יש משפט שכלות רבות אומרות בתקופת האירוסין, לפעמים בלב ולפעמים בקול:
"אמא שלו מתערבת בכל דבר, והוא לא אומר כלום."
זה יכול להיות על האולם, רשימת מוזמנים, החופה, השמלה, התקציב, סידורי ישיבה, או אפילו על איך את "אמורה" להתנהג. לפעמים ההתערבות עדינה, לפעמים חודרנית. ומה שהכי כואב הוא לא תמיד החמות - אלא השתיקה שלו. כי כשבן הזוג שותק, את מרגישה לבד מול זה, כאילו את נלחמת על המקום שלך בלי גב.
המאמר הזה יעזור לעשות סדר:
- למה חמות מתערבת ולמה הוא שותק
- מה ההבדל בין הערה לבין חדירה לגבול
- איך לדבר עם בן הזוג בלי להאשים אותו
- איך מציבים גבולות לחמות בצורה חכמה
- ומה עושים אם זה חוזר שוב ושוב
למה אמא שלו מתערבת בכלל?
לפני שמציבים גבול, חשוב להבין מה יושב מאחורי ההתערבות. זה לא מצדיק, אבל זה עוזר לבחור תגובה.
1) היא מרגישה שהבן שלה "נלקח" ממנה
חתונה היא שינוי במבנה המשפחתי. אצל חלק מהאמהות זה מפעיל פחד.
2) היא חושבת שזה תפקיד שלה
יש משפחות שבהן אמא מנהלת אירועים, וזה נראה לה טבעי.
3) כסף = תחושת בעלות
אם היא משתתפת בתקציב, היא עלולה לחשוב שיש לה זכות החלטה.
4) צורך בשליטה
יש אנשים שמרגיעים את עצמם על ידי שליטה בפרטים.
5) קושי לשחרר גבולות
היא רגילה שהוא ילד. עכשיו הוא זוג.
ולמה הוא שותק?
גם פה יש כמה סיבות נפוצות:
1) הוא פוחד לפגוע בה
הרבה גברים גדלו על "אל תעיר לאמא".
2) הוא רגיל שהיא דומיננטית
מה שנראה לך חוסר גבול, לו נראה שגרה.
3) הוא נמנע מעימותים
שתיקה היא אסטרטגיית הישרדות מבחינתו.
4) הוא לא מבין שזה פוגע בך
הוא חושב שזה "רק דיבורים".
5) הוא תקוע בין שתי נשים שהוא אוהב
וזה מפחיד אותו. אז הוא בורח לשקט.
איך יודעים שזה באמת בעיה ולא רק מעורבות טבעית?
מעורבות טבעית:
- הצעות עם כבוד
- אפשר להגיד "לא" וזה מתקבל
- אין ביקורת אישית עלייך
- אין ניסיון להחליט במקום הזוג
התערבות בעייתית:
- החלטות במקומכם
- ביקורת עלייך, על הגוף, על המשפחה שלך
- לחץ, אשמה, מניפולציות
- "ככה עושים אצלנו" כסוג של חוק
- בן הזוג נעלם או שותק מול זה
הטעות הכי גדולה: לדבר עם החמות לפני שבן הזוג איתך
אם את מתעמתת איתה לבד, והוא שותק, את הופכת ל"רעה" בסיפור.
וזה מייצר מלחמה מיותרת.
הסדר הנכון תמיד:
- 1. את והוא צוות
- 2. אחר כך גבול מול החוץ
השיחה עם בן הזוג: איך לדבר בלי להאשים
המטרה היא לא להגיד לו "אתה חלש". המטרה היא לגרום לו להבין את ההשפעה.
תבנית שיחה שעובדת:
- 1. מה קרה (עובדות)
- 2. איך זה גורם לי להרגיש
- 3. מה אני צריכה ממך
- 4. מה אנחנו עושים מעכשיו
דוגמה:
"כשאמא שלך אמרה שנזמין את הדודים האלה ואתה לא אמרת כלום, הרגשתי שאני לבד מול זה ושאין לי גב. אני לא רוצה להילחם עם אמא שלך. אני צריכה שאתה תהיה זה שמציב את הגבול, כי אתה הבן שלה. בוא נסכם מה אנחנו אומרים בפעם הבאה."
שימי לב: זה לא מתקפה, זה בקשה לשותפות.
מה בדיוק לבקש ממנו? (בקשה מדויקת, לא כללית)
במקום:
"אתה חייב לעמוד מול אמא שלך"
מבקשים:
- "כשאמא שלך מתערבת, אתה אומר: 'אמא, תודה, אנחנו נחליט ונעדכן'."
- "אם היא נותנת הוראות, אתה עוצר: 'זה חשוב לנו לבחור לבד'."
- "אם היא מדברת עליי לא יפה, אתה אומר: 'לא מדברים עליה ככה'."
- "אם היא לוחצת, אתה מסיים שיחה: 'נדבר אחר כך'."
בקשה מדויקת מייצרת פעולה.
משפטים דיפלומטיים שהוא יכול להגיד לאמא שלו
אלה משפטים שמציבים גבול בלי להעליב:
- "אמא, אני מעריך את הרצון לעזור. אנחנו נחליט ונעדכן."
- "זה חשוב לנו לבחור לבד כדי שזה יהיה שלנו."
- "תני לנו רגע, אנחנו סוגרים את זה בינינו."
- "אני מבין שאת מתרגשת. עדיין, ההחלטה שלנו."
- "אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. נדבר על זה מחר."
והמשפט הכי חזק:
- "אמא, אני צריך שתסמכי עליי."
מה את יכולה להגיד לחמות בלי להסתבך
אם בכל זאת את צריכה להגיב, תגובה קצרה ולא מתנצלת:
- "תודה, נשקול."
- "אנחנו עדיין מחליטים."
- "סגרנו את זה כבר."
- "אנחנו רוצים שזה יהיה שלנו."
לא להסביר יותר מדי. הסברים נותנים מקום לדיון.
אם היא משתתפת בכסף ומרגישה שזה נותן לה זכות
זה קלאסי. צריך מסגרת:
- "אנחנו מאוד מעריכים את העזרה. ההחלטות נשארות אצלנו. אם העזרה מותנית בהחלטות, אנחנו צריכים להבין אם זה מתאים."
המשפט הזה מכבד, אבל חד.
מה עושים אם הוא עדיין שותק גם אחרי שיחה?
כאן עושים שני דברים:
1) בודקים למה הוא לא מצליח
שאלה שפותחת:
"מה הכי מפחיד אותך בלשים לה גבול?"
לפעמים זה פחד מאשמה, לפעמים פחד שהיא תיעלב, לפעמים דפוס משפחתי עמוק.
2) קובעים גבול זוגי כתנאי שקט
לא כאיום, אלא כעיקרון:
"אני לא יכולה להיות במקום שבו אני מול אמא שלך לבד. אני צריכה שתהיה איתי."
אם זה לא משתפר, לפעמים 2-3 מפגשים של ייעוץ זוגי ממוקד סביב גבולות מול הורים עושים שינוי עצום.
