מוציאה את כל רגשותיי על נייר,
כי שום דבר אחר לא נשאר,
הריח שלך, המגע, החיוך,
הכל נעלם עם הרוח, דבר לא נותר.
כל לילה לך מחכה,
הדמעות זולגות אך אני עוד שלך,
בקול חנוק מנסה להסביר מה אני מרגישה,
אך המילים שותקות, וכואב לי נורא.
למחלה הזאת, אין תרופה,
ואני כואבת, אני בודדה.
כי בלעדייך, מה שווים חיי?!
איך החלומות שלנו התנפצו מול אליי.
כי אתה כבר לא מתקשר,
לא מתייחס, ותמיד אדיש,
את כל מילותייך, ואהבתך,
אתה פתאום מכחיש.
ואני מתגעגעת לחום גופך,
מתגעגעת רק לשבת ולדבר איתך,
כי אתה מילאת בי חלל שמזמן היה בי ריק,
וכעת אתה הלכת, וכשאני שואלת למה-אתה שותק.
איך ראיתי אותנו הלוכים מחובקים,
מבלים, נוסעים למקומות רחוקים,
וגם לך היו את אותם החלומות,
אך אחרת פגשת, ורגשותייך כבר נעלמות?!
רוצה לצרוח, רוצה לבכות,
תמיד מייעצת לאחרים, אך עם עצמי לא יודעת מה לעשות.
תמיד אומרת שכנראה הוא לא היה האחד,
איך אתה כן, ואני הברחתי אותך כי ליבי פחד.
ועכשיו אני מודה, עשיתי טעויות,
אך נשמה, אתן הכל בשבילך, מוכנה להשתנות,
כי מה שעשיתי היה סך הכל להקשיב לקול ההיגיון,
ושכחתי לשים את האהבה במקום הראשון.
============================
כתבתי שיר...ולא יודעת לא הצלחתי לשלוח אותו בשירים...
אז מקווה שתהנו פה..
אוהבת,
עדי.




