בילויים, מסיבות, בתי מלון, אוכל טוב, הווי חברתי, הכרויות מגוונות, התנסויות שונות... (-;
יום אחד ישבתי בטיילת, מול ים סוף האינסופי, שותה את השיק שלי, מצויידת ביומן האישי (יומן= מגיל 13 אני כותבת יומן) כותבת על מה שכואב,
עדיין מתפללת לאהבה... וברקע שוב השיר הסוחף הזה שמאז אותו יום רק עושה לי עצוב בלב, שקעתי במחשבות...

פתאום אני רואה את הדמות שלו עוברת מולי! הייתי בטוחה שאני מדמיינת זה לא יתכן! הצרוף מקרים הזה עם השיר...בפעם השלישית...
קראתי בשמו, יצא לי קול חנוק וחלש, הוא לא שמע והתחיל להתרחק....
ואז בהתרגשות בלתי נשלטת צעקתי חזק בשמו הוא הסתובב במהירות - קצת נבהל, הביט בי במבט מופתע, חייך אלי והתקרב.
הוא נראה שונה, השיער נעשה דליל ומאוד קצר, נהייה רזה וגבוה מדי, הפנים צרות ממה שזכרתי, אך העניים נשארו אותו הדבר.
`הי זוכר אותי`? שאלתי במבוכה, הוא הנהן בחיוך נעים, נראה הרבה יותר רגוע וחביב.
התישב לידי, קרוב... ודיבר איתי שעות, הזמן טס ברוגע מול הים.
הרגש אליו כבר לא היה אותו דבר, פתאום קלטתי שאני מאוהבת בעצם בי## של גיל 16, לא בזה שיושב פה מולי - כ"כ רגוע ויפה,
הוא הפך להיות אדם אחר, לא מה שזכרתי, לא זה שאהבתי,
לא זה שסגדתי לו כ"כ הרבה, שהתאכזר לי ללב, שגזל את תמימותי, את שמחת חיי,
לא, זה לא היה הוא! זה כבר לא אותו דבר...
ולמרות שבאותו לילה הלכנו אליו למלון ולמרות ששכבנו ולמרות שהיה נהדר... לא הרגשתי כלום,
חוץ מדבר אחד: שהבראתי!

עברתי לגור בת"א, טיילתי קצת בחו"ל, `חיפשתי את עצמי`, התערבבתי המון בחיי הלילה,
הכרתי את החבר הרציני הראשון- זה שעברתי לגור איתו, התחלתי לימודים לתואר ראשון.
בכל אותו זמן הקשר ביני לבין י## רק הלך והתחזק נהיינו ממש ידידיי אמת, סמכתי עליו בעניים עצומות, יכולתי לומר לו הכל, להתנהג איתו אך שאני רק רוצה, הרגשנו כ"כ חופשי ביחד שהיינו ישנים אחד אצל השניה, מתקלחים ביחד, וכן, גם שוכבים - אבל רק לפעמיים,
זה לא היה העיקר ביחסים שלנו - המיוחדים, רק לאיטים רחוקות במרווחי הזמן בין חברים...
ידעתי עליו הכל - גם על הבגידות הרבות שלו בחברה, בזה הוא תמיד נשאר `הילד הרע`. גם עלי הוא ידע הכל, ושטיילנו יחד בתאילנד התקרבנו מאוד...
בסופו של דבר היא גילתה, רצה הגורל ואחת הבגידות שלו הייתה חברה שלה לעבודה.
הוא היה שבור, כי רק אז גילה עד כמה הוא בעצם אוהב אותה ושהוא רוצה רק אותה, אבל זה כבר היה לו מאוחר, היא מצאה מישהו אחר.
זה הרס אותו, הוא ישן אצלי חודש שלם, שבור כולו, נותן לי לטפל בו. שהיא חזרה לחייו - אחרי שנה, הקשר ביננו קצת נותק רק טלפונים מדי פעם כמעט בלי שום פגישה... היא מעולם לא אהבה אותי, אבל ידעה שאחרי כל מה שעשיתי בשבילו - לא יכולה לבקש ממנו לנתק אותי מחייו.
שבוע שעבר, שבא אלי באופן אישי לתת הזמנה לחתונה,
שכבנו על המיטה- כמו אז - מביטים בתיקרה ומדברים, נזכרנו בתקופה של גיל 16. ולראשונה סיפרתי לו הכל, את כל האמת על מה שעברתי בגללו, הוא ידע שאהבתי אותו, אבל לא תאר לעצמו את גודל הפגיעה, הוא הודה שהיה ילד רשע, שהוא לא מבין אך יכל להתנהג באכזריות כזאת אלי, ואז נגע בי והביט בי במבט הזה... הוא רצה... פעם אחרונה... מעידה אחרונה... סרבתי בעדינות, אני לא יודעת עם זה בגלל שרק יצאתי מקשר או כי אני לא נמשכת אליו יותר או בכלל... הוא כבר לא בוגד בה, את זה אני יודעת, כבר 3 שנים שהוא נאמן רק לה. אבל איתי... כנראה חשב... שאולי...
הוא קיבל את הסרוב בשקט ובשביל הנימוס נשאר עוד קצת, המשכנו לדבר כרגיל, ואז הלך, הרגשתי שמשהו ביננו השתנה.

