הטרובדורים: כשאהבה הפכה לאמנות

הטרובדורים — כשאהבה הפכה למוזיקה

במאה ה-11, בדרום צרפת, קמה תנועה שירית חדשה שתשנה את תולדות האהבה במערב: הטרובדורים (Troubadours). משוררים-זמרים שכתבו בשפת אוק (אוקסיטנית) שירי אהבה מתוחכמים שביטאו כמיהה, ייסורים ואידיאליזציה של האהובה. תנועה זו, שפרחה בפרובאנס לצד קהילות יהודיות משגשגות, מעלה שאלות מרתקות על הקשרים בין שירת האהבה הפרובנסאלית לשירה העברית.

מי היו הטרובדורים?

הטרובדורים היו משוררים שחיברו גם את המוזיקה לשיריהם. הם באו מכל שכבות החברה — אצילים כמו גיום התשיעי, דוכס אקיטניה (הנחשב לטרובדור הראשון), אך גם בני מעמדות נמוכים כמו ברנארט דה ונטדורן, בנו של עבד.

הם הופיעו בחצרות האצילים, שרו לגבירות ולאדונים, וקיבלו חסות מבעלי שלטון. שיריהם עסקו בעיקר באהבה — אך גם בפוליטיקה, במוסר ובביקורת חברתית. הם פיתחו ז'אנרים מוגדרים: הקאנסו (שיר אהבה), האלבה (שיר שחר — פרידת אוהבים עם עלות השחר), הסירוונטס (שיר ביקורת) והפסטורלה (שיר רועים).

הקשר לשירה העברית: השפעות הדדיות

פרובאנס של ימי הביניים הייתה מרכז של תרבות יהודית — קהילות יהודיות גדולות פעלו בנרבון, מונפלייה, בזייה ולוניל. המשוררים העבריים בפרובאנס ובספרד הסמוכה — אברהם אבן עזרא, יהודה אלחריזי ואחרים — כתבו שירי אהבה שמשקפים השפעות דומות.

החוקר שמואל מיכאל שטרן גילה בשנות ה-40 של המאה ה-20 את החרג'ות — בתי שיר סיום בערבית ובעברית שנמצאו בשירים ערביים מאנדלוסיה. חרג'ות אלה, שנכתבו לפני הטרובדורים, מבטאות רגשות אהבה דומים — מה שהוביל חוקרים לטעון ששירת האהבה הטרובדורית הושפעה מהשירה הערבית-עברית.

"שפתיה כחוט השני, ועיניה כיונים" — דימויים ששיר השירים, הטרובדורים והשירה העברית חולקים.

הקאנסו: שיר האהבה הטרובדורי

הקאנסו (canso) הוא שיר אהבה קלאסי שבו המשורר מתאר את סבלו מאהבה בלתי מוגשמת. המבנה כולל לרוב חמש עד שבע בתים, כל אחד עם חריזה מורכבת, וטורנדה (בית סיום) שבו המשורר פונה לשליח שיעביר את מסריו.

נושאים חוזרים: הגבירה היפה שאינה משיבה אהבה, ייסורי האוהב, הסודיות (מפני הבעל ומפני הרכלנים), והנאמנות למרות חוסר התגמול. הטרובדור ג'ופרה רודל כתב על "אהבה מרחוק" — גבירה שמעולם לא פגש, אך אוהב בכל לבו.

המקבילה בשירה העברית: שלמה אבן גבירול כתב "שחר אבקשך" — שיר שמשתמש בשפת אהבה אנושית כדי לתאר כמיהה לאלוהים. הגבול בין אהבה אנושית לאלוהית מיטשטש — ממש כמו בשירת הטרובדורים, שבה הגבירה הארצית מקבלת מעמד כמעט אלוהי.

האלבה: שיר הפרידה בשחר

האלבה (alba) — שיר השחר — הוא ז'אנר ייחודי שבו שני אוהבים נפרדים עם עלות הבוקר. שומר או ציפור מזהיר אותם שהשחר מתקרב ושעליהם להיפרד. הרגע הוא מתוק-מר: הלילה היה שלהם, אך הבוקר שייך לעולם.

בשיר השירים: "השבעתי אתכם... מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" — אותה תחושה שהאהבה צריכה מרחב ושקט, ושהעולם החיצוני מאיים להפריע. ו"קול דודי דופק: פתחי לי" — מגיע בלילה, ונעלם עם השחר.

המורשת: מהטרובדורים ועד ימינו

הטרובדורים יצרו את מודל שירת האהבה המערבית — מודל שמגיע עד ימינו בשירים פופולריים. כל שיר אהבה שמדבר על כמיהה, על אהובה בלתי מושגת, על סבל מתוק — חייב משהו לטרובדורים.

מנקודת מבט יהודית, המורשת כפולה. מצד אחד, הטרובדורים השפיעו על השירה העברית — ויצרו זרם של שירת אהבה עברית עשירה ומתוחכמת. מצד שני, המסורת היהודית תמיד הוסיפה ממד — האהבה האנושית אינה רק רגש; היא שער לקדושה.