אהבה - דף ראשי

 

 

 

 

 

 

השקנו גרסה חדשה לאתר האהבה הישראלי!    לכניסה לחצו כאן.

איך נפלתי במלכודת האהבה. סיפור אישי (חלק ב').

יום שבת, השעה 11 בלילה. כמעט שלושים שעות ואין זכר לאהובתי.
הטלפון מצלצל, אמא שלה על הקו.
"אני לא תופסת אותה מיום חמישי, לא פלאפון, לא בית". אמרה לי בדאגה.
הסברתי לה שגם אני לא, ושהיא בדרום. (ציינתי שאהובתי גרה לבד?)
"היא לא אמרה לי שהיא נוסעת, זה לא הגיוני, אתה בטוח?"
"מאה אחוז, היא אצל חברה שלה". השבתי.
"עופר, תעשה טובה לך אליה הביתה". ביקשה ממני.
"אין בעיה, יש לי כשעה נסיעה עד אליה, אני אדווח לך לכשאגיע" אמרתי.
נסעתי.
החניתי את האוטו מחוץ לשער החשמלי, והתחלתי במסע לעבר ביתה. הלב פעם בקצב מוגבר.
הייתי המום, ראיתי את האוטו שלה בחניה, אני דופק בדלת, אין תשובה, פתחתי את הדלת והיא לא שם.
הלכתי לשכנים. "ראיתם את אהובתי במקרה?" שאלתי.
"לא, כרגע הגענו, ראינו אותה רק אתמול." השיבה לי השכנה.
"אתמול????!!!???!?, היא היתה בדרום!!" הייתי המום.
כשחשבתי על זה ראיתי את אחד החתולים בתוך כלוב..." מה קרה לחתול?" שאלתי.
"אתמול הוא נדרס, מסכן, היא לקחה אותו לוטרינר" השיבה לי בתום לב.
או קיי, מה לגבי ים, סרט, חבר של חברה שלה, דרום. לא היה ולא נברא. היא היתה בבית.
הייתי על סף התמוטטות, התקשרתי לאמא שלה, אמרתי לה שהבת שלה בסדר גמור ושלא תדאג.
חזרתי לאוטו שלי, שבור ומלא במחשבות ועוד יותר בסרטים. איפה אהובתי. חיכיתי.
אחרי עשר דקות עצר לידי אוטו, אהובתי ירדה ממנו. גם אני יצאתי מהאוטו. עכשיו היא בסרטים, תופסת את הראש לא יודעת מה לעשות
וברחה לכיוון הבית שלה.
ניגשתי לאוטו, חבר שלה לשעבר היה בפנים. כבר ידעתי שטוב לא ייצא מהלילה הזה. "אתה חבר שלה?" שאל אותי, "בהחלט" עניתי.
"מה עשיתם ביחד?" שאלתי.
"תראה אני אגיד לך דוגרי, אני לא חבר שלה, אני רק מזיין אותה" אמר לי.
קח אקדח תהרוג אותי, יותר טוב.
"איפה היית בשבועיים האחרונים, שכבתם בשבועיים האחרונים?" שאלתי.
"לא, אנחנו כבר לא שוכבים הרבה זמן, יש לי חברה" אמר. לא ממש הבנתי איך הוא שינה גירסה כל כך מהר ונראה לי שהוא קצת משקר, כי אין לו חברה, לפחות זה מה שאני יודע.
הלכנו לחפש את אהובתי (לשעבר). לא מצאנו אותה, היא התחבאה במטעים, ביער, אלוהים יודע איפה.
החבר הערסוואט שלה לשעבר התחיל לצעוק לשמה בתוספת תופינים כמו: " אם לא תצאי מהמחבוא שלך, אני אשרוף לך את החתולים".
" בואנה, אתה, תעזוב את החתולים בשקט, היא לא חייבת לנו כלום, ובטח החתולים לא עשו כלום. בוא נלך". גערתי בו.
אני והמזל שלי, הוא איבד את הפלאפון, חיפשנו אותו, הוא נפל לו. הוא הדליק את האורות של האוטו של חברה שלי. מצאנו את הפלאפון, הוא כיבה את האורות אבל השאיר את המפתח בסוויץ'.
הלכנו לאוטו. "עצור!" שמעתי צעקה, הבנתי שזה בעל הבית, הרמתי ידיים ואמרתי שבאתי לחברה שלי. חשבתי שיש לו רובה.
"מה אתה עושה פה?" שאל, "הייתי אצל חברה שלי, עכשיו אני הולך". היו עוד כמה חילופי דברים בין בעל הבית והחבר לשעבר של חברה שלי.
אני, המום ממה שקרה, שכחתי את המפתחות של האוטו והדברים שלי (הייתי אופטימי, חשבתי שאני בא לישון אצלה) אצלה בבית.
שוב אני צריך לעבור דרך בעל הבית? העדפתי להכנס דרך פירצה בגדר, חשבתי שהוא לא יראה אותי.
"עמוד!" שוב שמעתי אותו, "תלך מפה!" צעק לי. "אני הולך לקחת את המפתחות של האוטו ואני עף" צעקתי לו. "אני מזמין משטרה" אומר לי הפראנואיד. "תזמין, מה אני אעשה" אמרתי לעצמי והלכתי לכיוון הבית.
הפראנואיד מתקשר למשטרה ואמר ששני גברים חטפו את הדיירת שלו. החבר לשעבר בא איתי הביתה דרך אגב, לא יודע למה, הוא לא רצה לעזוב את המקום, למרות ההפצרות שלי.
לא עוברות כמה דקות וניידת של סיירת מובחרת מופיעה באופק. "תלך אני אקבל את פניהם, אין לי מה להסתיר, אני ישר כמו סרגל, מה שלא הייתי אומר עליך, אבל רק מהתרשמות ראשונית". אמרתי לחבר לשעבר. אולי צדקתי כי הוא אמר לי שהוא באמת יילך ואפילו מסביב כדי לא להתקל בהם.
קיבלתי את פני השוטרים. "איפה הבחורה?" שאלו. "אין לי מושג, גם אני מחפש אותה". עניתי בקור רוח.
"איפה הבחור השני?"
"לא יודע, הלך." עניתי.
""האוטו שלו עדיין פה בחוץ" אמרו לי.
"טוב, הוא הלך, אני לא יודע לאן, תחפשו אותו"
"למה המפתח של האוטו שלה בסוויץ'?".
לכו תסבירו לו את המצב, ניסיתי להסביר.
אחד השוטרים עשה חיפוש בבית "בתקווה" למצוא את חברתי כפותה או אולי מבותרת, אך "לאכזבתו" הוא לא מצא ממנה זכר.
עיכבו אותי. תישאלו אותי, אך הם היו נראים יותר לחוצים ממני וסירבו לשמוע את הסיפור מתחילתו ועד סופו מה אני עושה כאן. אל תשאלו אותי למה, הם פשוט היו לחוצים.
"תשלחו לי סיוע, יש פה חשד חמור לחטיפה!!!" אני שומע את השוטר אומר בקשר.
"כנס לניידת, אתה בא איתנו".
אני, עופר, אין לי דוח תנועה אחד, יש לי תואר, עובד בחברת היי טק, יושב בניידת כמו עבריין, בחשד לחטיפה של אהובתי. זה מה שקורה שיש גם שוטרים שנושאים תגים ונשק והם בלחץ.
נכנסתי, נסענו לכיוון האוטו שלי. ליד האוטו שלי חנה האוטו של החבר לשעבר והוא לידו. עצרו גם אותו. מתשאלים אותו, ואני עדיין בניידת.
בערך שעה הייתי בניידת בסה"כ אולי יותר. אני יושב ומתפקע מצחוק, עוד שני ג'יפים מגיעים. הסיוע. 10 אנשי סיירת באו לתפוס פספוס כמוני.
בשלב הזה יצאה חברה שלי מהמחבוא. צועקת על כולם, למה הזמינו משטרה. לצערי, היא רואה אותי בניידת, וזה לא עושה לה כלום,
שום שליחה של איזו נשיקה, התנצלות, חיוך, מילה טובה, כלום. התעלמות מוחלטת, אפילו לו שלום עופר, איך אתה מרגיש. כלום.
אני חושב שזה הרגע שנשברתי הכי הרבה מבפנים. הייתי חושב שזה אפילו יכול להיות רומנטי אם היא היתה ניגשת אליי, למרות כל מה שהיה הלילה, וכל השקרים שהתגלו. למשך הזמן שיש משטרה היא עדיין חברה שלי מבחינתי ואני אדאג לה, חשבתי שזה הדדי, טעיתי!
בלאגן כזה עוד לא ראיתי, במשך חצי שעה אני בניידת, אף אחד לא שואל אותי את הסיפור, אמרו לי לצאת מהניידת, אני נשען על האוטו עוד רבע שעה ואף אחד לא ניגש. כולם בלחץ, מה קורה.
ואז נמאס לי. "מישהו רוצה לשמוע פה את הסיפור המלא???" צעקתי.
"דבר" אחד השוטרים אמר לי. התחלתי לספר את הסיפור. סיימתי, בא עוד שוטר שוב סיפרתי, בא עוד שוטר. "אני אחראי פה, דבר". "אולי שכולם יבואו לשמוע, שאני לא אספר את הסיפור עוד 10 פעמים." אמרתי לו אפילו בעצבנות.
"דבר כבר, אני אחראי". סיפרתי גם לו.
"מה הסיפור, דבר, אני הקצין פה" אמר לי עוד אחד מהסיירת.
"כרגע היה האחראי סיפרתי לו". אמרתי לו.
"אני אחראי" אמר לי.
זה מה שקורה במדינה שכולם רוצים להיות מנהלים.
סיפרתי גם לו.
"הבנו את הסיפור, לא קרה פה שום דבר שהצריך אותנו". סוף סוף הבין הקצין. "אתה יכול ללכת הביתה", אמר לי.
"יש לי דברים אצל החברה" אמרתי.
"לך תגיד לה שלום, תגיד לה שתביא לך אותם ועוף מפה".
קראתי לה בשם בפרטי. "עזוב אותי עופר אני לא רוצה לדבר". אמרה לי החוצפנית.עברתי 10 מדורי גיהנום הלילה, אני ישבתי בניידת כמו עבריין, 10 אנשי סיירת באו לעצור אותי בחשד לחטיפה, גיליתי שחברה שלי בוגדת בי עם החבר לשעבר שלה, גיליתי את כל השקרים והיא עוד משחקת אותה נפגעת.
"לכי תביאי לי את הדברים שלי עכשיו!" ועצרתי את עצמי מלהמשיך בקללה, בכל זאת אני אדם שמכבד אנשים אחרים ועדיין יש לי רגשות לחברה שלי.
הלכה והביאה לי את הדברים. "הכל בתוך התיק" נתנה לי את התיק והלכה הצידה.
שמתי את הדברים באוטו, בירכתי את כולם לשלום ועזבתי את "זירת הפשע" פצוע, שותת דם, שאף חובש לא יכול לעזור לי, מופקר,מרומה ושבור לב.
שמעתי מטאליקה בדרך הביתה וחשבתי על המשפט שהוא אף פעם לא נכון: "אחרי הכל, מחר יום חדש".
איך, איך הגעתי למצב הזה????
סוף חלק ה' ואחרון.
 


נוסף: December 11th 2003
מספר: עופר
דירוג:
כניסות: 2297
שפה:
  

[ חזור לאינדקס הסיפורים | הוסף תגובה ]


[לחזרה לרשת האהבה לחצו כאן]





 


הכל על ...
אהבה , רגשות , תחושות , פרחים , שוקולדים , מדריכים , טיפים , כתבות , שירים , סיפורים , מכתבים , פתגמים ,הגדרות , הכרויות , פורומים ועוד...
tvcv - rdau, - ,juau, - ahrho -nf,cho - p,dnho - nsrhfho - vfruhu, - purunho - prjho - aueuksho
LOVE , LOVE QUOTES ,LOVE  SONG ,LOVE  STORY  

כל הזכויות שמורות -
LOVE - אתר האהבה הישראלי - פמה לשם 1996-2019


שימו לב : כיוון שהאתר מבוסס תוכן גולשים איננו אחראים על תכנים המפרים זכויות יוצרים ,
במקרה ומצאתם באתר תוכן אשר מפר את זכויות היוצרים שלכם אנא פנו אלינו ואנו נסיר את התוכן אשר מפר זכויות בהקדם האפשרי.

אהבה אתר-הכרויות תפילה בגדי הריון Citral רופא שיניים בחולון הכרויות dating שרת וירטואלי numerology calculator דיאטה דייט לירון

דרופ סטודיו - בנייה ועיצוב אתרים