היום בחתונה שלהם, ראיתי אותה לראשונה,
בחורה ברוטנית, נמוכה, עם שמלת כלה מדהימה.
לא להאמין, אבל אמא שלו זיהתה אותי: `הנה החברה הראשונה של י##`! התלהבה,
חיבקה אותי והזכירה לי דברים שרק אמא יכולה לזכור אצל החברה הראשונה של הבן שלה.
ושני החברים שלו שהיו איתנו במים באותו יום בבריכה... צעקו בשמי וממש שמחו לראות אותי,
הם לא הפסיקו לדבר על זה שהייתי האהבה הראשונה של י## (בואנה חתונה של חבר שלכם- קצת טקט!)
לכל שולחן שהלכתי הם דאגו לפרסם את הסקופ ש `חברה של י## מגיל 16 באה לחתונה`...
לכל אותם סקרניים ומשועשעים ששאלו שאלות, עניתי בהומור כמובן, ודאגתי לציין שמאז אנחנו רק `ידידים` טובים.
כולם רקדו, השתכרו ונהנו, החתונה הייתה מפוארת מאוד, 400 אורחים, רובם צעירים, אוכל טוב, מוזיקה חדשה, מקום מושקע בלב הטבע ממש מוצלח!
למרות כל האווירה היה לי עצוב, חלילה לא מקינאה, אני כ"כ שמחה בשבילו! שסוף סוף מצא שלווה,
הוא נראה ממש קורן ומאושר והוא אוהב אותה כ"כ!
פשוט,יש לי תחושה שהחתונה הזאת מסמלת סוף של החברות שלנו, את הסוף של הקשר ארוך השנים וספוג המטענים ביננו.
גם כל האנשים שפגשתי מהעבר הרחוק והזכרונות שהעלו בי לא עשו לי כ"כ טוב,
כי בניגוד למה שהם זוכרים `שהכל היה ורוד ומקסים` לי זאת הייתה תקופה ממש לא קלה...
ואז כמו להוסיף לתחושה, לקראת סוף הערב שמו את השיר היפה הזה והמקולל!
הרקנתי ראש מול השולחן ביאוש, האלכוהול עשה אותי כבדה... י## ידע (שהוא היה אצלי סיפרתי לו על השיר...)

וכמו בזכרון היקר ההוא מלפני שנים כ"כ רבות...
מתוך העשן, מרחבת הריקודים הוא הגיע אלי בסלוואו מושיין,
שלף אותי מהשולחן, וחיבק אותי חיבוק חזק, רציתי לבכות, אבל התאפקתי,
ואז גרר אותי לרחבה ורקד איתי את הריקוד האחרון שלנו לקצב השיר השקט שתמיד הזכיר לי אותו בכאב,
אנשים הצטרפו אלנו ויצרו איתנו חיבוק אחד גדול,
הצלם פיזז סביבנו עם המצלמה בהתלהבות, מחשבותיי נדדו ונהיו מעורפלות...

ואז הצלחתי לראות מול עניי את י## בגיל 16
הילד יפה התואר, שנתן לי את הנשיקה הראשונה.
פתאום חשתי בטעם ההוא שליווה אותי במשך תקופה לא קלה
בטעם המר - מתוק של האהבה הראשונה
ובליבי נפרדתי ממנו בפעם האחרונה...


נוסף: February 18th 2007
מספר: שני קידר
דירוג:
כניסות: 978
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]


סיפור אהבה ראשונה שהמצאתי...:)
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-02-22 18:17:45
הדירוג שלי:


א נישבעת לך !
שעשית לי עכשיו צמרמורת !
אמממא זה כול כך יפפה !

ממש אהבתי: )

אני אשמח ליקרוא עוד סיפורים ! @

ירדדנושית !: ]

סיפור אהבה ראשונה שהמצאתי...:)
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-02-20 21:39:55
הדירוג שלי:


סיפור מרגש ויפה מאוודדד=]]

סיפור אהבה ראשונה שהמצאתי...:)
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2007-02-19 22:27:51
הדירוג שלי:


מדהים :[
באמת גרמת לי לבכות....

ספיר..




 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים