אמונות תפלות ורעב מכים בקרמויה שבאוגנדה

לאחר שבנה בן השנתיים של בטי לוקול מת מרעב, היא היתה מוכנה לעשות כל מה שרופא האליל של הכפר ביקש. הוא יעץ לאם האוגנדית, בת ה-25, למרוח בוץ על מצחה ועל שלושת ילדיה ששרדו. כל תושבי הכפר צוו אף הם לעשות זאת.


הבצורת היכתה שוב ושוב במחוז קרמויה שהאוגנדה בשנים האחרונות, ורופא האליל אמר שהבוץ יהדוף את הכולרה, שעטה על אותם אנשים, שהרעב החליש. "זה בשביל הגנה", אומרת לוקול, בעודה ממתינה למשלוח המזון הראשון מזה חמישה חודשים במרכז לחלוקת מזון, שמוקם במדרונות גבעת מורונגולה. מאז שהמשלוח הקודם אזל, היא אומרת, אנשים שרדו באמצעות אכילת דשא ועלים.


קרמויה, המרוחקת כ-750 קילומטרים צפון-מזרח לבירה קמפלה, מרחק 12 שעות נסיעה בכבישים רעועים, היא הפינה הקיצונית ביותר של אוגנדה, עם הבריאות והחינוך הגרועים ביותר במדינה. עובדי סיוע אומרים כי יותר מחצי מיליון אנשים תלויים בחלוקת מזון, ושבצורות נעשות יותר תכופות, ומכות עתה באזור מדי שנה בשנה. 18 אחוזים מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-תזונה.

העובדים ההומניטריים אומרים כי המשבר בקרמויה דורש את אותה תשומת הלב העולמית שמקבלים אסונות אחרים, ידועים יותר, כדוגמת הרעב והאלימות בדארפור שבסודן והמרד של צבא ההתנגדות של האל (LRA) בצפון אוגנדה. "מדד התמותה והתת-תזונה בקרמויה מציב אותה בערך במצב שבו היתה סודן לפני שנה", אומר קן דיוויס, ראש התכנית העולמית לחלוקת מזון באוגנדה (WFP).

"המצב בדארפור השתפר מאז, בגלל תשומת לב עולמית גדולה. זו בדיוק אותה תשומת לב שדרושה בקרמויה. אנחנו לא יכולים להמשיך לפנות לקהילה הבינלאומית בכל שנה מחדש לכספי סיוע נגד הבצורת".


אדמה אלימה
עובדי הסיוע אומרים כי המצב הבריאות בקרמויה נמוך יותר אפילו מזה שבמחנות הפליטים הנרחבים, שמשכנים את 1.5 מיליון האנשים שנעקרו מביתם בשל הקרבות עם ה-LRA. ממקומו מחוץ לבקתה בגבעת מורונגולה, מוקף בצעירים שלובשים עגילי כסף ובנשים שעונדות מחרוזות בשלל צבעים, אומר המנהיג המקומי שהוא חושב שכארבעים בני-אדם מתו מרעב בשבועות האחרונים.

כאילו כדי להפוך את המצב הקשה לגרוע עוד יותר, התנאים החמורים באדמה הררית ויבשה זו, שליד הגבול עם סודן וקניה, מעוררים גם אלימות. לוחמים שבטיים חמושים נלחמים בעבור מים ומרעה בעבור עדרי הבקר שלהם. מדי פעם הם מבצעים פשיטות קטלניות על שבטים אחרים בקרמויה ועל יריבים בקניה ובסודן.

צבא אוגנדה ביצע עוד ניסיון לפירוק החימוש בשנה שעבר, שמטרתו היתה לתפוס יותר מ-40,000 כלי נשק לא חוקיים, שאמורים היו להיות בידיהם של לוחמים במחוז. אבל רבים מהלוחמים נשבעו לשמור על הנשק שלהם, בטענה שבלעדיהם הם יותקפו על ידי שבטים אחרים. וחוסר הביטחון פוגע בניסיונות לעזור לחלשים.

כמה מצוותי הסיוע לובשים מעילים וקסדות חסיני כדורים לפני שהם יוצאים לדרכי העפר, וכולם מלווים באורח שגרתי במשאיות עמוסות חיילים. מוקדם יותר השנה במחוז נקפיריפיריט, ה-WFP אולץ להשעות את פעילותו למשך חודשיים לאחר שצעירים נושאי רובים גנבו טונות של אספקה. עכשיו הגשמים חזרו, ועובדי הסיוע נאלצים להתמודד גם עם כבישים וגשרים מוצפים.

מחפשים עלים
אנשי מורונגולה ואלפים נוספים באזורים הסמוכים נותקו מהעולם החיצון בחודש שעבר כאשר הגשר, צפונית לכפר קאבונג, התמוטט בסערה. הגשמים הגיעו גם מאוחר מדי ליבולי התבואה, שנבלו בזמן חודשי הבצורת.

שודדים ודרכים גרועות הם לא המכשולים היחידים, שעומדים בדרכם של עובדי הסיוע. כמה מתושבי הכפר קאבונג חסמו דרך, שעוקפת את הגשר שקרס, בטענה שהיא עוברת בשטחם. הם הציבו מכשולים על הדרך, ומשלוחי המזון חודשו רק בסוף אוגוסט, כאשר הנהר התייבש מספיק לאפשר למשאיות לעבור, כשבצידן המקומיים חופרים אחר מים באדמה.

ממשלת אוגנדה מקווה לפתח את האזור באמצעות השקעות זרות, בעיקר בכריה. יש תקווה למצוא זהב בקרמויה, שיש בה גם מכרות אבני גיר. התכנית האחרונה של הממשלה היא שאפתנית למדי - לגדל אלפי טונות של גומי ערבי, המשמש במקאות קלים. זאת, בתקווה לחקות את סודן, שם משמש הגומי כמרכיב יצוא חשוב.

תכניות אלה ממוקמות בעתיד הרחוק, הרחוק מדי בשביל לוקול וילדיה, שצריכים למצוא דרכים לשרוד עכשיו. "מדי פעם אנחנו יכולים לשרוף קצת פחם, ולמכור את זה בשוק כדי לקבל כמה מטבעות", היא אומרת. "אחרת אני פשוט מחפשת אחר עלים על העצים".


http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=203515&sid=16


😢 😢 😢 😢 😢