טוב, קצת לא נעים לדבר על זה, אבל בפורומים ואינטרנט אני מרגיש הרבה יותר נוח לדבר על כל זה מאשר פנים אל פנים.. אפשר לחשוב על דברים שאומרים ולכתוב דברים יותר בשיקול דעת.. בלע.. בכל מקרה, יש לי בעיה.
אני בן 18 כבר, ואולי לחלק מכם זה ישמע מוזר, אף פעם לא היתה לי חברה רצינית...
אני אולי לא יחיד, ויש עוד הרבה כמוני, אפילו המון, אבל זה מפריע לי בצורה מטורפת.
זה לא שלא היו לי הזדמנויות.. היו.. בגיל 15, אפילו בגיל 12, ובגיל 16 ו17.. אבל אני לא יודע למה, אולי בגלל שאני ביישן ותמיד מחכה לרגע המושלם לעשות צעד, ואם זה לא הרגע המושלם אני פשוט לא עושה כלום... אולי זה בגלל שאני לא יודע לזהות רמזים, אולי זה בגלל שאני נודניק, אם בכלל אני נודניק.. או אולי אני פשוט לא בן אדם שבנות בתחום הגילאים שלי אוהבות.. =
תמיד, איכשהו, עד שמצאתי הזדמנות טובה, נפלה עליי אכזבה, ואני בנושאים האלה נורא נורא רגיש וכל מכה ממש מפילה אותי, ואחרי 3 מכות אני כבר כנראה איבדתי את הבטחון המועט שאיכשהו היה לי, ואין לי מושג כבר מה לעשות.
בתחילת התיכון עוד היו לי ידידות, אבל אף אחת לא היתה ידידה ממש קרובה.. אף פעם, חוץ מביסודי, לא היתה לי ידידה קרובה שממש דיברנו הרבה, והיתה כמו חברה טובה שלי..
אף פעם לא קרה שמישהי נקשרה אליי ממש, למרות שאני נקשרתי להמון בנות...
עכשיו, מצד אחד יש לי את החיים האלה, שבהם אין לי ממש הצלחה עם בנות, ואפשר להגיד בלי למצמץ בכלל שבנות לא כ"כ מסתכלות עליי... אלא אם זה בתור ה"עוד בחור בסביבה" (אני כבר לא בביצפר אגב), ומצד שני יש את המשפחה שלי.. שכמובן, סבתא.. ואמא... ואחיות של סבתא.. כולן תמיד אומרות "כמה הוא חתיך!!!" וכל החרטא הזה, וזה טבעי.. משפחה והכל.. אבל כשמדברים עם בנות דודות שלי, ויש לי קשר נורא נורא חזק עם בנות דודות שלי, והן בוגרות ומדברות לעניין, ואם אני צריך לדעת משהו הן אומרות... הן אף פעם לא אומרות שום דבר שלדעתן יוצא דופן בי. להפך.
כל הבנות דודות שלי, שזה כולל אחת בת 18, אחת בת 15, אחת בת 26 ואחת בת 17, זה מצד האבא, כולן, תמיד כשיש שיחות כאלה בינינו, אומרות שאני אחד האנשים הכי טובים שהן מכירות, ושאני נראה טוב, ובלה בלה בלה...
נותנות לי ממש הרגשה כאילו אני שווה משהו (לא שאני אומר שאני לא שווה כלום, אני פשוט משווה להרגשה שהמצב השני נותן לי..).
עכשיו, אני לא יודע מה לחשוב.. מצב אחד אלה בנות דודות שלי, והן משפחה וכו'... לא יגידו דברים רעים, אבל מצד שני.. כל החיים שלנו היינו מדברים ממש בחופשיות אחד עם השני, ואף פעם לא היתה להן בעיה להגיד לי "אתה שמן מידי", או "אתה נודניק מידי", תמיד היינו נותנים אחד לשני עיצות מה לשפר.. אז מה יגרום להן לשנות את האופי הזה עכשיו? סביר שזה לא השתנה..
אבל אם זה ככה, ואין בי איזה משהו דוחה בנות, ואני נראה בסדר, והאופי שלי בסדר, למה אף פעם לא פגשתי מישהי שהיה ביני לבינה קליק?
כלום.. אף פעם... תמיד אני פוגש בנות, ולדעתי לפעמים יש קליק, אבל מבחינתה כנראה שאין...
אין לי מושג כבר מה לעשות, זה האופי שלי.. אני דיי ביישן, ולא מתפרץ למועדונים ומתחיל למשש כל אחת, אני לא אחד כזה.. אני לא פונה לכל בת שמוצאת חן בעיני.. אני מעדיף שדברים יקרו בטבעיות, שהשיחה תיווצר בעצמה, בהזדמנות נכונה, שדברים יקרו לבד.. כי אם אנחנו מתאימים אז אנחנו מתאימים והדברים ירוצו.
אני לא הולך לשנות את האופי שלי כדי להשיג מישהי, כי אני לא אשיג מישהי שמתאימה לי.. אני מעדיף להשאר עם האופי שלי ולמצוא מישהי שתאהב את האופי הזה, מאשר לשנות אותו ולמצוא מישהי שתאהב את האופי המזוייף.
