מלחמת ששת הימים
החל מאמצע שנות ה-60 סבלה ישראל מהסתננויות של מחבלים דרך חצי האי סיני, רצועת עזה ומשטחי סוריה וירדן. בנוסף הוטו מי הירדן, וצבא סוריה הפגיז לעבר ישובים בעמק החולה.
בעקבות תקרית ב-6 באפריל 1967, שבה הופלו 6 מטוסים סורים,דרשה סוריה כי מצריים, בעלת בריתה, תגן עליה מתוקף החוזה שחתמה איתה ב-1966.
ב-21 במאי 1967 הטיל נשיא מצריים, גמל עבד אל-נאצר, סגר על מיצרי טיראן שהוכרזו על ידי ארצות-הברית ומדינות נוספות כנתיב מים בין-לאומי. ב-30 במאי חתמה מצריים חוזה הגנה עם ירדן, וב-4 ביוני עם עיראק. באותו זמן הזרימה ברית-המועצות נשק למדינות ערב.
המלחמה החלה ב-5 ביוני, כאשר ישראל הפציצה שדות תעופה בסיני ובמצריים ניטרלו את חיל האויר המצרי. באותו הזמן הפציצה ירדן מעבר לקו שביתת הנשק עם ישראל, אך חיל האויר הישראלי כבש את כבש את העיר העתיקה.
בסוף היום השלישי למלחמה נכבש כל חצי האי סיני עד לתעלת סואץ וחלק גדול מהגדה המערבית. בקשתה של מועצת האו"ם להפסקת אש נתקלה בהתנגדות סורית למרות הסכמתה של ישראל ולכן תקפה ישראל בסוריה. צה"ל כבש את רמת הגולן והגיע עד לעיר קונייטרה.
ב-10 ביוני הסכימה סוריה להפסקת האש וסיימה באופן רשמי את המלחמה.
בעקבות המלחמה,ישראל שלטה על שטח הגדול פי 3 משטחה מלפני המלחמה וכלל את חצי האי סיני,יהודה ושומרון ורמת הגולן.
בסך הכל השתתפו חמש מדינות ערב במלחמה: סוריה, ירדן, מצריים, לבנון (ששלחה מספר מועט של מטוסים לחזית הסורית) ועיראק שתיגברה את הכוחות הירדניים בדיוויזיות שיריון.
האבדות לישראל הסתכמו ב-700 חיילים לעומת יותר מ-20,000 חיילים מצבאות ערב.




