מלחמת ההתשה
מלחמת ההתשה היא לחימה בין ישראל ומצרים שהחלה בחודש מרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש.
תחילתה של המלחמה, וחלק ניכר מכל מהלכה, בהתקפות ארטילריה ופשיטות קומנדו מצריות על מוצבי צה"ל שלגדות תעלת סואץ. על היתרון המצרי בארטילריה הגיבה ישראל בתקיפות אוויריות בעומק מצרים, שכללו פגיעה קשה במתקני תשתית. כמו כן ביצע צה"ל פשיטות קומנדו על אתרים צבאיים ומתקני תשתית במצרים. במהלך המלחמה הלכה וגברה המעורבות של ברית המועצות במצרים, תחילה באספקה נרחבת של נשק וציוד, ולאחר מכן שיגור יועצים צבאיים, טכנאים ואף לוחמים.
מטרתה של מצרים במלחמת ההתשה היתה להפעיל לחץ על ישראל, על-מנת שתיסוג משטחי סיני שנכבשו במלחמת ששת הימים, או לפחות תיסוג מקו התעלה כך שתתאפשר פתיחתה לשיט. מטרתה של ישראל היתה לסכל את מטרתה של מצרים, כלומר להמשיך ולעמוד בגבולות שנקבעו ולהבהיר למצרים שבכוח לא תוכל להשיג דבר.
תוצאותיה של מלחמת ההתשה:
בשבעה-עשר חודשי הלחימה נהרגו 721 איש, מתוכם 594 חיילים (260 מהם בחזית הדרומית). המצרים ספגו אלפי הרוגים, ערי התעלה ובתי הזיקוק בעיר סואץ הוחרבו, ומאות אלפי פליטים זרמו לקהיר. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל: את השם מלחמת ההתשה ("חרב אל אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים, עבד אל-נאצר, והיא הסתיימה בהתשה קשה של מצרים.
אף שהלחימה התנהלה הרחק מהעורף הישראלי ("תל אביב מוארת, והתעלה בוערת", כתב על כך המשורר חיים גורי), השפיעו קורבנותיה, בחזית התעלה ובחזיתות האחרות, על מוראל הציבור בישראל. את הגישה האנטי-מלחמתית שהתפתחה שיקפו במיוחד שני מאורעות:
"מכתב השמיניסטים" שנשלח לראש הממשלה, גולדה מאיר, ב-28.4.70, ובו הסתייגו חותמיו מכיבוש השטחים, ממלחמת ההתשה, ומהימנעות הממשלה מנקיטת צעדים שיובילו לסיום הלחימה.
הרוויו הסאטירי "מלכת אמבטיה" מאת חנוך לוין, שהועלה בתיאטרון הקאמרי, וכלל מערכונים שבהם ביקורת חריפה על המלחמה ועל הממשלה. בעקבות לחץ ציבורי החליטה הנהלת התיאטרון להוריד את ההצגה ב-19.5.70.
הסכם הפסקת האש שהביא לסיום הלחימה הופר על-ידי מצרים מיד ביום כניסתו לתוקף, בצורת קידום סוללות טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה. צעד זה נתן למצרים ביטחון ביכולתם לחצות את התעלה מבלי שיופרעו על-ידי חיל האוויר הישראלי, ובכך היה לזרע הפורענות שהוביל למלחמת יום הכיפורים.
לפרטים נוספים
