אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

הפגישה הראשונה

 "אלון, איך אני נראת?" שאלתי את החבר הכי טוב, הילד הכי קרוב אלי. 

"מיטל את מהממת את מוכנה בבקשה להרגע?" אלון הגיב בחיוך, הוא אפילו לא הסתכל.
לא נרגעתי. הייתי בלחץ נוראי, רעדתי בכל גופי, ונשבעתי שיכולתי להרגיש כל מיני פרפרים מתעופפים בביטני. הבטתי במראה וראיתי שהתחלתי להסמיק, ומאותו רגע, לחיי הרגישו כאילו בוערות באש. 'אני מרגישה..מאוהבת' אמרתי לעצמי, אבל עדיין לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני מאוהבת בבנאדם שבחיי לא ראיתי, בבנאדם שבסך הכל דיברתי איתו 32 וחצי שעות בחמישה ימים האחרונים (כן, ספרתי). מאוהבת? אני? שלוש שנים אני מאוהבת באותו בנאדם, ופתאום השתנה? מאוד לא מתאים לי. ועכשיו שאני עומדת מול המראה, בוחנת את כמות האדימות שמתפשטת על לחיי, זו הפעם הראשונה שאני מרגישה מאוהבת בבנאדם הזה. מהצד אני קולטת את מבטו של אלון, מלגלג עליי, מסתכל עלי בסיפוק ובחיוך רחב.
"מה?" שאלתי אותו, מסמיקה אפילו יותר "אני עד כדי כך פתטית?"
"את האמת? כן" אלון צחק.

הסתכלתי עליו בחיוך מאולץ, כשבו זמנית אני מרגישה את הלב שלי רועד, ולא מבינה מה קורה לי. אני בסך הכל הולכת לראות אותו, לראות את רועי. שעליו שמעתי לא מעט, אבל התחלתי לדבר איתו רק בחמישה ימים האחרונים. חמישה ימים! זה הכל.
לפני זה? לפני זה שנאתי אותו. שנאתי אותו עד לשד עצמותי. היה שולח לי הודעות ויורד עלי, סתם ככה. היה מדבר אלי מגעיל, סתם ככה. והנה עכשיו, אני הכרתי בנאדם שונה לגמרי, בנאדם מקסים ומצחיק שהחמישה ימים האחרונים איתו, היו בשבילי גן עדן של ממש. בנאדם ששבה אותי במשפטים כמו:" אני כאן איתך ולא אכפת לי עייף או לא, אני מעדיף לדבר איתך מאשר ללכת". בנאדם שכבר חמישה ימים גורם לי לחייך, ובלי הפסקה. חושבת על האבסורד המוזר שהתחלנו לדבר יום לפני יום האהבה ובגללו. הוויכוח שהחל באמצע שידור, האם יש צורך בהתייחסות מיוחדת ליום הזה, או שלא. או כמו שטל אמר :"זה יום בשביל הנשים לסחוט עוד יותר קיטצ' מהגברים מאשר בדרך כלל". אבל קיטצ' או לא, אני עכשיו
הולכת לראות את הבנאדם הזה.

והוא גר פה, פה בבניין של אלון, באמצע חולון. דירה 22, קומה 7. בדיוק 5 קומות מעל איפה שאני נמצאת כרגע. נושמת אוויר ומסתכלת במראה, אם אני אוהבת את מה שאני רואה? לא ממש.. אבל זה לא כזה נורא; שיער חום חלק, עיניים חומות, חיוך שאנשים אוהבים, ו20 קילו מיותרים. קיצר, מאוד נורא. ממש לא חלומו הפרוע של כל גבר חתיך ושרמנטי, שכל חייו מנגן בחצוצרה. אבל בסדר, זה מה יש, ואם לא אוהב... בעיה שלו. או שלא... זה לא חשוב עכשיו. זה יקרה ככה או ככה, עכשיו אני רואה אותו.
"אלון אני לא מסוגלת! אני לא עולה לשם!" מתיישבת על המיטה של אלון מחסה את פניי בידיי, מיואשת מעצמי, ומהפחד שעוטף אותי.
אלון כמובן מחייך לרגע אחד, ומתעצבן לרגע אחר "את באה איתי עכשיו! אוי נו באמת זה כולה רועי אני מכיר אותו מאז ומתמיד" אלון תפס אחד מידיי ומשך אותי חזק "ממה את כל-כך מפחדת" חשבתי לרגע ועניתי את מה שבאמת הכי הפחיד אותי "הוא לא ירצה אותי בגלל שאני שמנה". אלון התסכל עלי במבט מופתע ומאוס בו זמנית, כשרואים שהמחשבה העיקרית שעוברת לו בראש, היא הרצון לדפוק את הראש בקיר. "רועי לא כזה! תפסיקי כבר!" משך אותי אפילו חזק יותר והוביל אותי אל הדלת, בשביל לצאת סופסוף מהבית, רועי אמר לנו 10 דק כי הוא צריך לסדר, אבל מיותר לציין שלקח לנו יותר, בגלל הלב הרועד שלי. אמרנו שלום יפה להורים של אלון, לא לפני שתחקרו אותנו לאן אנחנו הולכים, כמו פולנים טובים, וכמו ילדים טובים, ענינו שהולכים לשכן. נשמע תמים אה?

