בתמונה: פרש משטרתי דורס נער שמנסה להימלט ומרסק לו את הגולגולת
עדויות מזעזעות של השוהים בעמונה, עדויות סותרות של מפקדי כוחות הביטחון, סקרנות בריאה של מתן וילנאי. מהעדויות עולה כי כוחות הביטחון קיבלו הוראה להתעלל, ולנקוט אלימות יתירה נגד ילדים, נשים וזקנים. כמו כן הם קיבלו הנחיות כיצד להסתיר את זהותם בניגוד לחוק, לפוצץ פרצופים באמצעות הצד ההפוך (המתכתי) של האלות, ולדרוס ילדים באמצעות סוסים. כך נראו השבועיים הראשונים לדיוני ועדת החקירה הפרלמנטרית (כולל וידאו בסוף הכתבה)
לדרוס כדי להרוג!
בתמונה: קצין משטרה בעמונה, דורס ורומס ילד בלתי חמוש ובלתי מסוכן
ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת אירועי עמונה מנהלת את דיוניה בקצב נמרץ יחסית, בניסיון מובן לסיים את עבודתה עוד לפני הבחירות. חברי הוועדה הם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואת החקירה בפועל מנהלים יו"ר הוועדה יובל שטייניץ מהליכוד, מתן וילנאי מהעבודה, אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ואילן שלגי מהסיעה החילונית (חץ). הניסיון לרדת לפרטי קורות אותו יום מתגלה בינתיים כמעניין למדי, אף שהח"כים אינם חוקרים מנוסים ונדמה כי שאלות חשובות רבות מתפספסות. ובכל זאת, סתירות ראשונות כבר צצו, רגעים אמוציונליים נרשמו. לכל צד ברור מהן המסקנות המתבקשות, וקל להבחין בנטיית לבו של כל אחד מהח"כים החוקרים.
בתמונה: שוטרים מכים ודורסים באכזריות ילדים שאינם חמושים ואינם מסוכנים
ביום הדיונים הראשון, בשבוע בעבר, העידו בפני הוועדה השר לביטחון הפנים גדעון עזרא ושר הביטחון שאול מופז. ביום השלישי לדיונים, יום רביעי השבוע, העידו הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה. מפקד אוגדת איו"ש תת-אלוף יאיר גולן לא הופיע אף שהוזמן, ועורר בכך את חמת הוועדה. גם השר הממונה עליו לא הופיע, אף שהתחייב כי יעיד במקום כל קצין שיוזמן. אך מבין כל ימי פעילות הוועדה עד עתה, נדמה שהתיאורים הגראפיים ביותר ניתנו ביום הדיונים השני, שבו העידו אנשי מועצת יש"ע והעדים שהביאו עימם, וגם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.
פתחה את הישיבה הזו עדותה של ענת רוט. רוט, ששימשה בעבר עוזרת פרלמנטרית של מתן וילנאי, עמרם מצנע ואהוד ברק, חוקרת את מועצת יש"ע כבר שנתיים במסגרת עבודת הדוקטורט שלה. תמונת המצב הכאוטית שתיארה רוט, ששיאה היה מכת האלה שנחתה על ראשה שלה בעמונה, היוותה רק את הפתיח לישיבה רצופת עדויות קשות מאוד לשמיעה, בלשון המעטה. רוט תיארה כי התרשמותה היתה שהמפגינים התכוננו לעימות "בסגנון גוש קטיף", כלומר אלו היו "ילדים טובים" שתיכננו לשבת ולהתנגד פסיבית לשוטרים שיפנו אותם. אבל, הוסיפה רוט, בעוד בגוש קטיף היה ברור מי המפקד בשטח מטעם כוחות הביטחון, בעמונה היתה תחושה של "איש הישר בעיניו יעשה", וכל אחד חבט כרצונו בבני הנוער, שהיא תיארה כ"מפוחדים מאוד".
לאחר שאמרה כי חשה את "השנאה באוויר", דרשו חברי הוועדה הבהרות. והיא הבהירה. "רק דוגמה אחת שאולי תמחיש: אותה קבוצת יס"מניקים שהסתובבה מאחור, ראיתי אותם זורקים אבנים אל הגג. כלומר, גם יס"מניקים זרקו אבנים אל הגג ואמרו לחבר'ה שם: 'אני מסתכל לך בעיניים, אני זוכר אותך, אני נשבע לך, אני עולה על הגג, אני מפוצץ אותך ואת אמא שלך'".
אני אליהו הנביא
הבא בתור היה סרט שהביאו אנשי מועצת יש"ע. הצפייה בו הותירה את חברי הוועדה המומים למדי. הסרט נערך כך שהוקראו בו הנחיות מנוהלי המשטרה לפיזור הפרות סדר ו/או לפינוי מאחזים, ובצמוד לכל הנחיה הוקרנו תמונות המראות מה שאירע במציאות. כך לדוגמה הוקרא סעיף האומר כי השימוש בסוסים ייעשה "תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות", ומיד אחריו בא קטע סרט המראה פרש דוהר על נערים די במכוון ורומס אותם.
העדים שאנשי יש"ע הביאו עימם כללו את יצחק ברטוב, פרמדיק שהגיע למקום כמפגין אך נאלץ במהרה להשתמש בכישוריו הרפואיים. הוא סיפר איך ירד על ברכיו לטפל בגבר מבוגר שנדרס בידי סוס. "הפרש של הסוס חזר אלי עם אלה מונפת. נזרקה עליו אבן על ידי נער מהצד של הרחוב והוא פנה לנער. אני חושב שזאת הסיבה שלא נדרסתי ולא חטפתי אלה". ברטוב הוסיף כי ראה איך "מכים עצורים ופצועים, חבר'ה עם אזיקים, דם מהראש, מובלים לאזור של מעצר. מלווים אותם שישה-שבעה שוטרים בבעיטות ובאלות". לדבריו, כששאל את השוטרים לזהותם נתקל בתשובה אחידה - "אני אליהו הנביא".
בתמונה: חבורה של שוטרים וחיילים מכים קבוצתית במפגין בלי חמוש שלא מהווה כל סכנה.
שימו לב לחייל משמאל: הוא מכה על הראש עם הצד ההפוך, המתכתי של האלה !!!
אחריו העיד נער בן 17 מירושלים שסיפר על כניסת שוטרי היס"מ לבית שבו ישב עם חבריו. "כשהגיעו אלי אמרתי להם: אל תיגעו בי, אני יוצא לבד על הרגליים שלי. בשביל לצאת היה צריך לעבור את המסדרון. במסדרון עמדו עשרה יס"מניקים, כל אחד עם אלה. הראשון טרק את הראש שלי בקיר. נתנו לי מכה חזקה מאוד בגב ואז זרקו אותי לרצפה. הם התחילו להרביץ לי עם אלות בכל הגוף, והם פשוט קיללו כל הזמן. כשניסיתי לקום, אחד מאחור הרים לי אלה לתוך הפנים. הסתחררתי לחלוטין. העין שלי התנפחה מאוד. התחלתי לבכות". מתן וילנאי מנסה להבין את מניעי הנער להגיע למקום. הצעיר מסביר כי זו מחאה על פינוי בית בארץ ישראל. וילנאי שואל אם זה מקביל להתרגשות שהיתה לו עצמו כחייל צעיר ביציאה לפעולה צבאית. נעמי בלומנטל, חברת הוועדה, כועסת מהצד. היא חשה שהנער הבהיר עצמו היטב.
העידה גם נגה הכהן, עובדת סוציאלית במועצה האזורית, שתיארה תקיפות מיניות שפירטו בפניה נערות שהיו במקום. הטרדות מילוליות בוטות במיוחד, נגיעות מכוונות, השפלות ושני מקרים של תקיפה מינית חמורה. וילנאי מתרגז. אין לו עניין בעדות מפי השמועה.
אחר כך הגיע תורם של ראשי מועצת יש"ע, שנשאלו לגבי רצינות הסכם הפשרה שהציעו ברגע האחרון. בנצי ליברמן, יו"ר המועצה, אומר כי הם הבינו במהרה כי הכל נמצא בידיו של ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שלא היה מעוניין בהידברות או בפשרה. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, העיד כי הצעת הפשרה שהוצגה בפניו בידי חנן פורת ואנשי יש"ע "היתה מעורפלת" ונראתה לו כניסיון לדחות את הקץ.
