יא תודה על כל התגובות!
לא, הסיפור לא אמיתי.
והנה ההמשך:
" רועי.." התקרבתי אליו.
" לא, עזבי אותי יעל, באמת עזבי אותי."
" נו רועי, מה קורה?"
" די עזבי באמת"
" לא."
שנינו היינו עקשניים ועצבניים מעט.
"רועי!"
"אוף יעל אני אוהב אותך בסדר? אני אוהב אותך, א-ו-ת-ך-! אין שום שלי, המצאתי אותה!"
היבטתי עליו, מופתעת כולי ו...
התקרבתי אליו והוא אליי.
"אתה רציני?" שאלתי. לא ידעתי מה אני יותר: מאושרת, מופתעת, עצובה, כועסת..
"כן." הוא אמר והעביר את ידו על פניי ואני התמוגגתי. הוא התקרב אליי יותר ויותר עד שהרגשתי כל נשימה שלו. הוא הביט בי בעיינים המדהימות שלו, שקעתי בהן.
הוא התקרב אליי והדביק לי נשיקה רכה , לא התנגדתי. הוא התרחק מעט ממני ועמד בשקט.
ככה עמדנו בערך דקה, לא ידעתי מה אני עושה אבל זה הרגיש נכון.
התקרבתי אליו והדבקתי לו נשיקה סוחפת חושים.
"זה אומר ש.." הוא החל לומר ואני קטעתי אותו "כן, זה אומר שאני אוהבת אותך.".
אחרי זה היה לנו חופש, אני ורועי לא דיברנו על מה שקרה, אבל היה ברור ששנינו חושבים על זה.
באחד מימי החופש אופיר בא אליי, הוא נישק אותי. כל הזמן הייתי מרוחקת ממנו, קרה והוא שם לב לזה.
"יפה שלי, מה קורה לך?"
"לא כלום." שיקרתי לו. שנתיים וחצי שהיו מבוססות על אמון ירדו לטמיון בגלל נשיקה אחת.
האם הרגשתי משהו לרועי? כן. לאופיר? גם כן.
ידעתי שאני לא אוכל להמשיך עם הסיפור הזה עוד הרבה זמן ומתישהו אני אהיה מוכרחה לספר לאופיר אבל כל פעם התזמון לא היה נכון.
עבר חודש ורועי לא הזכיר את הנשיקה וגם אני לא.
הייתי בטוחה שזהו, זה קרה פעם אחת ואפשר לשכוח מזה.
הזמן עבר וסיוון ורועי נעשו חברים. סיוון דיברה עליו כל הזמן וגם הוא עליה.
לא האמנתי כמה מהר הוא התגבר עליי.
הם חגגו חודש בבר חדש והזמינו אותי ואת אופיר, בהתחלה ניסיתי להתחמק אבל שלושתם לחצו עליי.
ידעתי שאני צריכה להגיע הכי יפה שאפשר, להראות לו שגם בעייני הנשיקה הזו חסרת משמעות ואני אוהבת את אופיר. רק את אופיר.
פתחתי את הארון והוצאתי את חצאית הג'ינס הקצרה המדהימה ביותר שהייתה לי וסטרפלס שחור.
נעלתי את נעלי העקב השחורות מלונדון והתאפרתי. שמתי את הבושם שאופיר כל כך אוהב.
קבענו שניפגש בבר, הגעתי ראשונה ואחריי הגיע רועי. למען האמת הייתי בטוחה שהוא יגיע עם סיוון אבל לא, הוא הגיע לבד.
"מה איפה סיוון?" שאלתי.
"היא עוד מעט תגיע.את נראית יפה היום."
"מה, רק היום?" יופי. שיקנא, שיראה מה הוא מפסיד. בעצם, מה קורה לי? למה אני רוצה שהוא יקנא?
יש לי חבר שנתיים וחצי ואני אוהבת אותו. זהו!
"יעל.. בקשר למה שהיה לפני כמה זמן.. הנשיקה." אוי לא, הוא הזכיר את הנשיקה.
"אה זה בסדר שחכתי מזה כבר.אז מה, חודש ביחד?" ניסיתי להעביר נושא, אבל לא ממש הצלחתי.
