מלחמת לבנון
מלחמת לבנון, החלה כמבצע שלום הגליל (של"ג) ב-6 ביוני 1982, והסתיימה כעבור 3 שנים כשישראל התייצבה ברצועת הביטחון. לאחר 18 שנים החליטה הממשלה על הסגת כוחות צה"ל לקו הגבול הבינלאומי.
העילה המיידית למבצע שלום הגליל היתה ניסיון התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, על ידי מחבלים פלשתינאים. חשוב לציין, כי את ההתנקשות ביצעו אנשיו של אבו נידאל, שהתנגדו לשלטון הפתח באש"ף ונתמכו ע"י עיראק. בתגובה לטענה הזאת הגיב הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, באמירה המפורסמת: "אבו נידאל, אבו שמידאל. צריך לדפוק את אש"ף!". הממשלה החליטה, חרף הסכם שביתת הנשק של יוני 1981, על הפצצת מתקני אש"ף בלבנון, לאחר שנוכחותו והתבססותו נתפסה כמאיימת, בעיקר אחרי פיגועי הטרור שהוציא בצפון הארץ ובהם ירי של קטיושות נגד ישובי הצפון.
מטרות המבצע נשתנו במהלכו ומהוות עד היום מקור להתנגשויות במערכת הפוליטית של ישראל. בפקודת המבצע ועל פי ידיעת ראש הממשלה מנחם בגין, הוגבל המבצע לכניסת כוחות צה"ל עד 40 ק"מ צפונה מקו שביתת הנשק עם לבנון, מרחק הגדול מטווח הקטיושות. ברם, צה"ל לא עצר את כוחותיו עד הגיעם לביירות, בירת לבנון, ומטרת המבצע שונתה והיתה גירוש המיליציות של אש"ף מלבנון כולה, דבר שהושג בהצלחה בסופו של דבר לאחר המצור על ביירות.
הפלישה ללבנון החלה ב-6 ביוני, כשכוחות ישראל מתקדמים צפונה לאורך ארבעה צירים: חוף הים, אזור ההר המרכזי, הגזרה המזרחית, ומאוחר יותר עמק "בקעה", במטרה להשמיד עמדותיו של אש"ף. בסופו של היום הראשון הגיעו כוחות השריון של צה"ל לגשר קוסיימה שעל נהר הליטני, כ-27 קילומטרים מצפון לגבול הבינלאומי, בעוד מספר יחידות חיל רגלים התקדמו צפונה לכיוון צידון. ב-8 ביוני נעצר צה"ל לאורך קו החוף במבואות דאמור, כאשר דרומית לאזור זה עדיין התעמתו כוחות אחרים שלו ביחידות גרילה של אש"ף שהתחפרו בעיקר בצור ובצידון.
במהלך ימי הקרבות הראשונים התעמתו כוחות צה"ל (בעיקר אוויר ושריון) עם הצבא הסורי ובאחד מהם נערך קרב האוויר הגדול בעידן הסילון, שבו נכחו כ150 מטוסי קרב מעל שמי לבנון והופלו ארבעים ושבעה מטוסים סוריים ביומיים, מבלי שאף מטוס מחיל האוויר הישראלי נפגע. דבר זה אותת למדינות ערב על העליונות האווירית של ישראל, ומנע מהם לצאת למלחמה עם ישראל. בין ה-9 ביוני לבין צהרי ה-11 ביוני 1982 ניהלו כוחות צה"ל וכוחות סוריים קרבות שריון, במהלך עימותים אלו היו נפגעים לשני הצדדים, וישראל לא הצליחה להבקיע לגמרי את רצועת ההגנה של הצבא הסורי.
בסביבות ה-13 ביוני הגיעו כוחות צה"ל לביירות. כחודש וחצי התחוללו קרבות במטרה לפנות מתוכה את אנשי אש"ף. בקרבות אלה הודק המצור על העיר, נכבש שדה התעופה ועמדות חשובות נוספות. לקראת אמצע אוגוסט הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים והכוחות הפלשתינים מביירות, בחסות כוח בינלאומי. תהליך זה הושלם ב-31 באוגוסט 1982.
בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה בעולם, ולחץ אמריקאי, נסוגה ישראל מביירות ב-17 בספטמבר. בישראל הוקמה ועדת חקירה (ועדת כהן), שבעקבות מסקנותיה נאלץ אריאל שרון, שהיה שר הביטחון והאדריכל של מלחמת לבנון, להתפטר מתפקידו, שהועבר לידי משה ארנס. שהייתו של צה"ל בלבנון, חשפה אותו להתקפות של מורדים שיעים ששיאן היה ב-4 בנובמבר 1983, בפעולת ההתאבדות בבניין מפקדת צה"ל בצידון, שגרמה למותם של 36 ישראלים.
בספטמבר 1983 החלה נסיגה הדרגתית, שהסתיימה רשמית ביוני 1985, שלוש שנים לאחר שפרצה, שבו כוחות צה"ל התייצבו על רצועת בטחון בדרום לבנון. עד ליום זה נמנו בצה"ל 664 חללים. רוחבה של רצועה זו הרחיק את צפון ישראל מטווח של קטיושות, אבל חשף את חיילי צה"ל וחיילי צד"ל, לעימותי גרילה רבים עם אנשי חיזבאללה שבתמיכה איראנית-סורית, התעצמו והתמקצעו והפכו להיות לארגון גרילה קטן, חזק ויעיל, שצה"ל התקשה לתת לו מענה הולם.
לפרטים נוספים