היתה התראה או לא
דיוני יום רביעי נפתחו בעדות בדלתיים סגורות של יובל דיסקין, ראש השב"כ. את הופעותיהם של מפכ"ל המשטרה משה קראדי והרמטכ"ל דן חלוץ שבאו אחריו בחרו בתקשורת המיינסטרים לסכם ככאלו שנתנו תשובה מוחצת לטענות הימין, ועם זאת חגגו שם על הסתירה המהותית שהתגלתה בין עדויות הרמטכ"ל לבין עדות השר לביטחון הפנים, גדעון עזרא. עזרא קבל על שהשוטרים אולצו לצעוד במשך שעות ארוכות בדרך לעמונה משום שמפגינים חסמו את הצירים. הרמטכ"ל, לעומת זאת, אמר כי "המסע הרגלי תוכנן מלכתחילה", כדי להקטין את החיכוך שעלול היה להיווצר לו נכנסו הכוחות בכלי רכב דרך היישוב עפרה – הדרך הסלולה היחידה לעמונה – וכי מסלול ההליכה כלל כשניים-שלושה קילומטרים בלבד.
הרמטכ"ל התנגד להשוואה לגוש קטיף. "מדובר בשני עולמות תוכן שונים לחלוטין". הוא והמפכ"ל, מסתבר, לקחו ברצינות רבה את הפרסומים והפלאיירים שקראו לציבור לבוא ולהיאבק בכל הכוח על עמונה. "הערכתי שהמתנגדים יציבו לכוחות הביטחון אתגרים חדשים, וכך היה", אמר חלוץ. הוא עמד מאחורי החלטתו שלא להקצות חיילות למעגל הפינוי הפנימי, אף שחברי הוועדה העלו סברה כי הקצאה כזו היתה מצמצמת מאוד את התלונות על פגיעות מיניות. "יש הרבה טינה באוויר", סיכם מופז. "גם חיילים שהוכו באירוע וגם מתיישבים שהוכו. יש לנו חובה להסדיר את הדבר, למצוא את הגשרים".
דמוקרטיה: חבר הכנסת אפי איתן עם גולגולת מפוצצת.
"כוח סביר" זה לפוצץ במכות מפגין לא חמוש שבסך הכל עמד ולא עשה שום דבר אלים
אחת הסוגיות המעניינות שנידונו היא ההתראה המקדימה לפני תחילתו של הפינוי בכוח. האם לאנשיםששהו בשטח נאמר בכלל בשלב כלשהו כי הימצאותם שם אינה חוקית? באופן מפתיע טען תחילה הרמטכ"ל, כמענה לשאלה, כי האזור לא הוכרז כלל כשטח צבאי סגור. לאחר כמה דקות, באופן מפתיע אף יותר, הוא תיקן את עצמו ואמר שכן, היה סגור. המפכ"ל חזר והתעקש כי לפני תחילת הפינוי ניתנה התראה כי השהייה במקום אינה חוקית, וכי כל מי שלא יעזוב את השטח יפונה בכוח. באופן חד-משמעי ניתנה התראה, אמר המפכ"ל, "זה חלק מהתו"ל". אלו מיושבי החדר ששהו בעצמם בעמונה הרימו גבה. איש לא שמע התראה כזו.
קראדי טען כי הוא אינו מוכן כלל שהביטוי 'אלימות' יודבק לפעולות שוטריו. ישנו כוח סביר, הוא הסביר, וכוח שאינו סביר; ובכל מקרה, הפעלות כוח בלתי סבירות בידי השוטרים היו רק לאחר פרובוקציות שהופנו נגדם בידי המפגינים. האלות נשלפו רק לאחר שהותקפנו, הוא פירט, והציג 'נינג'ות' ודוקרן שהובאו לדבריו מעמונה. אל הסרט שהביאה מועצת יש"ע הוא התייחס בביטול כאל סרט ערוך, שאינו משקף את האמת. לטענה כי שוטריו לא ענדו תגי זיהוי כמתחייב מהחוק, הוא השיב ברצינות כי ייתכן שהתג היה על הכתף השנייה, שאינה נראית למצלמה.
לקראת סיום שאלה אותו חברת הכנסת נעמי בלומנטל אם מקובל עליו שכאשר מפגין מקלל שוטר, השוטר מנבל את פיו ומשיב לו במילים בוטות משלו. "את מניחה הנחת עבודה על פי עדות", ענה לה קראדי. "אני לא רוצה לקבוע בתשובה שלי שאכן כך היה".
סרטון המתעד את האירועים:
לצפייה בסרטון המתעד את הארועים (למבוגרים בלבד. המחזות קשים)
