חודשיים לפני ביצוע פינוי הישובים, ההיסטריה, המניפולציה והדיסאינפורמציה מגיעים לשיאים חדשים.
ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל והמפכ"ל, מוזעקים ביום חמישי 23.6, לאשר תוכנית פעולה של הימ"מ, היחידה ללוחמת טרור של משטרת ישראל, לפרוץ למלון מעוז הים בנווה דקלים ולכבוש אותו.
מי ישנו במלון ועל מי הלוחמים האמיצים צריכים להסתער?
כמה משפחות צעירות עם ילדים, רובן חברי תנועת כ"ך, האסורה על פי החוק, שבאו להתגורר במלון, במסגרת הכנותיהם להתנגד לפינוי הישובים.
מי שביקר במקום התקשה מאוד לראות ביצורים, מתרסים, חומרים מעוררי מהומות, אנשים רבים, או כל אמצעים שהם שנועדו לסכל את פעולת כוחות הביטחון.
אלה פשוט אינם.
מאחר שמשטרת ישראל איננה יכולה להתפרץ כך סתם לבתי מלון, משום ששם מתגוררים אנשים שאינם מוצאים חן בעיניה, החליטה הצמרת המדינית-ביטחונית של מדינת ישראל להשתמש בעילה, החוקית כשלעצמה, לפיה מאחר ובין השוהים במלון ישנם בין ארבעה לששה אנשים שהוצאו להם בתקופות שונות צווי מעצר, מטרת המבצע תהיה לעצור אותם.
כלומר, כל מה שעל כוחות הביטחון לעשות הוא לעצור מספר אנשים, שהוא קטן יותר ממספר אצבעות יד אחת.
אבל אם הסיפור יוצג כך: היכן תתרחש ההתנגשות האולטימטיבית בין ממשלת אריאל שרון ומה שמכנים "הימין הקיצוני"?
יש כנראה מי שעושה חשבון, שבימים שבהם ממשל ג'ורג' בוש פועל נגד ישראל, וממנה את מצרים וערב הסעודית כחברות בקוורטט, משאיר את ישראל בצידי הדרך של מפת הדרכים, בדרגה שווה עם הפלסטינים, וג'יימס וולפנזון, המתאם הכלכלי של ההתנתקות, במקום לעזור לישראל למממן את התוכנית, כפי שחוגי ראש הממשלה חזרו והבטיחו, מגיש לישראל כמעט כל כמה ימים חשבון אחר לפירעון, אותו עליה לשלם עוד השנה (הדוגמא האחרונה היא דרישה שישראל תממן לא רק את הריסת הבתים הישראלים ברצועת עזה אלא גם את פינוי ההריסות) והטרור הפלסטיני נמשך בכל עוזו, וישראלים ממשיכים להירצח, למרות האזהרות החמורות של שר הביטחון, הרמטכ"ל, בימים כאלה אולי מוטב להפנות את דעת הקהל אל פעולה ראוותנית במלון מעוז הים.
לשם כך מדליפים לתקשורת, כי במקום עומדת להתבצע הפעולה הגדולה הראשונה של הפינוי, דבר שמביא למקום יותר ניידות שידור מאשר ניידות משטרה, וצבא גדול של עיתונאים, גדול יותר ממספרם של חיילי צה"ל הנמצאים במוצבים באזור.
ואז כמובן, איך לא? קבוצת האנשים המתגוררת במלון לא תוותר על דקות יקרות מפז של פריים-טיים בטלוויזיה וברדיו שנפלו לידיהם בהיסח הדעת.
כל אחד מהם מוסר לאמצעי התקשורת הצהרות "נחושות", לפיהן "החל המאבק הגורלי עם אריאל שרון. ובמלחמה מתנהגים כמו במלחמה".
הדוברים גם רומזים, כי מאחוריהם עומדים גייסות גדולים יותר, וברחבי הארץ עומדים לצוץ עשרות ואולי מאות מלונות דמויי מעוז הים.
