מזוז, הציב מראה מול משפחת שרון

הפרקליטות הגישה נגד ח"כ עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון כתב אישום חמור על בעבירות שביצע על חוק מימון המפלגות וחוק העונשין.

שרון נאשם כי ביצע את העבירות בעת הפריימריס של אביו לראשות הליכוד ב-1999 באמצעות רשת חברות קש, ופרקליטות המדינה מגדירה אותן במילים 'רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ושבועת שקר. העונש המרבי על עבירות אלו הוא חמש שנות מאסר.

בהודעה שפרסם מיד לאחר כתב התביעה אומר עמרי שרון, 'כי אכן לא עמדתי במגבלות הסכומים שבחוק המפלגות ועל כך אני נותן את הדין". הוא מכנה את חוק מימון המפלגות חוק 'אבסורדי' 'ותקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה'. 'הסכומים שנקבעו לא מאפשרים למועמד לנהל קמפיין סביר תוך שמירה על הוראות החוק'. לפי 'דעת מומחים' מוסיף עמרי שרון סכום ההוצאה הסביר כדי לנהל מערכת בחירות כזו היה בערך פי עשרה מהסכום שנקבע בחוק' הוא גם מדגיש כי 'חוק זה גם לא נאכף מעולם ואני הוא היחיד והראשון שעומד לדין על הפרת הוראותיו'. בסיום תגובתו יש לעמרי שרון גם הצעה מעשית. הוא מציע שהכנסת תתאים את הוראות חוק המפלגות בעניין ניהול פריימריס למציאות, כדי שבעתיד תבוטל תקנה זו שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

עמרי שרון, הוא כבר חמש שנים חבר כנסת, לאורך כל התקופה הזו אביו אריאל שרון מכהן כראש ממשלה. במשך כל השנים האלה לא הורה אריאל שרון למשרד המשפטים, הנמצא כל הזמן בידי 'הליכוד' לדאוג לשינוי החוק, אותו מציג עמרי 'כאבסורד.' עמרי שרון גם לא יזם או הגיש לכנסת הצעת חוק פרטית לשינוי החוק. כנראה מהסיבה הפשוטה, כי אין רוב בכנסת לשינוי החוק. כלומר, החוק נשאר חוק.

גם הטענה המתחסדת המעמידה פנים של קורבן מסכן חף מפשע, כי 'חוק זה גם לא נאכף מעולם ואני הוא היחיד והראשון שעומד לדין על הפרת הוראותיו', איננה נכונה. בדיוק באותה שיטת גיוס כספים נקט ראש ממשלה אחר בישראל, אהוד ברק, שלוש שנים קודם לכן בבחירות 1996, ואנשי מטה הבחירות שלו, הועמדו לדין על כך, כאשר הוא עצמו מצליח להתחמק אז, בדיוק כפי שעושה זאת ראש הממשלה אריאל שרון היום.

דבריו הבוטים והחוצפנים של עמרי שרון מציגים לפני כל המדינה, תמונה של משפחה אשר מאחר והחוק נראה לה 'אבסורדי' היא מרשה לעצמה לשבור אותו בכוונה תחילה וביודעין.

כל מחזה התעתועים הזה, אשר מוגדר 'כבן שנשכב על הגדר למען אביו,' כלומר האב והבן שיתפו פעולה בשבירת מכוונת של החוק מתרחש כאשר ראש הממשלה אריאל שרון, מרוקן את מחנות צה"ל ואת תחנות המשטרה בארץ, ומקים בתי דין ובתי סוהר מיוחדים, כדי לכפות, על חלק מאוכלוסיית מדינת ישראל, חוק אחר שהתקבל בכנסת, חוק פינוי היישוביים. במילים אחרות, כאשר למשפחת שרון נוח, היא מרשה לעצמה לשבור את החוקים, לצפצף עליהם, ולבצע בהם לפי לשון הפרקליטות 'סיכול ממוקד'. אבל כאשר חלק אחר של אוכלוסיית מדינת ישראל רוצה להתנגד לחוק, אותו משפחת שרון יזמה, אותם צריך לשבור ולזרוק לבתי הסוהר.

וכל הצמרת הפוליטית, הביטחונית ובעיקר המשטרתית האמונה על אכיפת החוק, עומדת, מתבוננת ,ושותקת.

מדוע? צריך לומר את האמת בקול רם וצלול את התשובה, כי היא מפחדת.

איך יכול להיווצר במדינה דמוקרטית מצב, בו אין אף שר אחד, חבר כנסת אחד, קצין צבא ומשטרה אחד, שיקום ויגיד כי תחת שלטון, הגיון, מוסר, ושמירת חוק מעוותים כאלה, הוא אינו יכול להמשיך בתפקידו, והוא מתפטר. לפחות שני שרים, אחת שרת המשפטים ציפי ליבני, והשר לביטחון הפנים גדעון עזרא, היו צריכים, רק מתוקף תפקידם, לפרסם הודעה כל שהיא המגנה על החוק מפני משפחת שרון, שלא לדבר שעליהם להתפטר.

בינתיים, בכל המדינה ישנו רק איש אמיץ אחד, והוא היועץ המשפטי מני מזוז, אשר בהגשת כתב האישום נגד עמרי שרון, הציב את המראה מול משפחת שרון, כדי שהם ואחרים יראו שם את פרצופם האמיתי. אבל עומרי שרון פשוט מזיז את המראה הצידה. וזה לא מקרה שמסעו של האב, ראש הממשלה אריאל שרון לפריס תוכנן כך שהוא יתבצע בדיוק ביום בו יוגש כתב האישום נגד בנו. לא רק אהוד ברק ברח, גם אריאל שרון ברח, לפריס.