"אני לא שחכתי, אני זוכר כל רגע מהנשיקה הזאת. את הריח שלך, את הנשימות, הכל. אני אוהב אותך" את שלוש המילים האחרונות הוא אמר בלחש. השפלתי את מבטי.
"מה קורה פה?" שמעתי קול, הרמתי את מבטי וראיתי את..
יאוו..
סיפור מהמםםם..!!!!
המשך דחוףףףףף
מוואאהה שלי!
וואי איזה מתח !!!
תמשיכי ד=ח=ו=ף ... !! חחח...
יש לך סיפור מזה יפה !
אוהפת המונמון ===>
נדיושששששששששששששש...!!!
אהבתי ת'סיפור..המשך בדחוף!!!
-לולי
ואיי תמשיכי!!!!!!
זה ממש ממש יפה!!
Tיי איזה מהמםםם המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יואוווו איזה סיפור יפיפה!
המשך בובה... מואהה
ממש אהבתי רק התבלבלתי חחח
תגידי בת כמה את? חח
סיפור נחמד ביותר 😉
יאאאאאאאא איזה יפה תמשיכי
תודה על התגובות..
אני אסביר לכם קצת איך כל הסיפור הולך כי הפרק הזה יהיה קצת מבלבל חח
טוב ככה:
הסיפור הוא גם בעבר וגם בהווה.
יש את יעל שהיא ואופיר חברים כמעט 3 שנים. כשיעל ואופיר חגגו את השנתיים וחצי היא התאהבה ברועי, הידיד הכי טוב שלה שמאוהב בה מזמן.
סיוון, החברה הכי טובה של יעל נדלקת על רועי ומציעה לו להיות ביחד. רועי מתוך ייאוש ותקווה לגרום ליעל לקנא מסכים.
יעל כמובן מקנאה.
במשך הזמן היא מנסה להיפרד מאופיר ותוך כדי היא נזכרת במה שהיה פעם, מה שגם נותן לכם להבין איך הכל היה.
זהו, מקווה שהבנתם קצת 😉
"יעל.. בקשר למה שהיה לפני כמה זמן.. הנשיקה." אוי לא, הוא הזכיר את הנשיקה.
"אה זה בסדר שחכתי מזה כבר.אז מה, חודש ביחד?" ניסיתי להעביר נושא, אבל לא ממש הצלחתי.
"אני לא שחכתי, אני זוכר כל רגע מהנשיקה הזאת. את הריח שלך, את הנשימות, הכל. אני אוהב אותך" את שלוש המילים האחרונות הוא אמר בלחש. השפלתי את מבטי.
"מה קורה פה?" שמעתי קול, הרמתי את מבטי וראיתי את…
ליאור. "מה קורה, מה איפה כולם?" היא שאלה. היבטתי על רועי והוא הביט בי. היא לא שמעה.
"עוד מעט כולם יבואו." אמרתי לה. אני, סיון וליאור תמיד היינו חברות הכי טובות וזה היה די צפוי שהיא תוזמן.
"אני הולכת לשירותים." אמרתי וקמתי משם.
אוף מה אני אעשה עכשיו? הנה, הוא הודה,הוא אוהב אותי! אבל האם גם אני אוהבת אותו?
אולי זאת סתם הידלקות קטנה, הרי בשביל הידלקות קטנה אני לא אהרוס קשר של שנתיים וחצי.
לפתע אחזה יד בידי. "יעל, חכי שנייה." זה היה רועי.
הוא נכנס אחריי לשירותים שהיו מיועדים לשני המינים.
"יעל, אני אוהב אותך, באמת רק אותך. ואם את תגידי לי שגם את אוהבת אותי אני אעזוב בשבילך הכל! את חשובה לי יותר מכל דבר אחר." הוא אמר לי.
"ומה איתי ואופיר? למה אתה חושב שאני מוכנה לעזוב בשבילך הכל?"
"אוקיי הבנתי." הוא אמר ופנה לכיוון הדלת.
עוד שנייה והוא בחוץ, עוד שנייה וזה יגמר ואני ואופיר נוכל לחזור להיות כמו פעם.
"רועי חכה."
"מה יעל?"
