אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

מזל של כלב. הסיפור הכי הזוי מעולם. (אמיתי)

לאהוב אותו, אני חושבת שזה היה הדבר הכי נורא שיכלתי לעשות לעצמי.
כמה פעמים נשבעתי, שאני משתנה, לא נותנת לעצמי ליפול ככה..
נפלתי! אבל נפילה חזקה כמו זו, מעולם לא הייתה! אי אפשר להגיד שהכל הולך כרגיל
נכנסת בי, ריסקת אותי! אני כבר לא שבורה. אני מתה. אבל עדיין מפרפרת לעזרה!

זה הסיפור אולי הכי הזוי שנשמע מעולם, אבל הוא אמיתי! הוא כואב

לפני שנה, אתה (ואני בחיים לא יגיד את השם שלך, זה רק מעלה בי דמעות!!) קיבלת כלב מתנה
מחבר מאוד קרוב לך. אהבת את הכלב עד זוב דם שכ''כ רצית בו, טיפלת בו ואמרת
שאת החיים שלך תיתן למענו. אני צחקתי מרוב שכ''כ הגזמת שזה כל פעם הצחיק אותי בלי סוף!
היית מתעצבן שאני צועקת עליו, אמרת שהוא כזה רך איך אפשר לצעוק על דבר כזה?
בסופו של דבר, היינו רבים מריבה טיפשית כי זרקתי לכלב מילה וכניראה שהפחדתי אותו נורא
שמאז הוא פחד להתקרב אליי. ולא נגעתי בו! כשאתה פוגע בי לא אכפת לך כמו מהכלב הארור שהיה לך!
מי היה מאמין שהכלב החרא הזה היה הורס לי את הנשמה, את החיים, את כל מה שהאמנתי
שאי פעם היה לי?
זה היה יום שבת, חם.. הקיץ הגיע.. תמיד היית בא אליי והיינו מוציאים אותו לגינה הגדולה
ליד הבית שלי. באותו יום שבת, הרגשתי רע. לא יכלתי לקום מהמיטה וכשבאת, אמרתי לך
שאני לא יכולה לזוז, שתצא לבד, אני יכין לנו משהו לאכול שתחזור. כ''כ חייכת, היה לך מבט
שאני לא ישכח. מבט מסופק. היה בך ריכוז מלא בי! וכשאני אומרת בי.. זה נדיר שהיית לרגע
כ''כ ארוך איתי. גם אם הוא ארך 2 שניות, בשבילי זה הספיק, כמה שאהבתי אותך, רציתי
רק להיות איתך. נהניתי כמו חופשה במקום שהכי רציתי, כאילו אחרי סקס מטורף! פתאום הכל היה
נראה וורוד.. כן גיליתי שגם אצלי יש כמויות של הגזמות. זה משגע מה שרק אהבה יכולה לעשות!
יצאת. עבר רבע שעה.. חצי שעה.. שעה וחצי.. אתה לא חוזר. אני רגילה שאתה יוצא לסיבוב
של 20 דקות וחוזר. שעתיים! לא חזרת. יצאתי לגינה.. אתה יושב שם..
עם אחת, שאני לא רואה יותר ואת.. את הבנאדם שלקח לי את היקר לי מכל,
הרצון שלי שלא תהי קיימת יותר כל הזמן עובר לי בראש, סיוטים רצים לי בנשמה! את ידעת ובכל
זאת עשית!
ישבת שם איתה, אחת שהיה לה כלב או יותר נכון כלבה, בדיוק כמו שלך! שניהם היו גורים.
עמדתי בצד כמה דקות, לא מבינה מה יכלת לעשות איתה כל הזמן הזה בזמן שאני בבית לא מרגישה טוב
אתה יושב איתה, הזמן טס, לא מזיז לך. הנה תשובה למה כ''כ הערכתי את הרגע שהיית רק איתי.
היא מבוגרת ממך בכמה שנים טובות. היא לא נראית משהו, הייתי חייבת לציין. מאוד פשוטה, זולה
אבל איך שהיא הסתכלה עלייך וניסתה למשוך אותך ואת תשומת לבך ששיתק אותי ברגעים שהיה רק שלי!!!!!
התקרבתי, סובבת את הראש, נתת לי חיוך של "מה את קשורה?" כ''כ נפגעתי מהמבט הזה שלך,
מבט שהופיע פעמים רבות בקשר שלנו. במסיבות בעיקר. הרגשתי תמיד מחוקה לידך! אבל אהבתי אותך.
אמרת לי בואי מה את רחוקה.. הרגשתי לא נעים כאילו היא החברה שלך ואני איזה אחת שמפריעה.
התקרבתי יותר ונחנקתי מרגע לרגע.. אומרים שלאשה יש חושים להרגיש מתי דברים קורים והתחלתי להרגיש
