אני יודעת שאני מפספסת, אך עם זאת אני לא יודעת.
אני לא מרגישה שאני מפסידה משהו, שחסר לי משהו.
אני יודעת שאני מפסידה משהו, אני לא יודעת מה.
החלק הכי נורא זה שאני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את זה.
בגלל זה אני דפוקה או לא משנה מה, בגלל חוסר היכולת שלי להשתנות, חוסר היכולת שלי לקבל שיש דברים אחרים, אולי יותר טובים ממה שיש לי עכשיו.
ולא תמיד אני צודקת ולא תמיד אני אקבל את מה שאני רוצה.
ובשביל לקבל צריך גם לתת (בזוגיות), ואם זה יש לי בעיה.
לא משנה כמה אני אנסה, לתת מעצמי, ולהשקיע, בשלב מסויים, אני נשברת, אני אומרת שנמאס לי להשקיע, ואני רוקדת לבדי!
אני לא יודעת איך לשפר את עצמי
אני לא יודעת איך להשתחרר
אני לא יודעת איך לגמור
אני לא יודעת איך לענג אחרים
אני לא יודעת!
אני לא יודעת,
ואני מתביישת לשאול,
ואני מתביישת לנסות,
אני מתביישת לדעת,
אני מתביישת בגוף שלי.
ואני מתביישת בדבר הכי חשוב: בי!
אני מתביישת בכך שאני לא משנה את עצמי, ויש לי כל כך הרבה מה ללמוד, וכמה מטומטמת אני לא לומדת, אני נשארת בורה כשהייתי.
אני רוצה להנות
אני רוצה לגמור
אני רוצה להיות נאהבת
אני רוצה לדעת לאהוב
אני רוצה להרגיש את הפרפרים בבטן
אני רוצה לדעת מהי שלמות
ואני רוצה לדעת להנות מסקס, ולגרום הנאה.
ואני לא יודעת את זה, אני לא יודעת הרבה דברים.
אני לא מושלמת, אני רק אני.
אולי אני מפחדת ממשהו, אולי אני נסגרת בתוך עצמי כי יש לי תסביך נחיתות.
אני לא יודעת, ואני לא חושבת שיש לי משהו מזה, אבל מה אני מבינה?
יש לי עוד הרבה מחשבות לא ברורות,
הם מתרוצצות ולא נותנות מנוחה