"אני.......אני... אני גם.. אני גם אוהבת אותך." לא האמנתי שאמרתי את זה,אבל זה היה מה שהרגשתי. לא רציתי שהוא ילך בלי שאני אגיד לו את זה.
רועי חייך ודחף אותי אל תוך התא והדביק לי נשיקה מדהימה.
"מה נעשה עכשיו?" שאלתי אותו.
"אני אפרד מסיוון כמובן."
זה לפחות מה שהוא אמר.
עברו חודשיים ואנחנו המשכנו להיפגש בלי שאופיר או סיוון ידעו.
" רועי, זה לא יכול להימשך ככה." אמרתי לו יום אחד.
" אני יודע, אני יודע. אני אפרד ממנה היום."
והוא נפרד ממנה. היא לא קיבלה את זה כ"כ קשה, לפחות לא קשה כמו שחשבתי. מסתבר שרועי לא היה אהבת חייה כמו שאמרה אלא רק עוד בחור.
עכשיו זה היה תורי. זה היה תורי להיפרד מאופיר.
כל יום דחיתי את זה עוד ועוד ועברו עוד חודשיים.
בעוד חודשיים אני ואופיר נחגוג את ה3 שנים שלנו. הוא אוהב אותי והוא אומר לי את זה כל יום ומיד מבקש שניפגש או נצא כי אנחנו בקושי נפגשים.
"ממי אולי תבוא אליי?" שאלתי את רועי בטלפון.
"הייתי מת אבל יש היום משחק, אני חייב לראות אותו נשמה.." הוא התנצל.
רועי תמיד אהב כדורגל והיה לו קשה להפסיד משחקים, במיוחד משחקים חשובים כמו המשחק היום. אופיר לעומותו היה מוכן להפסיד משחקים, במיוחד אם זה פגישה איתי.
מצאתי את עצמי מחייגת אל אופיר ואחרי שיחה של חצי שעה ביקשתי ממנו שיפגוש אותי היום ב20:00 בבית הקפה שלנו.
בכל משך היום הייתי לחוצה וניסיתי למצוא את המילים שאיתן אני אסביר לו שזהו, זה נגמר.
היום עבר מהר מאוד, יותר מדי מהר.
השעה הייתה כבר שבע וחצי ונכנסתי להתקלח.
פתחתי את הארון והוצאתי מכנס ג'ינס צמוד כהה וגופיית קשירה לבנה.
נעלתי נעליים לבנות והתאפרתי קצת.
הסתכלתי על השעון: 19:45. אני צריכה לצאת כבר.
רק לחזק את האיפור ובושם. הבושם שהוא כל כך אוהב... לא, אני לא אעשה לו את זה.
מבט נוסף בשעון גילה לי כי השעה כבר 20:00, אם לא אצא עכשיו בטוח אאחר.
הושטתי את ידי לקחת את הפלאפון מהשידה ועל השידה התמונה שלנו ביחד.
נזכרתי איך הכל התחיל, איך נפגשנו והתאהבנו, זה צבט לי את הלב מעט.
רטט הפלאפון בידי קרע את חוט מחשבותיי "הנסיך שלי" היבהב על המסך.
התלבטתי אם לענות או לא, אבל בסוף עניתי.
"הלו" עניתי.
" נו מה איפה את?" הוא שאל.
" אני.. אני בדרך, מה אתה כבר שם?"
" כן אבל נשמה, אני אמרתי לך בתשע אני צריך להיות בבית, יש משחק"
"כן כן אני זוכרת, עוד עשר דקות אני שם."
" טוב.. ביי"
" ביי"
" רגע רגע יעל"
" מה?"
" אני אוהב אותך"
ניתקתי. מה הייתי צריכה לענות לו? שאני כבר לא אוהבת אותו? לפחות לא אוהבת אותו כמו פעם?
יצאתי מהבית סוף סוף ואחרי הליכה קצרה של עשר דקות הייתי בבית קפה.
"בית הקפה שלנו" ככה קראנו לו, נפגשנו שם אין ספור פעמים!
נכנסתי וראיתי אותו יושב ליד שולחן קטן באיזור יותר שקט ומבודד.
"יפה שלי.." הוא אמר ונשק לי.
" ייאלה דברי בייבי, על מה רצית לדבר?"
לקחתי נשימה עמוקה ו..