עקיצות שהכאיבו יותר ויותר וגברו ככל שהתקרבתי אליכם. הכלב שלך, שיחק עם שלה.. הייתם מחוייכים, דיברתם
על לזווג אותם בעוד כמה חודשים ועל איזה גורים מושלמים יהיו. היא סיפרה שהיא גרה עם חבר שלה.
שבקרוב יטוס לחודש לעבודה בחו''ל. כששמעתי שיש לה חבר, משהו נרגע בי קצת.
השעה הייתה כבר מאוחרת, היא הייתה צריכה ללכת. נשארנו רק שנינו. איתי לא החלפת מילה.
ישבנו 5 דקות בגינה מאז שהיא הלכה, קמת במהירות ואמרת שאתה צריך לחזור הביתה שיש לך לסדר כמה דברים.
כ''כ כאב לי שהאוכל עמד על השולחן, כשסידרתי כ''כ יפה רק כדי לראות אותך שוב מחייך את החיוך
לפני שעתיים. לא יכלתי להגיד לך כלום חוץ מאשר "מתי תבוא שוב?" אמרת שאתה לא יודע. שתדבר איתי.
השעה 10 בלילה, לא שומעת ממך. מתעצבנת בתוכי שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך לרגע.
התחלתי להעסיק את עצמי. להתקלח, לאכול, לראות פרקים מסדרות שאני אוהבת. 1 בלילה. לא התקשרת.
נכנעתי, התקשרתי אלייך!
נרדמת! היית כ''כ אדיש ואפילו ניתקת לי מתוך שינה. למחרת.. הלכתי לעבודה כרגיל, הפנים למטה
עצוב בלב ושום דבר לא מובן. איך אתה תמיד מלטף ומרביץ. מרביץ ומלטף!
עברת מהעבודה שלי שהייתה בערך קרובה לשלך.. חייכת אליי ואמרת שאתה מאחר לעבודה.
לא רציתי להגיד לך מילה, לא רציתי להתייחס אלייך. רציתי רק לא לחשוב עלייך! ושומדבר לא יצא!
חייכתי, הייתי מסונוורת, רוצה לעזוב את העבודה לצאת אלייך להישאר איתך. עמדת שם בדיוק חצי דקה אמרת
שתעבור אליי כשתסיים. חזרתי הביתה. עדיין לא ברור לי שום דבר. לא מעיזה להתקשר אלייך למרות שמאוד רציתי
אבל כעסתי. גם זה לא היה ברור לי על מה. עברת אליי בלילה. נתת לי נשיקה, נשיקה כזו קטנה שהרגשתי
את אותו כאב כמו אתמול כשניתקת. אפס. הרגשתי אפס. מזגת לעצמך לשתות, כרגיל.
התיישבת במיטה שלי, מסתכל לתיקרה. מבקש שאני ישים שירים יפים. התחלת לגעת בי..
שכבנו! באותו רגע כאב ושמחה עלו כאחד. אחרי שנאנחנו, נרדמת. לא החלפנו מילה.
כאילו באת אל סיפוקך וזהו החזרת אותי מהר למטה, למקום שבו מתגורר האפס העצוב שתמיד יהיה אפס
ולעולם לא יוכל להיות האחד שלידו. התעוררת אחרי שעה. קפצת מהמיטה, בזמן שאני שוכבת, לא מסוגלת להירדם.
הייתה לך שיחה מחסוי בפלאפון. לא ענו לי פשוט שמעו את הקול שלי וניתקו. אתה התעצבנת שעניתי.
התנהגת בצורות שלא ברורות לי בכלל, לא היית כזה! שבוע עבר, רגיל. נפגשים כל יום, שוכבים יום כן יום לא.
הגיע סוף שבוע. שישי היית עם המשפחה.. שבת באת שוב עם הכלב. יצאנו יחד, ישבנו בגינה.
מתה לשאול אותך על מה דיברתם תוך כדי שאני מתפללת שהיא לא תגיע. היא לא באה. ולא שאלתי על מה
דיברתם. הספק חורר וקדח בי ללא הרף. עוד שבוע עבר.
הגיע שישי שוב. באת לישון אצלי. באת עם הכלב. ישנו מחובקים. ניסיתי לשכוח את זה
אמרתי לעצמי שזה סתם. התעוררתי בשבת.. 11 בבוקר, אתה לא במיטה. ישר חשבתי על הגינה.
אבל הפלאפון שלך היה בבית. יצאתי לגינה, לא ראיתי אותך שמה. חצי שעה עברה. הפלאפון שלך
צילצל. מישהי ענתה לי.
אמרה את שמך.. צחקה ואמרה יאללה ישנוני בוא לגינה.