אחרי ריצה קלה במעלה המדרגות, בגלל סירוב תקיף שלי לעלות במעלית, אני ואלון היינו בסף הקומה השביעית, מתנשפים ומתנשמים. אלון הוביל אותי לדלת, מחזיק לי את היד חזק מחשש שאברח.
עמדנו אל מול הדלת החומה, שעליה רשום "משפחת פז". הלחיים שלי התחילו להתלהט אפילו עוד, בכלל לא האמנתי שזה אפשרי...
"לא לא לא! תן לי רגע להסדיר נשימה!" אמרתי לאלון שכבר הפנה את ידו לדפיקה על הדלת.
אלון חייך אליי, לחש לעצמו עד כמה אני משוגעת, וחיכה שאהנהן בראשי לאות אישור. אלון דפק על הדלת, וכל שניה אחרי זה נראתה כמו נצח, ובכל שניה כזו, הלב שלי דפק יותר ויותר מהר.

הדלת נפתחה, הביט אליי ילד, לא גבוה ולא נמוך (גבוה ממני בכמה סמ), שחום, עם שיער שחור ועיניים חומות דבש. עם החיוך הכי מדהים שיכול להיות.
"שלום לכם" אמר רועי עם חיוך מאוזן לאוזן, מאושר לראות אותי, ואני בהלם לראות אותו. כל האדימות נעלמה מלחיי בבת אחת, והתחלפה בלובן משונה.
לא אמרתי כלום. ההלם הכה בי חזק מדי. הבנאדם הזה אמיתי, מציאותי, הוא חי ונושם ולא רק כותב במחשב. לא רק שומעים עליו. הוא אשכרה פה, הוא אשכרה חי.
רועי ואלון לחצו ידיים בקריאות "אהלן אחי" אבל טל פשוט לא הזיז ממני את העיניים, הוא הביט בי עם חיוך ענקי, מאושר כולו, פשוט זורח. הוא אמר לי לפני זה שהוא פשוט מאושר שהוא רואה אותי הלילה, אבל לא הבנתי עד כמה עד שלא הבטתי לתוך עינייו.
רועי זנח את לחיצת היד עם אלון, ובא לחבק אותי תוך כדי שאמר "סופסוף רואים אותך מיס אנלן".
"בהחלט נחמד לראות אותך סופסוף" אמרתי ותוך כדי ביצעתי התחמקות חלקלקה מהחיבוק. כל העניין הזה היה לי אמיתי מדי. יותר מדי אמיתי בשביל להיות אמיתי. הגיון? מישהו?

רועי חייך במבוכה, לא הבין מה קרה. אבל פשוט הביט בי, חזר והביט בי ללא הפסקה.
לאחר התעשתות מהירה, לקח אותנו רועי לחדרו, שהיה ממוקם בדיוק איפה שהחדר של אלון, חמש קומות  למטה. הסתכלתי על החדר הקטן וחשבתי לעצמי שכל השיחות האלה, כל ה32 וחצי שעות האלה שדיברנו, התקיימו כאן? עד כמה זה הגיוני? מרגישה כאילו אני בסרט. וזה סרט פשוט מדהים.
התבוננתי בחדר, וחשבתי לעצמי על הפעם שהוא התלהב מזה שהוא שיפץ את החדר שלו לבדו בזמן האחרון. התבוננתי וחשבתי כמה הילד הזה מוכשר. התווים הונחו באופן מסודר על הארגז לנסיעת החצוצרה, שבה בוודאי הייתה מונחת החצוצרה. על  השולחן נמצא מחשב ענק, אשר הכיל את כל שיחותינו. אבל המיטה.. היא זו שתפסה את תשומת ליבי העיקרית. היא הייתה פשוט... עצומה. היא תפסה כמעט חצי מהחדר, בדיוק כפי שהבטיח. לחיי חזרו להסמיק כשניזכרתי על הקונוטציה בה נאמרו הדברים.