עכשיו, אם בבמשך 18 (כמעט 19 אפילו) שנים לא הצלחתי למצוא אף אחת שתאהב את האופי הזה, מה מבטיח לי שאני אמצא מישהי בסופו של דבר?
פגשתי המון בנות בחיים שלי, ודיברתי עם המוווווווון בנות... ניסיתי לפתח שיחות עם המון בנות, אפילו שחשבתי שדברים כאלה צריכים לקרות לבד, לפעמים פוגשים מישהי ללא יותר מכמה דקות או כמה ימים וחייבים לבדוק אם זה יעבוד... אבל אף פעם לא יצא חיבור.
אני לא יודע מה בדיוק אני מבקש, סתם רציתי להשפך, כבר שבועות אני חושב על זה כל הזמן... מחשבות שבטח עוברות לכולם בראש... אולי אני לא נראה טוב, אולי האופי שלי חרא, אולי אני ילדותי מידי? או בוגר מידי? או סתם אדיוט? או מקרין טמטום? או לא יודע מה, זה כבר משגע אותי ואין לי מושג מה לעשות... אני מבחינתי יכול רק להמשיך לחכות, אולי לצאת יותר ולקוות שיצא משהו למרות שקשה לי להאמין.. בצבא אני חיי עם בנות, ככה שלצאת לא ממש פותח לי יותר מידי דלתות.
לא יודע.. אולי איזה עיצה, איך בנות רואות בנים שהן ביישנים ולא מעיזים לגשת לדבר.. האם אתן בכלל רואות כשבחור נדלק עליכן אבל לא מעיז לבוא לפתח שיחה, או שהוא מחכה להזדמנות נכונה לעשות את זה בצורה הכי טבעית שאפשר..
יש לי דודה בת 35 בערך, ראש של נערה ממש.. היא ישבה איתי איזה יום ודיברה איתי על כל העניינים האלה.. סתם ככה, והיא אמרה לי שכרגע אולי בנות לא מתלהבות מהאופי הזה, אבל בגיל 25 בנות ממש יחפשו את הגברים עם האופי הזה, וזה רק הפחיד אותי יותר.. עד גיל 20+ יכול להיות שלא תהיה לי מישהי רק כי בגיל הזה בנות מתחילות לחפש אופי כזה?
זה ממש מטריד אותי.. ואני ממש מת כבר למישהי.. זה אולי נשמע כאילו אני רוצה מישהי רק כדי שאני יוכל להגיד שיש לי חברה, אבל זה ממש ממש לא.. אני מת שתהיה לי מישהי כי זה חסר לי.. ממש ממש חסר לי, ועד שאני מוצא מישהי שממש נראית לי מתאימה לי, תמיד זה מתפספס...
היתה מישהי ביסודי, והיא עזבה את הביצפר לפני שהעזתי לבוא אליה.
היתה מישהי בתיכון, אבל היא נדלקה על החבר הכי טוב שלי במקום בי..
היתה עוד מישהי בתיכון, אבל היה לה חבר כבר 3 שנים כשרק פניתי אליה..
ועכשיו, בצבא, היתה מישהי אחת.. אבל בחודש שהיינו יחד לא הספקנו ממש להכיר, ועכשיו בבסיס שלי.. היתה מישהי, גדולה ממני בשנה וחצי ככה, אבל היא נראתה לי פשוט מתאימה לי... והיא אחת היחידות שיכולתי לדבר איתה ממש עם ניצוץ כזה.. היתה לנו שיחה של איזה שעה, והיא היתה חייבת לעוף לעבודה, אבל לא רצתה לעזוב עד שהיא היתה חייבת כבר, ואז היא עוד ביקשה שאני אלווה אותה עד הדלת של המשרד שלה... ואז יום אחרי השיחה הזאת היא כבר השתחררה ויצאה לאזרחות.
אולי כל האכזבות האלה דכאו אותי.. אולי פשוט קשה למצוא מישהי שמתאימה לאופי שלי, אין לי מושג מה הבעיה אבל כנראה שיש בעיה, ואני מת להבין כבר מה היא כדי שאני יוכל כבר להתחבר עם מישהי ולהשתחרר סוף סוף..
מצטער על ההודעה הארוכה בטירוף, פשוט הייתי חייב להוציא את זה סוף סוף איפשהו, ואין מצב שהייתי מדבר על זה עם מישהו מהחברים שלי כי כל מה שהוא היה אומר זה "תפסיק להיות רגשי" או משהו כזה...
ועם אחת הידידות שלי אני לא הולך לדבר על זה, כי מן הסתם היא תתחיל לפתח כל מיני מחשבות, וגם אין לי ידידה מספיק קרובה כדי לדבר איתה על הנושאים האלה... כולן קרובות מספיק רק כדי לדבר על ענייני צבא ותחומי עניין משותפים, וזהו...
פה יכולתי פשוט לזרוק את זה באוויר ולקוות שמישהי תוכל לענות או לעזור... או לעודד.. או כל דבר.
בכל מקרה, תודה אם קראתם לפחות, זה בטח ארוך לאללה 😊




