אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...

אוווווווווווף למה הוא צריך לדעת איפה אני כל הזמן? מה זה פה?
האף בי אי?
אני מרגישה כאילו אני במעקב......אם אני לא עונה הוא עושה 200
טלפונים לכל מי שאולי יודע איפה אני כולל המוכר במכולת והשכן
בקומה השלישית שלא יודעים על קיומי בכלל.
אני פשוט צריכה חופש, לא מהלימודים ולא מהמשפחה אלא מגיא.
אני צריכה חופשה מהחבר של עצמי? זה שאני אמורה לאהוב ולנצור
לנצח או לפחות לתקופה שאורכה יותר משבוע ולרצות להיות איתו,
להתגעגע אליו..
אבל איך אפשר להתגעגע למישהו שכל הזמן איתך? ואני לא מדברת
מבחינה נפשית " כן הוא תמיד איתי בלב" וכל הפלצנות הזאת, אני
מדברת על- כל הזמן מנסה למצוא אותי, כל הזמן מצלצל , די! כמה
אפשר?!
אני אוהבת את גיא, באמת שכן אבל לא הגזמנו?
אתמול, הייתי אצל שחר , סיפרתי לה הכל בתקווה שהחברה הכי טובה
שלי תכול לעודד אותי. ומה אני מקבלת? צרחות אימים.
"איך את מעזה להתלונן??" צעקה עלי שחר כשהיא מטיחה בי את
הכרית.
"מה?! את לא יודעת איזה נורא זה! כשאת אוהבת מישהו ואת חייבת
להתרחק ממנו פשוט כי הוא ממאיס את עצמו!" אמרתי אני בטון עצבני
למדי תוך שאני מגינה על עצמי ממטח נעלי הבית שהחלו לעוף
לכיווני.
"את לא יודעת איה מזל יש לך!" צעקה שחר כך שחשבתי שהחלונות
ישברו.
"שחר! תירגעי! אני יודעת טוב מאוד איזה מזל יש לי ואני יודעת
טוב מאוד איך אני מרגישה ואיך לפעמים מה שאת מגדירה כמזל הוא
הדבר האחרון שהייתי מאחלת לעצמי או לך"
שחר עצרה רגע מלהעיף עלי כל מה שמצאה בחדרה, נעמדה מולי ונראתה
כמהרהרת בדברי.
"אם את אוהבת אותו" אמרה לאחר מספר דקות בטון רגוע יותר "הוא
לא יכול להימאס עלייך" סיכמה והתיישבה על המיטה בדרמטיות.
"לא נכון שחר" מחיתי "גם הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם יכול
להמאיס את עצמו עלי."
"ונניח שזה כך" אמרה, אך לפני שהספיקה לסיים....
"איזה נניח?" התפרצתי למשפט " אני אומרת לך! זה בלתי נסבל,
כמו צלם פאפרצ'י"
"אז מה תעשי?" שאלה חברתי הטובה .
"אם זה לא יפסק... אני אגמור את זה"
"מה?! תגמרי קשר עם מישהו רק כי הוא אוהב אותך?"
"לא! אני אגמור קשר עם מישהו כי הוא אובססיבי לגבי!"
"וזה רע?"
פה עצרתי לרגע את הדיון הסוער וניסיתי להבין את שחר, ניסיתי
למצוא הגיון. באמת שניסיתי. אולי כשמסתכלים על זה מהצד זה נראה
לא הגיוני או אולי אם אתה לא בתוך העסק אז...אז...אז אני לא
יודעת!