רועי תפס את מקומו על הכיסא, ואלון לקח מקום על קצה המיטה של רועי, כמה שיותר קרוב אליו, ורק אני המשכתי לעמוד. עמדתי והתבוננתי בחדר, כילדה אבודה, מנסה לעכל את המצב שעובר עלי עכשיו.
"יאללה שבי על המיטה יא גו...מיטל" אמר רועי במבט קורץ, כי ידעתי מה המשך המשפט- אבל זהו סודנו. שלי ושל רועי.
התיישבתי על המיטה, מובכת קלות, מחייכת ושותקת. והוא מסתכל לי בעיניים, כמנסה לקרוא את מחשבותי. מסתכל לי בעיניים ולא מרפה, אלא רק כאשר אלון גורם לו להפנות את מבטו לעבר המחשב. 

בזמן שהוא ואלון ניהלו להם שיחת בנים, על הפלייסטיישן שלוש, הפלגתי לי למחשבות, גרמתי לעצמי להרגע, וכמובן שלחתי סמס לאחד הידידים הטובים שלי- עומר. 'עומר תתקשר בבקשה תעזור לי!'
אחרי פחות מעשר שניות, צילצול מעומר- הגאולה הגיעה.

"היי עומי מה קורה?" רועי הסתכל עלי במבט חשדני, כאילו מי מעז להתקשר אלי כשאני אצלו.
"תגידי לי את משוגעת?! מה זה הסמס הזה דברי איתי!" עומר צעק עלי מהקצה השני של הקו, נלחץ המסכן. כנראה שכח שאני אצל רועי היום..
"הכל בסדר מותק, למה שלא אהיה?" שאלתי את עומר בחיוך מתוק, מכחישה את הצעקות והלחץ של הבנאדם היקר שאיתי אל מעבר לקו. "מי זה?" שאל אותי רועי בחיוך מסוקרן ובמבט חד ונוקב.
"ידיד שלי..עומר אני אדבר איתך אחר כך סבבה?" רועי משך לי את הפלאפון מהיד ודיבר עם עומר, תיחקר אותו קצת ואז הרפה וניתק. מאושר שזה לא איזה בוייפרנד או משהו, חזר רועי להסתכל עלי במבטים החדים שביטאו אושר רב, והרבה אהבה. אהבה שבחיים לא הרגשתי ככה שמישהו אוהב אותי. ואהבו אותי. ירדן אהב אותי, נדב אהב אותי, אפילו עומר אהב אותי... אבל לקח להם תמיד הרבה זמן לגרום לי להאמין לזה. והנה אני פה, רק עשר דקות אצל רועי, ואני כבר מרגישה את זה. אני מרגישה את האהבה שלו חודרת לי לתוך הנשמה, עם כל שניה של מבט נוקב וצובט, ומאוהב.

"מיטלי, הכל בסדר?" רועי שאל אותי בדאגה מלווה בחיוך, כנראה שהסומק הטבעי שעל לחיי היו קצת בוהקים מדי.
"כמובן, אני כאן, למה שמשהו יהיה לא בסדר?" שאלתי בחצי חיוך, עם עיניים בוהקות, ועם קושי גדול מאוד לנשום. 'אוקיי, אני כאן, אני כאן עם רועיקי  
OMFG זה פשוט לא נקלט!'
"מיטל!" קטע רועי את מחשבותי "תודה באמת, את איתנו?"
"כןכן אני פה הכל בסדר" גיחכתי והסמקתי מעצם ההשפלה והמבוכה. יופי! רק עשר דקות אני אצל רועי וכבר יצאתי מטומטמת! כל הכבוד מיטל!
רועי חייך, והסתכל עלי במבט מנחם, שוב טבעתי אל תוך עיניו, שוב לא הצלחתי להזיז ממנו את העיניים. כל שניה נראתה כמו נצח, ולא נצח מהסוג הרע, אל נצח מהסוג שאתה באמת, אבל באמת, תהיה מאושר להמשיך איתו.

"מיטל את יודעת לקשור עניבה?" רועי שאל אותי ושוב קטע את הרצף המושלם של האושר בעיניים.
"למה שאדע לקשור עניבה?!" שאלתי בהלם, וצחקתי .
"אה סתם קיוויתי" צחק טל "יש לי קונצרט מחר בחיפה ואני צריך לבוא עם עניבה, ואני לא יודע לקשור עניבה" רועי הסתובב שוב למחשב לרשם סטטוס בפייסבוק שזועק לעזרת היודע לקשור עניבה. כמובן שהוא לא עשה
post לפני שניסה לגרום לי לקנא ורשם 'רצוי מישהי' הסתכל עלי, ואז מחק את זה עם שילוב של חיוך ותסכול. הוא כנראה ציפה למבט מקנא ורותח מזעם, אבל כל מה שקיבל זה 'שיהיה.'

To be continued…

 

 

 

 

 

 *השמות הינם בדויים ולא כפי שהם במציאות*

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


נוסף: March 15th 2012
מספר: טוליגוח
דירוג:
כניסות: 1585
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]





 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים