באפלולית החדר יושבת מביטה בצללים
מחפשת את פנייך בדמויות המרצדות לנגד עייני
והרוח בחוץ שורקת מרעידה את שלוותי
היא מאיימת, מפחידה, סוגרת אותי בעולמי
והגשם הניתז על חלוני כמו שוטף את נשמתי
ועם כל טיפה נוספת גובר כאבי
באפלולית החדר יושבת חושבת על מה שהיה
נזכרת במילותיך שאמרו שישנה אהבה בליבך
ומעיני זולגות הדמעות על מה שיכול היה להיות
הן לא מפסיקות ועם כל דמעה נוספת נופל עוד חלק מליבי
ובמחשבותיי אתה חוזר ואני תוהה, ההיה זה רק חלום
כשחיבקת אותי קרוב קרוב והרגשתי כמו ילדה שדבר לא יפגע בה
אבל עכשיו הרוח מייללת בחוזקה וממחישה את בדידותי
באפלולית החדר יושבת מנסה לתפוס את שאינו קיים
רואה את עיניך, את מבטך, המבט שמוטט את הגנות ליבי
והרוך שנשקף מעייניך הפיצו גלי חום קסומים
וכמו כישוף פרצו אל ממלכתי וחיממו אותי בחום מתוק של אהבה
ועכשיו הלב שלי בוכה כי אתה כבר לא אוהב
ואולי, מעולם לא אהבת והכל היה רק אשליה שלי
וכך עולמי סוער בגללך כמו גלי ים בלילה קודר
באפלולית החדר יושבת ורק אותך רוצה שתחבק אותי בלילה קר כמו הלילה
שתסחף אותי מהבדידות שבאלטה אל תוך האור שבאהבה
נאחזת בכל הכוח בשביב תקווה האחרון שנשאר לי
שאולי יום יבוא ותביט בי במבט של אהבה
שתגיע ותאסוף אותי אל תוך זרועותייך ותחבק אותי חזק חזק
בלילה קר כמו הלילה הזה
איך התקווה נמוגה לאיטה כי אתה אינך אוהב
הלב שלך כבר שייך לאחרת ואותה אתה מחבק בלילה הזה
ואולי כשאקום בבוקר והשמש תזרח
ואת הסערה תחליף הקשת בענן בשלל צבעים
ואז ישכך הכאב שבידיעה שאתה שלה ולא איתי
ולמרות הכל אקדם את היום בחיוך רחב מצפה לראותך
וכשאביט בעיניך אחוש שוב בחום הפושט בעורקיי
אשתוקק אלייך ואחפש את התשוקה היכן שהיא איננה
ואז, אדע שפספסתי אותך, פספסתי אהבת אמת
ושוב, לא יהיה מי שיחבק אותי בלילה קודר כמו הלילה הזה
בסערה הגדולה שהתרחשה בחוץ
ובסערה הגדולה של הנפש
אין הבדל גדול
שניהם מגיעים וחולפים מהר
ומשאירים הרס וכאב
שאותם, רק הזמן יכול לרפא.