"כן שחר , זה רע" עניתי לאחר שתיקה ממושכת. " להיות תלוי
במישהו ולהמאיס את עצמך עליו זה רע".
"אז מה שאת בעצם אומרת, זה שאם אני אוהבת מישהו, אני צריכה
לעצור את עצמי מלצלצל אליו ?"
"לא שחר, מה שאני אומרת הוא שאם את אוהבת מישהו צריך שיהיה לך
איזשהו גבול, את לא יכולה לצלצל אליו עשרים וארבע שעות ביממה,
את לא יכולה להיות תלויה בו לחלוטין, אחרת תימאסי עליו כמו
שגיא נמאס עלי. "
"אני לא מבינה אותך" ענתה בתמימות.
אוי....שחר ...גם אני לא מבינה אותך, חשבתי בלי קול. לא רציתי
לגרור את העניין לוויכוחים נוספים ולבסוף אמרתי " כנראה שלא
מבינים את זה עד שזה קורה לך".
הדרך שבה יצאתי מהעניין מצאה חן בעיני וגם בעיני שחר שיצאה
טוב מכל הסיפור.
" אז איך תגידי לו?" היא שאלה כבר בנימה אחרת.
"לא יודעת, החלטתי לתת לו עוד שבוע, בתקווה שאני אשרוד, אני
יורדת לשתות רוצה גם?"
"לא תודה"
"בסיידר כבר חוזרת"
אז נכון שזה הבית של שחר אבל ככה זה, כשאני אצלה זה כאילו שאני
אצלי.
ירדתי למטה ומזגתי לי כוס קולה. אחרי כמה דקות, עליתי במדרגות
שמעתי את הטלפון מצלצל ואז את שחר עונה:
"הלו?"
"כן" ענתה שחר בחשש. באותו רגע נכנסתי לחדר והתיישבתי על הפוף.
"כן היא פה, רק רגע" אמרה שחר ודחפה את השפופרת לידי.
בהלם טוטאלי עניתי:
"הלו?"
"מור! סוף סוף אני תופס אותך!"
"גיא!.... מה....מה...למה....למה אתה מחפש אותי?"
"סתם רציתי לבדוק מה שלומך ולא ענית בבית ופלאפון אז נהייתי
קצת מודאג, דברתי עם שירי והיא גם לא ידעה איפה את אז החלטתי
לנסות את שחר"
"דיברת עם שירי? איך היה לך את המספר?" לא זכור לי שנתתי לו
את המספר של אחותי.
"היא הייתה בבית"
" אה, טוב תקשיב , אני אצל שחר אז אתה צריך משהו מיוחד?"
"חשבתי לקפוץ אלייך מחר"
"אבל קבענו מחרתיים וגם נפגשנו היום"
"נכון אז מה?"
"אז... אני לא בטוחה שזה רעיון טוב.."
"למה לא?... הכל בסדר אתך מור? את לא נשמעת כמו עצמך.."
"אני בסדר גמור" מה כבר אמרתי? חשבתי.
"אני פשוט לא יודעת אם זה טוב שניפגש ברצף כל כך הרבה זמן
בשבוע"
"למה לא? אני מתחיל לחשוב שאת רוצה לגמור עם זה מור... אני
מתחיל לפחד את מכירה אותי" ענה אהובי מהצד השני בקול כמעט
בוכה.
ועוד איך אני מכירה אותך גיא... חשבתי לעצמי.
אם יש משהו שאני שונאת אצלו זה הנטייה להיעלב ולחשוש ולפחד מכל
מילה.
החלטתי שאני מעדיפה לא לפגוע בו ועד כמה שזה נשמע מוזר הוא
עלול לקחת את זה קשה מאוד אם אני אסרב להיפגש מחר, חוץ מזה
דחיתי אותו לפחות שלוש פעמים ביומיים האחרונים.
"ומור, אני לא יודע אם את זוכרת אבל זה ממש חשוב שניפגש מחר"
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אך בכל זאת עניתי:
"אוקי ניפגש מחר"
"יופי! את לא יודעת איך שימחת אותי עכשיו! אני אהיה אצלך בארבע
טוב?"
"אוקי " אישרתי ונפרדנו.
ניתקתי את השפופרת ונשארתי בהלם טוטאלי.
שחר הסתכלה עלי, מצפה שאגיד משהו . אחרי כמה דקות שבהן ישבתי
על המיטה ותהיתי אם זה לא כבר מוגזם מדי היא הבינה שכנראה אני
לא אדבר ושאלה:
"נו אז מה הוא אמר?"
"מה הוא כבר יכול לומר? " פלטתי.
"אם הייתי יודעת , הייתי שואלת אותך?" ענתה שחר מנסה לפענח את
מצב רוחי הנוכחי.
"קבענו למחר... אוף... שחר מה אני עושה?!" פניתי אליה עם דמעות
בעיניים, מיואשת לגמרי.
"אויש מור... אני אגיד לך מה את עושה" אמרה בתנועת ניצחון.
"שתפי אותי" עניתי ביאוש.
"את נפגשת איתו מחר , ומדברת איתו על זה. את אוהבת אותו מור,
חבל עליכם".
"אבל שחר הוא יתחיל לבכות ולילל ו..... אוי ! שכחתי לגמרי!"
"מה?"
"מחר זה החודש שלנו! בגלל זה הוא אמר שזה חשוב! איך יכולתי
לשכוח?!"
"נו טוב לא נורא, לפחות נזכרת עכשיו במקום מחר, בואי נקפוץ
לקניון ותקני לו משהו נחמד"
אם היה משהו שאהבתי בשחר, במיוחד באותו רגע הרי שזה היכולת
להוציא מכל דבר את הטוב שבו וכמובן חוש האלתור המפותח שלה, היא
יכלה לצאת מכל מצב בהנפת אצבע.
"מה הייתי עושה בלעדייך?" עניתי לה בחיוך ויצאנו לקניון.
הקניון היה בסך הכל מרחק של עשר דקות הליכה אבל שחר הגיעה
מתנשפת ומזיעה כולה (היא לא ממש בכושר) אז החלטנו שחובה לאכול
גלידה לפני שיוצאים למשימה המיועדת.
מיד לאחר שתקענו כל אחת 3 כדורי גלידה כמו בהמות התהלכנו לנו
בקניון בחיפוש אחר מתנה ואחרי ויכוחים סוערים הוחלט לקנות
פסלון חמוד כזה של איזושהי הכלאה בן דובי לפיל שמחזיק שלט
וכתוב עליו, כמה צפוי: I love you.
אחרי שסיימנו את הקניה בהצלחה מרובה חזרנו כל אחת לביתה הקט ,
היה כבר ערב והאמהות הפולניות שלנו דרשו שנחזור.
אחרי ארוחת הערב ניגשתי לחדרי, סיימתי את העבודה בביולוגיה
והלכתי לישון, מוקדם יחסית. שכבתי במיטה בעיניים פקוחות תוהה ,
מה לעשות עם גיא. כל כך הרבה זמן רציתי את הקשר הזה, שווה
להרוס? לא שווה להרוס?.
שחר לא ממש עזרה לי בקטע הזה ונאלצתי להסתמך על תחושת הבטן
שלי, אז החלטתי לדחות את ההחלטות למחר וללכת לישון ולמזלי לקח
לי בדיוק שלוש דקות להירדם.

בוקר. השעון המעורר ספק צלצל ספק צווח ואני כיביתי אותו
בעצבים.
יום שני היה היום השנוא עלי בבי"ס, הוא היה ריכוז של כל
המקצועות ששנאתי אחד אחרי השני, נו טוב, לפחות יהיה לי זמן
להשלים שעות שינה. התלבשתי וצחצחתי שיניים וכל ההכנות הרגילות
ובשמונה ורבע יצאתי מהבית כרגיל, מכינה את עצמי לשש שעות של
ייסורים שלא חווים אפיל בשבי הסורי.
למרבית הפלא בית הספר עבר דיי בקלילות, כולם, אפיל והמורים היו
במצב רוח עליז במיוחד, זה לא שהם נהיו נחמדים חס וחלילה פשוט
קצת יותר... מתחשבים.
במהלך השעה השלישית והרביעית נידבו את גל ואותי לעזור באיזושהי
פעילות ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות המלבבת להתחמק משעתיים של
היסטוריה מייגעת.
לסיכום היום עבר בקלילות ואפילו לא חשבתי לרגע על הפגישה
הצפויה עם גיא, כל זאת עד השעה שלוש וחצי.
אחרי צפייה מהנה בטלוויזיה ועשייה קצת פחות מהנה של שיעורי
הבית נזכרתי בפגישה עם גיא, אוי! יש לי רק חצי שעה! בשיא
המהירות נכנסתי לאמבטיה. אך כמובן ששתי דקות קודם לכן , אחרי
שאחי האהוב סיים להתקלח, נגמרו המים החמים. יצאתי כולי קפואה
אחרי מקלחת קרירה ובכלל לא מרעננת ובחרתי בגדים שנראו לי
מתאימים לאירוע. שרבטתי ברכה קצרה, צרפתי למתנה וחזרתי
לטלוויזיה עד שגיא יבוא.
בארבע ורבע כשהוא לא הופיע התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. גיא
היה דייקן מטבעו, לא ראיתי אותו מימי חיי מאחר אף לא בדקה לשום
דבר, לא לשיעור, לא לחוג ובטח שלא לפגישה. למרות הפולניות
שהתחילה להשתלט עלי החלטתי להניח לעניין כי הוא כנראה בסך הכל
התעכב בדרך. האשליה הזאת נופצה מהר מאוד. לא עברו עשר דקות
והטלפון צלצל, זו הייתה אמא של גיא.
"שלום, מור?" שאלה בקול רועד.
"כן שרה מה קרה?" שאלתי בלחץ. ידעתי שהוא לא סתם מאחר! ידעתי!
בטח משהו קרה.
"מור תקשיבי, גיא היה בדרך אלייך ו...ובדרך הוא חצה את הכביש
ו..." אך לפני שהספיקה לסיים את המשפט בקולה המייבב אני הבנתי
כבר.
" גיא נדרס?!" צעקתי לתוך השפופרת.
"כן מור, אני מצטערת, אני איתו עכשיו באיכילוב , הוא רוצה
שתבואי מור. הוא אומר שהוא חייב להגיד לך משהו"
"אני עוד דקה שם" התחייבתי מיד.
"אבל מה מצבו?" הוספתי בחשש, לא בטוחה בעצמי אם אני רוצה לשמוע
את התשובה.
"מצבו....מצבו.. מצבו לא טוב." ענתה לבסוף.
"אני כבר שם, ביי" סיימתי וניתקתי את הטלפון, לא מחכה לתשובה.
"חטפתי את המתנה והזעקתי את אבא מהכורסא בסלון, מספרת לו בחצאי
משפטים על מה שקרה ומכריחה אותו להיכנס למכונית ולהסיע אותי
מיד לבית החולים.
הגענו תוך מספר דקות, אבא נסע במהירות מטורפת ובית החולים לא
היה רחוק גם ככה.


בכניסה ביקשתי מאבא שייסע והבטחתי שאצלצל מאוחר יותר, לא ידעתי
כמה אשאר כאן, וכמה גיא יישאר כאן.
נכנסתי בריצה לבית החולים ובררתי מיד איפה אני מוצאת את גיא,
אח נחמד אחד אמר שהוא יוביל אותי והוא אכן ליווה אותי עד
שראיתי את שרה, אמא של גיא.
רצתה אליה עם דמעות בעיניים והיא באה לקראתי, פניה אדומות
ולחות מדמעות.
"גיא בחדר כאן מור" אמרה והצביעה על החדר מימין.
פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה.
ניגשתי לגיא אך באמצע הדרך שמעתי צפצוף. צפצוף מחריש אוזניים
שלא נגמר, הוא המשיך והמשיך והמשיך. הסתכלתי על המכונה המראה
את הדופק, היא הראתה קו שטוח.
ניגשתי למיטתו של גיא וניערתי אותו, שיקום. מה הוא עושה לי את
זה עכשיו?!
"קום גיא! קום!" צעקתי אך זה היה אבוד.
רגלי קרסו תחתי ונפלתי על הרצפה, בוכה כמו תינוקת. אחד הרופאים
במחלקה פתח את הדלת. העיף מבט במכונה והבין.
"את בסדר?" שאל.
"לא! לא! לא!" צעקתי בעודי רוקעת ברגלי ברצפה.
"איך אוכל להיות בסדר?! הוא מת! הוא מת! והוא לא יחזור!"
הרופא שלא ידע איך להתמודד איתי בחר לצאת החוצה אחרי שמלמל
איזה משהו כמו "יהיה בסדר" או איזה אמרה אחרת.
שרה נכנסה לחדר. היא הפסיקה לבכות והתיישבה לידי.
"כמה שהוא אהב אותך מור... כמה שהוא אהב אותך" מלמלה.
הבטתי בה, בעיניים הכחולות הענקיות שלה. גם לגיא היו עיניים
כאלה, כחולות כחולות.
"גם אני אהבתי אותו" הצלחתי להשיב לבסוף "ואני עדיין" .
"בואי מור, בואי נצא מכאן" שרה לקחה את ידי והובילה אותי
החוצה.
כשהיינו במסדרון ביקשתי משרה שתחכה רגע, החלטתי שאני רוצה
להיפרד.
נכנסתי לחדר שהפעם היה שקט, אבל שקט רע, לא שקט טוב. ניגשתי
לגיא.
הוא היה רגוע , שכב בשקט ולא זז. רכנתי מעליו ונשקתי לו. "זאת
נשיקת הפרידה שלי גיא"
אמרתי בלחש כאילו כדי לא להעירו.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ויצאתי מהחדר בבכי.
שרה חיבקה אותי והציעה שאבוא איתה עד ההלוויה שנקבעה עוד לאותו
יום ואני הסכמתי, דיברתי עם אבא וגם הוא אישר.
כשהגענו לבית של גיא ביקשתי רשות לעלות לחדר שלו ושרה אמרה
שאפשר.
עליתי למעלה ופתחתי את הדלת, המיטה הייתה מסודרת והבגדים
מקופלים בארון, כמו שגיא אהב. נשכבתי על המיטה שספגה את ריחו
והרחתי אותו, ורציתי אותו, רציתי אותו עכשיו. אחרי כמה דקות
קמתי, והתיישבתי ליד השולחן, מצאתי דף ועט וכתבתי, פעם ראשונה
בחיים שלי שכתבתי ככה סתם. כתבתי הספד, והחלטתי להקריא אותו
בהלוויה.

באוטו בדרך לבית הקברות שתקנו כולנו. עד שסיפרתי לשרה כי אני
מתכוונת לקרוא את ההספד, לא החלפנו מילה. היא אמרה שהיא בטוחה
שגיא היה רוצה לשמוע גם ואני אמרתי שאני בטוחה שהוא שומע.
ושוב שתיקה.
הגענו לבית הקברות ואני מיד ברחתי לקבוצת החברים המשותפים שלנו
שעמדו בצד, המומים. עמדנו שם שותקים, מנחמים ומתנחמים זה בזו.
כך עד סוף נאומי המשפחה וטקס הקבורה.
לבסוף שרה קראה לי, היא אמרה שאם אני רוצה לדבר עכשיו זה הזמן.
נעמדתי מול הקהל הרב שהגיעה , שלפתי מכיסי פיסת נייר מקופל
והתחלתי לקרוא:

"אדם לא יודע להעריך מה יש לו עד שאין לו.
כך גם אני.
אם רק ידעתי כמה אתגעגע ... אם רק .
הבטחת שלא תעזוב אותי! הבטחת גיא...
הבטחות... מה הן?
כלום, הן מילים שלא בשליטת האדם לממשן.
אבל הבטחת לי. הסתכלת בי. בעניים שלך הכחולות, כמו הים והבטחת.
הים סוחף איתו הכל. גם המוות.
הגלים הם השליחים, הם עושים את העבודה השחורה. גם למוות יש
שליחים.
אבל למה אותך?! למה?!
ואיזו זכות יש להם....איזו זכות יש לאותם שליחים.. לקחת אותך.
ממני.
אבל אני יודעת, אני יודעת למה הם בחרו.
מי יכול בכלל לעמוד בפניך? העיניים האלה, והחיוך המושלם וכל
העטיפה החיצונית לטוהר ולתמימות הזאת שעוד לא מצאתי אצל אף
אחד.
ואם יש מלאכים בשמיים, אם הם שם ואם הם שומעים אותי.. אז אני
רוצה שידעו שאת האוצר שהעבירו לגן עדן עכשיו, את האוצר שנטלו
מאיתנו , אין לו תחליף. ומתוקף תפקידם כשליחי המוות לשמור עליך
אהוב שלי.כי אתה ראוי למשמר שכזה."
את המשך ההספד לא יכולתי להקריא, פרצתי בבכי וירדתי מהבימה
הקטנה.
מצאתי את אבא שלי שנכח בלוויה מסתבר וביקשתי שניסע הבייתה
עכשיו, אך מאחורה שמעתי את שרה קוראת לי, ועצרתי לחכות לה.
היא ניגשה אלי ולקחה אותי הצידה. חיבקה אותי ואחר הושיטה לי
שקית תכולה.
"הוא רצה שתקבלי את זה" אמרה.
"אבל מה זה?" שאלתי בקול רועד.
"המתנה לחודש שלכם , אם הוא היה פה הוא היה רוצה שתקבלי את זה"
אמרה.
פתחתי בזהירות את השקית והוצאתי קופסא קטנה ובתוכה טבעת.
"היא כל כך יפה" אמרתי בהתרגשות וענדתי את הטבעת. ואז בתוך
השקית מצאתי ברכה קטנה ובתוכה כתוב:
"מור שלי,
אוהב אותך" ולמטה באותיות אנגליות:
“Till death brings us apart


נוסף: August 6th 2004
מספר: לירון
דירוג:
כניסות: 1498
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]


סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2008-08-27 17:19:48
הדירוג שלי:


את לא מבינה כמה שזה קשה לי להקל את הסיפור הזה יוווו רק תדעי דבר אחד מאמי שיילייי :הוא תמיד יזכווור אוותך אבל תמייייד הוא יהיה איתך וישמור עלליךך כל הזמן ואל תשכחי אותו אווקי ותמיד שהוא יהיה בליבךך חמווודה יווו עשית בי כל כך צמרמורת מהסיפור הזה יוו אני בכיתי פה כמו מטורפפת את לא מבינה כמה שזה כוואב לי בלב לשמוע תסיפור שלך אני כל כך מצטעררת אני רוצה לדבר  איתך אז קחי את האייסי שלי סבבה אני יהיה שם בשבילך דברי איתי בבקשהה : 347435947 תיהיה איתי בקשר בבקשה ממך אווקיי אניי פה אווקי מוווווואההה גדוולללה לליבך חחח אווהבת אותךך חח ואני רוצה להכיר אותך כל כך אווקי שיהיו לך חיים טוביים ושמחים אני רוצה שתיכנסי לאייסי אווקי אני יאשר אותך טווב??? בה ביי יפה שלי נשייקוות


סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-09-08 19:37:21
הדירוג שלי:


וואי זה סיפור יפה נכנסתי לדיכאון שקראתי אותו...
ובשביל מי שלא הבין מה שכתוב באנגלית זה: עד שהמוות יפריד בינינו...לא הבנתי מה כתוב ושאמרו לי לי כמעט בכיתי....
באמת המוות הפריד בינהם...
שלך ...רוני...