רצתי לגינה כדי לתפוס אותה. היא ישבה שם. אתה לא. לא יודעת לאן הלכת.
אבל היא יושבת עם חצאית קצרה ולבוש חשוף שרק מדבר אלייך שתקרע אותו.
חזרתי הביתה, אתה הגעת אחרי 5 דקות. מחקתי את המספר מהפלאפון שלך. לא סיפרתי לך על זה שהיא
התקשרה. שהיא מחכה שמה. לעזאזל יש לה את המספר שלך!!!! קורע אותי שאני לא יכולה להגיד לך דבר על זה!
עבר לו חודש. חודש שבו חייכת לפעמים. בטוח שדיברתם בלי שידעתי. התחלת להיות קריר אליי.
היא לא הגיעה לגינה הזו יותר. ואתה לא יצאת לשמה יותר. התחלת לא להגיע אליי הרבה בשבתות.
אחרי חודש וחצי, אתה בא ומספר לי שזיווגת את הכלב המזדיין שלך. חייכתי למרות שמבפנים התחלתי להרגיש
את הכאב מתחיל לפצוע. פחדתי אבל שאלתי עם מי זיווגת. ולא טעיתי, ולא חשבתי אחרת מאשר עם הכלבה שלה!
אני לא ישכח את השישי הנורא ההוא, שהכלבה המליטה רצת לבית שלה. אמרת לי שאני ישאר בבית שתעשה לי הפתעה
עם איזה גור. עברו 5 שעות, ניסיתי להתקשר אלייך, לא היית זמין. לא ידעתי איפה הזונה הזאת גרה. אבל הלוואי שאי פעם היא תרגיש
את החרא והריקנות שאני הרגשתי באותם ימים, והיום! התקשרת אליי ב4 לפנות בוקר. אמרת שרק עכשיו היא המליטה ועד עכשיו
חיכית כי היית מת לראות את זה ושצילמת את זה. אני אכלתי את הלב כי הרגשתי שמשהו לא בסדר שמה! ביקשתי לבוא, והסכמת.
היית נשמע שמח ומבולבל. הגעתי. אספתי את עצמי עם הכאבים בכוח! אני מגיעה.. רואה המון גורים קטנים. את הזונה שאיתך מאושרת
ועם איזה לבוש זול אחר שלה.. ואיכשהו אחרי שאתם שקועים במבטים אחד בשני ואני קולטת את החיבור ביניכם, אני רואה גם את הוודקה
על השולחן למטה שם מוסתרת.. שתי כוסות. הבנתי שאת הלילה בילית בלשתות, בלפלרטט אולי אפילו בלשכב איתה..
ומרוב שהיית כ''כ שיכור אפילו התקשרת אליי והסכמת שאבוא. לגינה לא רצית שאני אבוא בכלל ופתאום.. היית מאושר. הדמעות היו
קורעות. דם ירד לי מהלשון מרוב שנשכתי את עצמי כדי להאמין אם זה באמת קורה או שאני חולמת והתפללתי שאולי באמת
אני הוזה אולייי!!!! אבל לא! יצאתי בריצה משמה. מחקתי את המספר שלך. בכיתי רציתי לאבד את עצמי, לעשות תאונה
איך הלב שלי נקרע אתה כנראה כבר יודע.
לא התקשרתי אלייך יותר. אבל אתה הגעת אליי אחרי יומיים. היה דחוף לך להסביר לי מה קרה.
אמרת שחבר שלה היה איתכם. הם שתו, דיברתם והוא פשוט ישן בחדר שלא ראיתי ושלא אחשוב שבגדת בי.
מה שכואב לי, זה שבאמת לא ביקרתי באחד החדרים כך שלא ידעתי אם להאמין או לא.. לא ידעתי אם היית מסטול אפילו
לא התנשקנו לא יכלתי להריח אותך! כלום!
הבלגתי על זה.. הייתם מדברים איזה פעם בשבוע, היא סיפרה על הגורים והחלפתם מילה או שניים.
היא פתאום הייתה מרוחקת. אתה גם. ממני. עברו חודשיים, אני ממשיכה להיקרע מרוב מיליון שאלות שעולות לי
שאני לא מסוגלת לשאול.
עברו כמה ימים ובאת אליי מאושר, סיפרת לי שאתה נוסע עם המשפחה לחו''ל לשבועיים. ביקשת שאשמור לך
על הכלב. לא יכלתי להגיד שלא. למרות שכבר כ''כ שנאתי אותו. שנאתי את המצב ואת כולם!
אי אפשר לתאר רמה של עצב, רמה של כאב של עצבים של שנאה של מכה בלב של אהבה!
ביום הראשון ששמרתי על הכלב, נקרעתי. הוא כ''כ הזכיר אותך, היה מרוחק ממני. הגיע יום שבת.
