מ
הוא - הגבריות בארנק
פמיניזם היא חיה מועילה ונחמדה מאוד בסה"כ, אבל צריך לדעת לקשור גם אותה כשהיא מתפרעת יותר מדי. לא יודע מה קורה לבחורות, אבל פתאום הן לא נותנות לי לשלוף את הדבר שאני תמיד שולף ליד בחורה. הארנק. ברוח האישה שלא עובדת בשביל אף אחד, היא מתעקשת לשלם בסוף הדייט. כאילו, מה? לא נחמד להרגיש שמפנקים אותך? את מפחדת שסי היימן תתהפך בקברה? (היא כבר מתה. נכון?).
הכל מתקדם סבבה. השיחה קולחת והקליק מקליק. מופע פנטומימה קצר למלצר, והוא מבין שהגענו לשלב החשבון. אני שולח יד כדי לשלוף את הארנק בפסון, אבל הגברת כבר הקדימה אותי. "עלי..." אני מפטיר בשרמנטיות, וזו תוקעת בי מבט מתריס. היא מחשבת בדקדקנות את מה ששתתה, וכשאני מבקש לשלם בשנית, היא מצ'פרת אותי בארגון הטיפ. תודה באמת. מה לא ניסיתי? קבענו לסרט, ואני כמו דביל מגיע חצי שעה מוקדם יותר כדי לקנות בעצמי את שני הכרטיסים. כשהיא מגיעה היא ניגשת לקופה, ואני מרגיע בהתענגות "זה בסדר. יש לי כרטיס גם בשבילך". היא מוציאה את המרשרשים, ואני מנסה לעצור בעדה. "עזבי נשמה, אני אתן לך לקנות לי את הפופקורן". עם האש שנורתה מעיניה אפשר היה להקפיץ פופקורן לכל ארבעת האולמות שבבית הקולנוע. "אל תהיה מעצבן. תן לי לשלם על עצמי", היא מצווה.
ואני מנומס, אז אני נותן לה. לא קורא תגר אל מול שיניה החשופות של הפמיניזם. אבל משהו בתחושה מתקלקל. שתיל הגבריות שלי קמל ומנמיך ראש. תבינו יפות שלי, זה לא סתם עניין של מה בכך. אנחנו צריכים את זה. הרי הכל אנחנו כבר עושים בלי להניד עפעף: מבשלים לכן, מנקים לכן, יורדים אל פח הזבל, יורדים לכן. חית הפמיניזם אילפה אותנו היטב, אז אנא אלפו אותה, והשאירו לנו את החשבון במסעדה. בחור צריך להרגיש שהוא קונה את הבחורה שלו, אפילו טיפה. בחברה הבדואית עלם צעיר יציע תריסר גמלים עבור בחירת ליבו, אז מה כבר ביקשתי? לשלם לך על הלאטה. ביג דיל! אני לא רומז שאת שווה רק 12 שקל, ואני גם לא מצפה ממך חס וחלילה לתמורה מינית (אלא אם כן תתעקשי), זה פשוט מעבה את האפיל הגברי שלי. זה שהחיה הנ"ל קצת מרתיעה בדרך כלל. אני יודע. אני יודע שבכלל אין לי כסף. אבל לפחות בדייט הראשון – תני לי. זה מין משחק כזה שאתן צריכות לשחק איתנו. ממש כמו שאנחנו נחמיא לכן על הלבוש לא משנה כמה מכוער הוא יהיה, אתן תתנו לנו לגהץ את הכרטיס לא משנה איזה מינוס זה פותח לנו בבנק. בואו נשמור דברים על סדרם – כשיוצאים לדייט הבחור הוא זה שמזמין. ואם את ביץ' פמיניסטית עקשנית כמו פרד, לפחות תני לו להציע, ורק אז תוציאי את הסטיפה. יור לאב דונט קוסט אה ת'ינג? תעבירי ערוץ. מהר תעבירי!
היא - הנשיות בנרתיק
מחווה מתוקה עשתה סי היימן כששחררה את נשות ארצנו הקטנטונת ופתחה בשמן במלחמת כבוד נשית. אחריה כמעט בהעתק גרובי מחוספס עשתה ג'ניפר והתחת כשאמרה כמו שציטטת יקירי: לאב דונט קוסט אה ת'ינג. אנד יו נאו וואט? יש דברים בגו.
אם זכור לך, מעולם לא הייתי מנהיגת פמיניזם ושורפת חזיות בציבור (הלו, אתה יודע כמה הן עולות לי?) ויחד עם זאת, אני לא מוכנה להיכנע למחוות האה-לה גבריות שאתה מתסיס פה. עניין התשלום בפגישה הראשונה, במילא מעורר מבוכה אצל הגברת, ונראה כי הכל יבוא על מקומו ברגע שתשלוף את השטר ותחייך בנונשלנט לעלמה השברירית שלך. אולם זו עלולה לפרש את המחווה כתשלום על המשך הערב המבטיח עבורך. ואני חלילה לא אומרת שבצדק, יתכן כי אתה בחור כארז, ורוצה בטובתה של בת זוגתך לבילוי, אך כשבחורה מתעקשת לשלם עבור עצמה לפחות, יש סיבה, חשש או סתם רצון להתנער ממבוכה מסוימת, תן לה, מה אתה מקניט על ניסיון הוגן להיות שווים? בכלל, לא הגיע הזמן שאתם, בחורים חביבים, תפנימו את עובדת היותנו לא נתלות, שלא לומר מרוויחות יפה ודואגות בכבוד לתחת של עצמנו. להיות עם אחד ששולף בגאוותנות את ארנקו על כל בזוקה, גורם לנו לחוש בחוסר נעימות תמידית שיכולה בקלות להתנדף אם לא תעשו עניין ותנו קרדיט לאישה שדואגת לעצמה.
לגבי קשקוש מסורת הבדואים: נשמה, שב שתה תה בכוס קטנה ועזוב אותך גמלים, אנחנו לא חיים בתקופה או במסורת, אם אתה זקוק לעיבוי האפיל שלך, תתחיל לעבוד על מה שבאמת מעניין אותנו ועזוב את עניין הכספים בצד. ככל שתפנים שאישה היום מרוויחה, אף יותר מגבר, כך תסיר מעלייך את ייסוריי ההעלבות. ההפך, קח כמחמאה - האישה שלך דואגת לך, עושה לך הפתעה ומגישה לך כרטיס לסרט שכבר קנתה, תן לה נשיקה רטובה וסמן לעצמך שהיא לא מצפה שתפרנס אותה. אותי לימדו בבית, לדאוג לעצמי ולאלו שאני אוהבת, מעולם לא נעזרתי בכספי הוריי, ומעולם לא חשבנתי לחברות על הטיפ למלצר. באותו אופן, אני לא חשה שחובתך לשלוף כמובן מעליו את הארנק ולדאוג לכל הוצאות הבילוי המשותף שלנו. אם בא לי אשלם, ולא כי אני חייבת, או מפחדת שמא תדרוש תמורה, כך עדיף שתנהג אתה, נוריד מעצמנו עול ונתרכז בזוגיות.




