פופול ווה — ספר היצירה של המאיה
פופול ווה ("ספר המועצה") הוא הטקסט המיתולוגי החשוב ביותר של תרבות המאיה-קיצ'ה. נכתב באותיות לטיניות במאה ה-16, אך משמר מסורות עתיקות הרבה יותר, הספר מתאר את בריאת העולם, הרפתקאות גיבורים מיתיים, ותולדות שושלת מלכים. בתוכו שזורים סיפורי אהבה המשקפים תפיסת עולם ייחודית. מנקודת מבט יהודית, ההשוואה בין פופול ווה לספר בראשית חושפת דמיונות ושוני עמוקים.התאומים האלוהיים: הונאפו ואישבלנקה
אחד מסיפורי האהבה המרכזיים בפופול ווה נוגע לאישבלנקה (Ixquic) — נסיכה מעולם התחתון שיבלבא. אביה היה אחד משליטי עולם המתים, אך כשהיא שמעה על ראשו הקסום של הון-הונאפו (שנהרג בידי אדוני שיבלבא), היא ניגשה אליו בסקרנות. הראש ירק לתוך כף ידה — ומכך נכנסה להיריון עם התאומים הגיבורים: הונאפו ואישבלנקה.
כשאביה גילה את הריונה, ציווה להורגה. אך אישבלנקה ברחה אל פני האדמה — מעולם המוות אל עולם החיים — ומצאה מקלט אצל אמם של הגיבורים שנהרגו. הסיפור מציג אהבה שחוצה את הגבול בין חיים למוות, ואישה שמוכנה להסתכן למען חיים חדשים.
ההקבלה המקראית: תמר, כלתו של יהודה, שגם היא סיכנה את חייה כדי להביא צאצאים, וגם היא פעלה בתוך מערכת שלא נתנה לה מקום. שתי הנשים מראות אומץ של אהבה מול מוות.הבריאה מאהבה: האלים ובני האדם
פופול ווה מתאר מספר ניסיונות בריאה כושלים. האלים יצרו בני אדם מטיט — הם התמוססו. מעץ — הם היו חסרי לב ורגש. רק בניסיון האחרון, מתירס (תירס), נוצרו בני אדם שיכולים לאהוב ולהודות. הבריאה הושלמה רק כשנוצר יצור שמסוגל להכיר באליו ולאהוב אותם.
בספר בראשית, הבריאה מגיעה לשיאה באדם — "נעשה אדם בצלמנו" — יצור שמסוגל לקשר עם הבורא. ההקבלה מרתקת: שתי המסורות רואות באהבה את תכלית הבריאה. העולם לא נברא למען עצמו, אלא למען היחס — בין בורא לנברא, בין אדם לאדם.אך ההבדל חשוב: בפופול ווה, האלים צריכים את בני האדם כדי שיעבדו אותם ויזינו אותם בקורבנות. באמונת ישראל, ה' אינו צריך דבר — "אם צדקת, מה תיתן לו?" האהבה האלוהית היא חסד טהור, לא צורך.
האהבה כמסע: בין עולמות
מוטיב מרכזי בפופול ווה הוא המסע בין עולמות — בין עולם החיים לעולם המתים (שיבלבא). התאומים הגיבורים יורדים לשיבלבא, מנצחים את אדוני המוות, ועולים בחזרה כשמש וירח. המסע מסמל את האהבה ככוח שמחבר עולמות — שלא מקבל גבולות.
במסורת היהודית, הרעיון של ירידה לצורך עלייה מוכר היטב. "ירדתי לגנת אגוז" בשיר השירים, ירידת יוסף למצרים, ירידת ישראל לגלות — כולם מסעות של אהבה שעוברים דרך חושך כדי להגיע לאור. "מעמקים קראתיך ה'" — האהבה האמיתית נולדת לעיתים דווקא מתוך העומק.
המורשת: חוכמת אמריקה הקדומה
פופול ווה מזכיר לנו שתרבויות שהתפתחו בלי כל מגע עם העולם המקראי הגיעו לתובנות דומות: שהאהבה היא מטרת הבריאה, שהיא דורשת מסירות נפש, ושהיא חוצה את גבול המוות.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב שבכל תרבות יש ניצוצות של קדושה. הפופול ווה, עם כל המרחק התרבותי והגיאוגרפי שלו מארץ ישראל, מכיל ניצוצות כאלה — תובנות על אהבה, מסירות והקרבה שמהדהדות עם הערכים המקראיים. ההכרה בכך אינה מטשטשת את ההבדלים, אלא מעמיקה את ההבנה שהאהבה היא שפה אוניברסלית — שפה שכל בני האדם מדברים, כל אחד בניב שלו.
