היי.. אני לא יודעת אם יכולים לעזור לי פה אבל בבקשה תנסו..

זה הסיפור שלי..
כתבתי את זה בתור מכתב..
בבקשה תנסו להבין אותי ולעזור לי
------------------------------------------------------------------------------
אתה הידיד שלי... החבר הכי טוב שלי...
אם רק היית יודע כמה זמן אני מבזבזת על מחשבות עלייך....
בהתחלה התחלנו כידידים... אני זוכרת איך מידי פעם היית מתחיל איתי.. ואומר לי דברים יפים כמו כמה אני יפה.. כמה אני רזה.. וכל מיני דברים כאלה שגרמו לי להתמוגג...
בהתחלה הייתי בקשר עם מישהו אחר אבל עדיין הייתי חושבת עלייך מידי פעם... כשאני וחבר שלי נפרדנו הרגשתי הכי חרא בעולם ותמיד ניסית להוציא אותי מהעצבות... דיברת איתי...
כל כך אהבתי את השיחות שלנו תמיד הייתי יוצאת עם חיוך..
אני אף פעם לא אשכח את הלילה הכיפי ההוא..
היה כזה כיף להיות איתך... להרגיש אותך...
בהתחלה זה היה בצחוק בשביל לעבוד על החברים... אבל אחר כך.. כן... אחר כך... אני לא שכחתי את הליטופים שלך את החיבוקים שלך את המגע שלך..
כל הזמן הזה הזמן הקסום הזה לא יכלתי להפסיק להסתכל עליך ולראות כמה אתה מושלם ומתוק ואיך רציתי לנשק אותך באותו רגע..
אבל התאפקתי.. פחדתי...
ואז כשכל אחד היה עסוק בעניינים שלו.. אני בחיים לא אשכח את אותו רגע חלומי שמשכת את ראשי וקירבת את שפתייך אל שפתיי ונשקת לי...
אני זוכרת שזה היה כזה חלומי שלא ידעתי אם דמיינתי את זה או לא..
רעדתי כל הלילה... הייתי בעננים...

אבל התחרטת.. אמרת לי את זה אפילו... אמרת לי לשכוח..
אם רק היית יודע כמה אני אוהבת אותך וכמה אני חושבת עליך ועל אותו לילה.. אם רק היית יודע...
התחרטת כי אתה לא התגברת עוד על אהבתך הקודמת... גם אני לא רוצה קשר עדיין.. אבל התחרטת.. נישקת אותי כי זה התאים באותו רגע.. התחרטת.. רצית להשאר רק ידיד...
כמה בכיתי אבל לא הראתי לך את זה.. ואתה במקום לדבר איתי ולנסות לראות מה עובר עליי כמו הידידים שהיינו לפני הנשיקה היית מבין אותי אבל במקום זאת התרחקת.. אנחנו בקושי מדברים.. אתה כבר לא מסתכל עליי בשיעורים.... לא מתחיל איתי מידי פעם ואומר לי מילים יפות.. הכל נגמר ובינתיים אני פה מתה מבפנים.. בוכה מכל שיר רומנטי ומכל סרט או תמונה שקשורה לאהבה
ולך כבר לא אכפת ממני... אני כבר לא בחייך...
כל החתכים שעשיתי לעצמי עם הסכין.. הכל בגלל הרגש הזה שאני מרגישה עכשיו .. הרגש הזה שהורג אותי מבפנים הרגש הזה שגורם לי להרגיש רע עם עצמי הרגש הזה שגורם לי לרצות לבכות כל פעם שאני מסתכלת עליך בשיעור ואתה שקוע במשהו אחר... תמיד במשהו אחר ולא בי..
אף אחד לא יכול לעזור לי... אני יודעת שאני צריכה לשכוח אותך לשכוח את אותו לילה.. אבל אני לא רוצה לשכוח...
אני סובלת אבל אני לא רוצה לסבול... מספיק סבלתי
ואני לא יכולה לעצור את זה.. כל שיר מזכיר לי אותך כל שניה שעוברת אני חושבת עליך כל דבר מזכיר לי אותך..

אני כבר לא יודעת מה לעשות... :cry:
והנה אני שוב בוכה..

-------------------------------------------------------------------

בבקשה תגיבו ותעזרו לי 😢

ווווואאאאאאאייייי איזה סיפור עצוב!!!
תשמעי, תנסי אולי לדבר איתו, תבקשי שיסביר לך מה קרה פתאום אחרי אותו לילה...
יכול להיות שאחרי אותו לילה ואותה נשיקה הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה או שהוא פשוט פוחד להמשיך

QUOTE ווווואאאאאאאייייי איזה סיפור עצוב!!!
תשמעי, תנסי אולי לדבר איתו, תבקשי שיסביר לך מה קרה פתאום אחרי אותו לילה...
יכול להיות שאחרי אותו לילה ואותה נשיקה הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה או שהוא פשוט פוחד להמשיך

הוא צודק לגמרי באמת אולי תנסי לדבר איתו

זהו שדיברתי איתו...
הוא אומר שזה כמו שרבים עם מישהו ואח"כ מתחרטים...
כאילו לפני זה הוא אמר שהוא מרגיש אליי משהו.. אבל לא אהבה... כמעט אהבה..
והוא אומר שהוא לא מוכן לקשר עדיין כי הוא לא התגבר ממש על הקודם
והוא לא היה צריך לנשק כי אנחנו לא בקשר

אבל לא יודעת הוא השתנה..
בזמן הזה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו הוא שוכח ממני :cry:

וואי איזה עצוב שמעייי אין בררה אחרת תמשיכי בחייך....זה יהיה קשה אבל יש לך פה תמיכה אם את צריכה לשפוך את הלב!
(אם את צריכה משהו כל דבר תכתבי לי בפרטי).

אבל זה קשה...
תראי הוא היה האהבה הראשונה שלי
ואולי קצת ירדתי ממנו לשנה ככה אבל תמיד הרגשתי אליו משהו...

וכשהוא התחרט זה העליב אותי זה ממש פגע בי
אח"כ קצת ניסיתי להבין את הצד שלו וקצת הסתדר לי המחשבה
אבל הוא הפסיק לשמור איתי על קשר
מה שהיה בינינו לפני הנשיקה נעלם כאילו לא היה כלום
למשל הוא היה מסתכל עליי בשיעורים
היה בא לדבר איתי בין השיעורים
תמיד מחמיא לי... מתחיל איתי קצת..
והשיחות שלנו... אוו... השיחות
היינו מדברים על הכל ממש הכל
כל אחד שפך את הלב וניסה לעודד את השני
וכל זה נעלם עכשיו...
וזה חסר לי :cry:
וזה כואב לי שככה נהיינו
היה כזה כיף להרגיש אותו ועכשיו אפילו מבט אין לי :cry:

אוף אני כל היום בוכה :cry:

זה נעלם בגלל הנשיקה?????

אני לא יודעת מה השתנה!
רק מאז אותו לילה
אני מנסה כאילו שנחזור להיות מה שהינו
אבל הוא מתרחק ממני
כאילו הוא פוחד

או שפשוט נמאס לו ממני
אז כבר אני בשלב שנמאס לי לנסות לדבר איתו
אז אני מתנהגת כמוהו
לא מסתכלת עליו (מנסה...)
בקושי מדברת איתו
לא שולחת לו הודעות באיי סי ואם כן אז אני אדישה אליו...

אבל כלום לא עוזר
פעם כשעשיתי לו את זה אז הוא היה מתחיל לדבר איתי וכל זה
ועכשיו כלום

מור.. יכול להיות שהוא מצטער כי אתם הייתם ידידים מאוד טובים..
ושתדעי לך שאת מאוד חשובה לו... ורואים את זה עליו..
ואם הוא מצטער על הנשיקה זה לא בגללך זה בגלל שאתם הייתם ידידים טובים

עדי אם זה בגלל זה למה הוא מתרחק ממני ככה?
למה הוא הפסיק לדבר איתי?
למה הוא הפסיק להתייחס אליי?
אני מרגישה כאילו אני לא קיימת מבחינתו

מור את מאוד חשובה לו.. אבל עכשיו הוא מרגיש מבואס..
כי הוא עשה צעד שהוא לא התכוון לעשות..
ונראה לי שהוא מתרחק ממך כי הוא יודע שהוא פגע בך..
עובדה שכל השיעור יש לו פרצוף מבואס..

עדי הוא ממש לא מבואס

תאמיני לי אני מסתכלת עליו יותר ממך
והוא לא יודע שהוא פגע בי
כי מאז שדיברתי איתו והיינו אמורים לחזור להיות למה שהיינו
הוא דווקא מתעלם ממני יותר

מור .. אני יכולה להגיד לך שמאז הנשיקה שהיתה..
אני מסתכלת עליו כל שיעור לראות איך הוא
והוא כן מבואס.. וממש..
ואני אומרת לך שהוא מפחד לדבר איתך עכשיו..
בגלל הנשיקה..

דברי איתו מור הכי טוב

מה כבר אני יכולה להגיד לו?!

ועובדה תמיד שאני מסתכלת עליו הוא צוחק עם חברים שלו

מור הבן אדם לא יכול להיות תמיד בדיכאון מזה...
אז דיגה מצחיק אותו מידי פעם אז הוא צוחק..

אתמול גם את צחקת!!! (יותר מידי הייתי אומרת חח אבל צחקת!!)

ואת יכולה לשאול אותו מה קרה.. למה הוא התרחק מאז הנשיקה.. ואם זה בגלל זה..