להסתה ולהלהטת הרוחות המכוונת הזו המתנהלת עכשיו על ידי שני הצדדים, יש בכל חברה צרכנים. גם בישראל.
ישנם כאלה המאמינים באמת ובתמים כי אלה הם האירועים האמיתיים המתרחשים בשטח, ואירוע גדול ודרמטי עומד להתרחש. ישנם פרובוקטורים מכל הצדדים והצבעים, שהגדלת והעצמת הלהבות היא לחם חוקם. לא נפקד מקומם של עורכים וכתבים הנאבקים על רייטינג, ושרים ופוליטיקאים שהצהרותיהם לתקשורת כבר מוכנות כמה שבועות מראש. ומספיק טלפון אחד כדי לשחררן ולהפיצן.
במצב כזה לא נותר למי שתכנן את כל הצגת ההיסטריה הזאת, אלא לפעול, וזאת כדי לשמור על אמינות לקראת מערכות הדיסאינפורמציה הבאות.
וכך יקרה, שבסוף השבוע או תחילת שבוע הבא יפשטו כוחות הימ"מ על מעוז הים, יעצרו את מי שיש נגדו צווי מעצר, ובאותה הזדמנות אם מישהו אחר יפגין בעת ההשתלטות התנגדות, יעצרו גם אותו/ה, כדי שהפעולה תיראה אמינה ומרשימה.
מאחר שמשטרת ישראל איננה יכולה לכבוש סתם בתי מלון, לדוגמא את מלון דן בתל-אביב או את דן קיסריה, התוכנית המבצעית המקורית אומרת כי המשטרה תפעל כדי למנוע איום על הסדר הציבורי ועל ביטחונם של תושבי האזור, וכדי להשיג מטרה זו היא תקים לאחר ההשתלטות, בתוך המלון ומסביבו, עמדות ומחסומים שבהם יוצבו שוטרים אשר יבטיחו את הסדר הציבורי. אם כך, בעתיד הקרוב אנחנו נראה ונשמע על כוחות ביטחון או משטרה המשתלטים על אתרים בישראל, רק מתוך חשד כי הם יכולים להוות מוקד למהומות בעת תקופת פינוי הישובים.
במלים אחרות, מדובר 'בפעולת תגמול' של המשטרה, שמאחוריה הגיון עקום והפגנת חולשה האומרת: "אתם חוסמים כבישים וצמתים, אנחנו תופסים ומשתלטים על אתרים".
היסטריית מעוז הים מצטרפת לשורה של 'היסטריות מכובדות' אחרות שכופים עלינו בזמן האחרון, כאילו הזמנים הם לא מספיק מתוחים, כדוגמת היסטריית 'תנועת רבבה' שהיתה רק לפני חודש ימים, כאשר שלושת אלפים שוטרים מכל רחבי הארץ הוזעקו לירושלים כדי למנוע עלייתם של יותר מחמישה או ששה ישראלים על הר הבית, פעולה שיכולה היתה להיעשות על ידי עשרה שוטרים. אפילו הפלסטינים שקלטו את המתרחש וניסו להדליק על גבי ההיסטריה הישראלית את אש המהומות על הר הבית, לא הצליחו בכך.
מוחם הקודח של הגורמים האלמוניים, מי שהם לא יהיו, שמתכננים ומבצעים את הצגות ההיסטריה האלה, אינו לוקח בחשבון כלל עתיק יומין אחד.
כאשר צועקים זאב-זאב כמה פעמים בשבוע, והזאב איננו מופיע, לא רק שדעת הקהל כבר אינה מקשיבה ושמה לב יותר לצעקות, אלא גם המוטיבציה, חושיהם ויכולות הפעולה של כוחות הביטחון, אלה הממונים על לכידת הזאב, הולכים ומתקהים.
וזוהי הסכנה האמיתית.