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-09-03 17:37:36
הדירוג שלי:


מיריתוש:(

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-09-03 17:37:12
הדירוג שלי:


מה כתוב באנגלית למטה????
סיפור סוף...ואני מצטערת על החבר שלך..
מיריתוש:)

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-11 20:08:56
הדירוג שלי:


מי-כתב-ת''סיפוררררררררר?????.!!!!!!!!!!!!
מי שיודעת שתחכנס אליי לאיסי
236162145
אור...

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-10 13:36:49
הדירוג שלי:


יאבאאאאאאאאאאאאאא...
אני מתה ..
איזה סיפור מדהים כנסי אליי בהזדמנות לאיי סי 346008289..
שלך..
מורוש:((

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-10 01:40:08
הדירוג שלי:


אמאאאאאאאא אני בוכההההההה...
את צודקת...אף אחד לא יודע להעריך משו עד שמאבדים אותו...גם לי זה קרה...אבל חס וגראס לא עם מוות...
אני כל כך מקווה שזה לא אמיתי ואם זה אמיתי אני מזה מצטערת..איך לך מושג כמה..

שלך...פלטין..

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-09 01:36:18
הדירוג שלי:


לא הבנתי מה כתוב באנגלית........!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הסיפור שלך מהמם מרגש ועצוב נורא.......אני בכיתי ובוכה בו עכשיו...........!!!
שיהיה לך רק טוב ומקווה שתתגברי על זה...................................!!!!!!!!!!!!!!
קשה לאהוב.....זה קשה............!!!!!!!!!!!!1!!!!!!
אוהבת הילה...!!
האיסי שלי אם מישהו ירצה לדבר....:223844917

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-08 17:44:37
הדירוג שלי:


סוף הדרך של סיפור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבל מי כתב אותו?!?!?!??

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-08 15:20:18
הדירוג שלי:


סיפור מהמם!


סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-08 07:56:00
הדירוג שלי:


יואוווווווו איזה סיפור עצובבבב,וואי מאמי זה כל כך מצער ולא חשוב מי כתב את זה,לאותה ילדה זה כזה מצער..מאמי אני רוצה לאחל לך רק טוב ושתתגברי על זה..
הכתיבה פה ממש יפה!!!!!!!

נופרוש המאמוש

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-08 00:10:31
הדירוג שלי:


אז מי כתב???????????

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-07 23:12:50
הדירוג שלי:


הסיפורר לא שלההההה....
זה כתובב בפורוםםםם אחדד
סיפור עצוב בפעם הראשונה שקראתי אותו בכיתיי!!

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-07 19:35:57
הדירוג שלי:


אלוהים...איזה מרגש זה...פשוט עצוב..ובאותו הזמן מדהים!
משהו שאי אפשר לתאר במילים!
זה אמיתי הסיפור?
ניקול!

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-07 17:54:11
הדירוג שלי:


סיפור יפה וכואב..
סיפור מרגש ודווקא בחודש שלכם הוא מת...
תענדי את הטבעת הזאת תמיד ואל תשכחי אותו לעולם..!!!
אני במקומך לא הייתי יכולה לכתוב חצי הספד..
ולא הייתי יכולה למצוא אהבה חדשה..
בהצלחה בהמשך דרכך.. ותמיד תדעי להעריך דברים כי רק אחרי שלא יהיה לך אותו את תלמדי להעריך אותו..
שלך
דיזלית

סיפור מדהים!! לא אני כתבתי...
אושר לפרסום על ידי אנונימי ביום 2004-08-07 16:07:04
הדירוג שלי:


נשמה הסיפור מהמם, אני מצטערת על חבר שלך.....
אני כמעט בטוחה שהסיפור אמיתי
ואני מאחלת לך הצלחה במציאת אהבה חדשה
רק אל תשכחי אותו ותענדי את הטבעת שהבא לך ואל תורידי אותה...
מצטערת מאוד
אור




 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים