אני כותבת כאן כי אני לא מוצאת אף אחד.. ואני לא רוצה להראות שאני כל כך סובלת..אבל הכאב שלי בפנים כל כך גדול..אף פעם לא חשבתי שאני ירגיש ככה..תחושה שבא לך למות..
עבר עליי יום ובכלל תקופה מאוד מסריחה..ומכאיבה..
אהב אותי מישהו..וכנראה שאני לא התאהבתי בו.. האמתי שלא האמנתי שזו באמת אהבה..
אבל התרגלתי למצב שאני איתו..שהתאהבתי בו אבל לא הייתי בטוחה..אבל בתקופה הזאתי ..הרגשתי כמו מלכה..שתמיד מפנקים אותו בהרבה מחמאות-חום-ואהבה..
והכל היה ממנו..ראיתי את העיינים שלו נוצצות בכל פעם שהוא ראה אותי..איך הוא שמח בכל פעם שדיברנו..התרגש כל כך..והרעיף עליי את מלוא האהבה שיכולתי לצפות..
ואני? נסחפתי לאותו מקום שלא הייתי בטוחה כל כך..שראיתי שהעיינינים מתקדמים להם..אמרתי לעצמי:"למה לא ננסה.." ובאמת ניסיתי..ועברה עליי תקופה מאושרת..אני זוכרת כל רגע ורגע..שלא יוצא לי מהראש..באחד הימים הרגשתי מין מועקה בלב שהייתי חייבת לפרוק..חשבתי רק עליו..ועל השאלה: האם אני באמת אוהבת אותו? לא רציתי לשקר לו ובטח שלא לעצמי..
ועשיתי צעד..ששינה לי ת'חיים ברגע..נפרדתי ממנו..
הוא כל כך סבל..בחיים לא תיארתי שמישהו ירגיש ככה בגללי..
כבר לא יכולתי יותר לראות אותו ככה ולדעת שאני אשמה..אבל בכל זאת עדיין אהבתי..
אני זוכרת שכל יום הוא אמר לי שאני הדבר הכי יקר לו בחיים..והוא לא יכול לחיות בלעדיי..שהוא אוהב אותי יותר מכל דבר אחר בעולם הזה.. עכשיו אני כבר לא יודעת עם זה היה שקר..
כי עכשיו הכל נראה אחרת..
שכבר לא יכולתי לשאת את זה ולראות אותו סובל וכשאני לא יודעת מה קורה עם עצמי ולא ידעתי עם אני אוהבת באמת..אמרתי לו שנהיה ביחד..לא חברים רשמית..אבל ביחד..
לפחות עשיתי אותו קצת מאושר..וזה עשה לי טוב..
ואז הגיע היום שאני לא ישכח בחיים..מכל הרגעים שאני עדיין לא שוכחת כל הרגעים-איתו.
היום הזה שהייתי זקוקה לו כל כך ..היום הזה שהתגעגעתי כל כך..התגעגעתי והייתי זקוקה : למראה העיינים,לטעם השפתיים שלו,לריח שלו,למגע שלו..ולאהבה שלו..
חיפשתי אותו..בעוד שחברה שלי איתו בטלפון..
והוא?
איפה הוא?
הוא..מבלה לו ונהנה לו..כנראה שהוא לא שמע שהלב שלי היה זקוק והתגעגע אליו כל כך..
הוא בילה לו עם "הידידה הכי טובה שלו"... "אחותו" כביכול..
בילה לו רגע..שאותו הוא לא ישכח.. הרגע שכנראה הוא הבין שאותה הוא אוהב..
הרגע שאני הרגשתי שהלב שלי מתנפץ לרסיסים..
אבל הוא.. אפילו לא הביא לי הסברים!!! דילגתי על זה והמשכתי בסדר היום..כרגיל
והיום? ביום בהיר אחרי שבוע וחצי.. אני מקבלת איום מהחברה של החברה שלו..
למה החלטתם בכלל ליפול עליי? שאני עדיין פגועה ועדיין כואב לי..למרות שאני לא מראה
התקשרתי אליו..כן כן.. הכבוד העצמי שלי ירד ל-0.. ואני ישנא את עצמי עד שאני ישכח את התקופה הזאת.. על זה שהרמתי אליו טלפון.. וסיפרתי לו את המצב.. והוא בעודו מאיים עליי גם..
כי לי בטעות נפלט שהחברה שלו ככה וככה..
אני רעדתי כולי.. כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. הבנתי שהוא לא אוהב אותי..
ושאני כאן סובלת..סובלת מאוד.. מתאפקת לא לבכות ושומעת שיר שמזכיר לי אותו..
אותנו..
אני רק מחכה שכל זה יעבור..ואני ישכח.. ויגיע אחד אחר שיציף אותי באהבה..
כי אני זקוקה לזה..
אבל מה שאני רוצה? שהכל יעבור בשלום..כי אני עומדת להתמוטט פה..




