מלחמות ישראל
מדינת ישראל ידעה מלחמות רבות מיום הקמתה, כחלק מהסכסוך הציוני-ערבי שהחל עוד לפני הקמת המדינה:
מלחמת העצמאות (1947-1949),הידועה גם בשם "מלחמת השחרור" או "מלחמת הקוממיות", ובה נקבעו גבולות המדינה החדשה ("הקו הירוק"). רה"מ ושר הביטחון: דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל: יעקב דורי.
מלחמת סיני (אוקטובר 1956), הידועה גם בשמה הרשמי "מבצע קדש", היתה מלחמה יזומה של ישראל, בשיתוף המעצמות האירופיות בריטניה וצרפת, לכיבוש חצי-האי סיני והשתלטות על תעלת סואץ. רה"מ ושר הביטחון: דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל: משה דיין.
מלחמת ששת הימים (יוני 1967), שבעקבותיה התרחב מאוד שטח מדינת ישראל ("הקו הסגול"): הגדה המערבית, רמת הגולן וסיני סופחו אליה, משנכבשו מידי ירדן, סוריה ומצרים, בהתאמה. רה"מ: לוי אשכול, שר הביטחון: משה דיין, הרמטכ"ל: יצחק רבין.
מלחמת ההתשה (1968-1970) היתה מאמץ מצרי בעיקרו לשחוק את רצון הלחימה של כוחות צה"ל בחצי-האי סיני ובתעלת סואץ, ולעורר התנגדות בעורף הישראלי להמשך הכיבוש של סיני - זאת, לא עלה בידי המצרים לעשות. רה"מ: לוי אשכול ואח"כ גולדה מאיר. שר הביטחון: משה דיין. הרמטכ"ל: חיים בר-לב.
מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973),שבה ניסו מצרים וסוריה להחזיר לעצמן חלק מהשטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים, ובסופה מצאו את בירותיהן בטווח הארטילריה הישראלית. רה"מ: גולדה מאיר. שר הביטחון: משה דיין. הרמטכ"ל: דוד אלעזר (דדו).
מלחמת שלום הגליל (1982), או "מלחמת לבנון"; החלה כ"מבצע שלום הגליל", שנועד ליצור סדר חדש בלבנון ולסלק ממנה את ארגוני הטרור. רה"מ: מנחם בגין. שר הביטחון: אריאל שרון. הרמטכ"ל: רפאל איתן (רפול).
מלחמת המפרץ (1991), שבה הותקפו ערי ישראל על ידי טילים ששוגרו מעיראק מבלי שמדינת ישראל תגיב מבחינה צבאית על התוקפנות העיראקית. רה"מ: יצחק שמיר. שר הביטחון: משה ארנס. הרמטכ"ל: דן שומרון.
אינתיפאדת אל-אקצה (פרצה בספטמבר 2000),שבה מנסים הפלשתינים להכות את מדינת ישראל באמצעות טרור.
לכל אחת מהמלחמות מאפיינים משלה, ואין מלחמה דומה לרעותה. בכל זאת יש מקום לבחינה משווה של המלחמות לפי קטגוריות שונות:
מלחמת "יש ברירה": האם היתה בידי ישראל היכולת להימנע ממלחמה זו, או שהמלחמה נכפתה עליה על-ידי אויביה. "מלחמת שלום הגליל" היא המלחמה הראשונה שעליה נאמר שהיא מלחמת "יש ברירה", אך משנטבע מונח זה, קל לטעון שגם "מבצע סיני" נכלל בקטגוריה זו. בשני המקרים עמדה מדינת ישראל בפני בעיה קשה שהציבו בפניה אויביה, אך גדול הספק, בהתאם לנתונים שהיו ידועים לפני המלחמה, ועוד יותר מכך לפי תוצאותיה, האם יציאה למלחמה היתה הצעד ההכרחי לפתרון בעיות אלה. יש המרחיקים לכת וטוענים שאף מלחמת יום הכיפורים היתה מלחמת "יש ברירה", משום שישראל לא התקדמה במסלול של שיחות שלום שהוצע לה בשנים שקדמו למלחמה, ובכך בחרה במודע במסלול המלחמה.
מידת הפגיעה באוכלוסיה האזרחית: "אינתיפאדת אל-אקצה" בולטת יותר מכל קודמותיה בהיקף הפגיעה באוכלוסיה האזרחית. האסטרטגיה של הפלשתינים במלחמה זו היא פגיעה שלהם באוכלוסיה האזרחית בישראל, ומרבית הקורבנות הישראלים במלחמה זו הם אזרחים תמימים. גם האוכלוסיה הפלשתינית נפגעת, משום שהמפגעים יוצאים מקרבה ולכן ניסיונות לאתרם מביאים בהכרח לפגיעה באזרחים. גם במלחמת העצמאות, שבה ניסו צבאות ערב (ולעתים הצליחו) לכבוש יישובים אזרחיים, היתה פגיעה לא מבוטלת באוכלוסיה אזרחית בישראל. במהלך "מלחמת ההתשה" פעל צה"ל פעמים אחדות כנגד תשתיות אזרחיות של מצרים.
הישגים טריטוריאליים: במרבית המלחמות זכתה ישראל להישגים טריטוריאליים נכבדים, מהם שנותרו בידה עד עצם היום הזה, ומהם שהוחזרו לאחר זמן קצר או ממושך. מלחמת ההתשה היא המלחמה היחידה, למעשה, שבה לא היו לישראל יעדים טריטוריאליים (מעבר ליעד של שמירת הקיים).