בלעדייך, יצאתי איתו לגינה. היא ישבה שם! הייתי בהלם. קפאתי במקום. רציתי להרוג אותה, לדבר איתה לשאול מה באמת הלך שם.
הלכתי. כבר לא יכלתי יותר! היא חייכה.. חיוך מרוך מגאווה. שוב, לא ברור שום דבר.
התחלנו לדבר.. היא שאלה עלייך.. איך בחו''ל.. מסתבר שהיא כבר בקשר איתך יותר ממני. ופתאום היא לבושה קצת פחות חשוף.
מוציאה סיגריה ומחייכת לעצמה. כל הגורים היו שם. "פרי אהבתם" של הכלבים המסריחים שלך ושלה!
היא פתאום זורקת לי, חבל שלא באת לשתות איתנו. אמרתי לעצמי שאני חייבת להעמיד פנים.
המשכתי איתה, שיחקתי את המשחק שלה. היא סיפרה דברים שאכלו אותי בלי סוף! ואתה לא פה. אתה כזה רחוק
שאני לא יכולה להרביץ לך, לבכות לך! היא סיפרה שחגגתם את זה, שהיא בכלל נפרדה מחבר שלה. ששניכם שתיתם
והיא אמרה לך להזמין אותי ואמרת שאני בסופ''ש אצל המשפחה מחוץ לעיר. כמה פתטי!!
ואז הוספתי ואמרתי שאנחנו גם לא חברים. שאף פעם זה לא היה משהו רציני שזה סתם.. רק כדי לשחרר את הספק
הזה שגדל בי! והנה היא נשפכת לי מול הפנים מספרת לי על הלילה הזה, הלילה בסרט ואז בבית עם השתיה
בלילה ששכבתם "בחדר הסגור" ההוא! זה שלא פתחתי. זה שהיה אולי אומר לי הכל!
החזקתי את עצמי לא לבכות. אבל הדמעות פשוט לא יכלו לצאת מרוב השוק! לא רציתי להאמין בזה. שוב אני מוצאת את עצמי
נושכת את הלשון, מתה לגלות שזהחתיכת חרא של חלום ארוך שהנה, הגיע הזמן שלו להיגמר! אבל זה לא חלום.
חזרתי הביתה שבורה. מאז לא ראיתי אותה יותר בגינה. עד היום אפילו. ואתה, אתה התקשרת פעם אחת מחו''ל
כאב לי, לא רציתי לספר לך מה ששמעתי, רציתי שתחזור קודם. זאת הייתה הטעות השניה שלי. כי אין לי מושג מה היית עונה לי!
זה יהרוג אותי תמיד! אמא שלך התקשרה אליי יומיים לפני החזרה שלכם לארץ. מספרת לי שעשית תאונה, שלא תצא ממנה. היא בכתה לי
בטלפון שעות! היא אמרה שהכלב כבר לא חשוב, שאשמור אותו אצלי. לא ידעתי מאיפה לתפוס את עצמי. איך ? איך תגיד לי איך?
למההההה? הכלב, זה שהרס אותי יותר מהכל, הוא הדבר היחיד שנשאר לי ממך חתיכת חרא! למה נפלתי למקרה הזה?
למה לא יצאתי איתך יום שבת ההוא?! למה?????? אני לא מפסיקה לבכות! הפסיכולוגית לא מצליחה להרגיע אותי.
את הכלב אני מגדלת עד היום, כי כמה שאני שונאת אותו, כמו ששנאתי אותך באותם רגעים, לא יכלתי שלא לראות אותך או להיות לידך!
זה המזל של הכלב. והחיים שלי שנגמרו. חצי שנה מאז שהלכת לעולם אחר. לא רואה לא אותך ולא אותה יותר. נשארתי עם הכלב שלך
ועם כאב גדול בלב.


הסיפור הוא אמיתי, אני חושבת שזה הדבר הכי אכזרי שקרה לי בחיים. חשבתי שדברים כאלה
קיימים רק בסרטים, אבל לא. זה לא חלום ולא סרט. זה החיים שלי. שנתיים מחיים שלמים
שהרסו את הכל. את כל החיוך, השלווה, האושר והתקווה.
אם היית פה, הייתי מתחננת להגיד מילה או שתיים אחרונות. שאני אוהבת אותך.
אני מתחננת שרק תחזור כי אני לא מסוגלת להחזיק פה יותר!


נוסף: April 6th 2008
מספר: אנונימי
דירוג:
כניסות: 1076
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]





 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים