ג'ונתן פולארד כל העובדות

מעגל הבגידה הושלם
מאת אסתר פולארד
הבגידה בבעלי, יהונתן פולארד, על ידי ממשלת ישראל, על ידי משרד הביטחון, ועל ידי הכנסת הוחתמה רשמית בחותמת גומי
של בית הדין הגבוה לצדק. מעגל הבגידה הושלם.
יהונתן ואנוכי מאוכזבים עמוקות מההחלטה שניתנה ע"י בג"צ אשר דוחה את עתירתו של יהונתן ומסרבת להכיר בו רשמית
כאסיר ציון.
ההיסטוריה לא תצטרך לשפוט האם יהונתן פולארד היה או לא היה אסיר ציון; יהיה עליה לשפוט כיצד התייחס אליו בג"צ. נהיר
וברור לכל אזרח ישראלי בעל לב וחוש צדק, כי יהונתן שירת את מדינת ישראל 21 שנים; כי יהונתן הינו אסיר ציון; וכי לא מגיע
לו יחס כזה מהמדינה אותה שירת. אפילו אסירי ציון בעצמם, באמצעות ארגונם הרשמי, הכירו ביהונתן ובאופן רשמי מחשיבים
אותו כאחד משלהם.
יהונתן ואני מתקוממים נגד ההחלטה הכתובה של בית המשפט אשר מנציחה שקרים ממשלתיים הגורמים לנזקים קשים, וזאת
ללא כל שמץ של ראיה! ההחלטה הכתובה טוענת בשגגה שממשלת ישראל תומכת כלכלית ביהונתן ובי, משלמת לעורכי דינו של
יהונתן ובאופן כללי דואגת לנו. זהו שקר וכזב! במסמכים רשמיים אשר ברשותנו, הממשלה הודתה שוב ושוב שאיננו מקבלים,
ולא קיבלנו בעבר, כל תמיכה כלכלית מממשלת ישראל. אנו חיים בעוני מחפיר, ותלויים בנדיבותם של כמה חברים על מנת
לשרוד. אף אחד מעורכי דיונו של בעלי, בארה"ב או בישראל, אינו מקבל תשלום עבור העבודה המשפטית אשר הם מבצעים
עבורו.
יהונתן ואני מגנים את הצעת בית המשפט כי הממשלה תמציא "סטאטוס סמלי" עבור יהונתן. בהחלטתו הכתובה, בית המשפט
הציע כי הממשלה תציע איזשהו "סטאטוס סמלי" עבור יהונתן פולארד, אשר לא יחייב את הממשלה בדרך כלשהי. היה על בית
המשפט להזכיר לממשלה כי יהונתן מוכר רשמית כסוכן ישראלי וכי הגיע הזמן כי ממשלת ישראל תפסיק לחמוק מקיום
התחייבויותיה אליו ככזה; ולא לעזור לממשלה להמציא דרכים חדשות להתחמק מאחריותה כלפיו.
אנו המומים מההתפלפלות בו השתמש בית המשפט על מנת לדחות את עתירתו של יהונתן. בהחלטתו הכתובה של בית המשפט
נטען כי יהונתן, סוכן ישראלי רשמי, אשר ריגל למען ישראל, לא יכול לקבל מעמד של אסיר ציון כיוון שהוא לא נעצר כיהודי;
וכיוון שריגול הינו עבירה, ולא פעילות ציונית. עוד נטען כי רק מי שנעצר כיהודי בשל פעילות המעודדת עלייה, אבל נחשבת
בלתי חוקית במדינה בה בוצע המעצר, ייחשב כאסיר ציון. טענות אלה נופלת בפני התקדימים ההיסטוריים והעובדות.
אסיר ציון המוכר ביותר בישראל, השר לשעבר נתן שרנסקי, היה מרגל מורשע ופושע. שרנסקי נעצר, הואשם, הורשע ונכלא
בבריה"מ באשמה של ריגול למען ארה"ב, ועם זאת הוא הוכר ע"י מדינת ישראל כאסיר ציון.
כך גם חבר הכנסת יולי אדלשטיין והרב יוסף מנדלביץ'. אדלשטיין ומנדלביץ' היו פושעים שהורשעו בפשעים חמורים בבריה"מ.
מנדלביץ' הואשם בתכנון חטיפת מטוס והטסתו לישראל! ועם זאת, "הפושעים המורשעים" הללו הוכרו ע"י מדינת ישראל
כאסירי ציון.
כמו יהונתן פולארד, שרנסקי, אדלשטיין ומנדליבץ' לא נעצרו כיהודים. הם נעצרו בשל הפשעים בגינם הואשמו בברה"מ- פשעים
אשר לא היה כל קשר בינם לבין עידוד העלייה!
בית המשפט פטר כביכול בלא כלום את ההקרבה של גיבורים גדולים של הציונות כמו אלי כהן, חנה סנש ושרה אברהמסון, בכך
שפסק כי ריגול עבור מדינת ישראל- להגנה עליה ולהגנה על עצם קיומה- הינו פשע, ולא מעשה ציוני. עוול גדול נעשה לקהיליית
המודיעין של ישראל ולשירותי הגיוס שלה ע"י הפסיקה הנ"ל.
בית המשפט התחמק לחלוטין מתביעותיו המתועדות של יהונתן לגבי היחס האכזר וההתעללות והאופי האנטישמי של מאסר
העולם שלו. בית המשפט הפגין חוסר רצון מוחלט ליישם את אותה ההתחשבות כלפיו, כפי שממשלת ישראל מיישמת באופן
תדיר כלפי רוצחים ומחבלים. כיום מתכוונ הממשלה להחשיב את רבי המרצחים מרוואן ברגותי וסמיר קונטר כשבויי מלחמה על
מנת לאפשר את שחרורם.
אולם בית המשפט העליון של ישראל לא מצא מקום בליבו להעניק ליהונתן פולארד את המעמד של אסיר ציון, מעמד לו הוא
זכאי, אפילו לא כדי להציל את חייו של סוכן ישראלי. צדק לא נעשה.

חג החירות העשרים ואחד שלי בכלא
מאת: יהונתן פולארד

חג הפסח העשרים ואחד שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה.

רעב
בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא "חברי" הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב ע"י אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג.

היפרטרמיה
זהו השם המשותף שניתן לוריאציות רבות של מחלות הנובעות מחום. למרות מזג האוויר החם בצפון קרוליינה, בית הסוהר ממשיך להפעיל את החימום באגף שבו אני מוחזק. האגף כולו הוא סאונה אחת גדולה והתא שלי הוא סיר לחץ.

עבודת פרך
לא יהיה לי שום סדר פסח. לא מצה שמורה, לא יין, לא הסיבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אני אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי, בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי.

בדידות
אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר, הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, המחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים.

חולי
עשרים ואחת שנים של סבל ממושך בכמה מבתי הסוהר עם התנאים הקשים ביותר, הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. כשלכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח, מצבי רק הולך ומחמיר.

תחושת בגידה
השירות שלי לישראל לא היה למען מפלגה או מנהיג פוליטי. התגייסתי על מנת לשרת את האומה, למען טובת הכלל. מעולם לא בקשתי תודות או תמורה. אך גם בחלומותיי הגרועים ביותר, מעולם לא דמיינתי שלעם שלי לא יהיה אכפת ממצוות פדיון שבויים עד כדי כך שיעלו לשלטון וייתנו כוח למפקד שלי לשעבר, אותו האיש שבגד בי והפקיר אותי במשך עשרים ואחת שנה. במקום זעקה לאומית שתאלץ את ממשלת ישראל להשיג את שחרורי לקראת חג החירות, הלכו בני עמי לקלפי ובחרו ברפי איתן להיות חבר כנסת וככל הנראה גם לתפקיד שר.

בשעה שאני ממשיך להירקב בכלא, איתן חוגג את נצחונו. זהו האיש שנכשל בביצוע תוכנית המילוט שלי; שנתן עדות שקרית נגדי לאמריקנים; שהיה שותף בתכנון השלכתי מהשגרירות; שלא נקף אצבע למען שחרורי במשך עשרים ואחת שנה. אך גרוע מכל זאת, איתן מחזיק בידיו כבר עשרים ואחת שנה את העותק היחיד של מסמך שמהווה קלף מיקוח חשוב על מנת להשיג את שחרורי. בחירתו של רפי איתן לכנסת, והדיבורים אודות האפשרות שיתמנה לשר הם תקיעת אצבע בעיניהם של האמריקנים. זוהי התגרות בהם שלא עולה לרפי איתן כלום, אך אני משלם עליה בחיי.

לא לסמוך על הנס
המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר.

המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם! בדמעות מן השאול! קריאה נרגשת לאחי, כל בית ישראל:

במשך עשרים ואחת שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך עשרים ואחת שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.

שמע ישראל! ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף סוף! הגיע הזמן לחזור בתשובה! העם חייב להתאחד מייד ולבצע סוף סוף את מצוות פדיון שבויים! לפעול! להתפלל! להשפיע! לדרוש!

רק מתוך אחדות ישראל נראה לבורא עולם שבית ישראל לא ישקוט ולא ינוח עוד! לא יעמוד עוד על דם רעהו! בפדיונו של שבוי אחד, עם ישראל פודה למעשה את עצמו.

חג החירות קרב. בעזרת ה', הישועה תבוא כהרף עין! יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות - כללית ופרטית - והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל! אמן! כן יהי רצון!

מכתבו של פולארד לרבו

free polard!!!!!

איפה יהונתן? הרב שלמה אבינר



איפה אחינו יהונתן פולארד? בשנתו ה-17 בכלא באמריקה. 17 בגימטריה = טוב. אבל עבורו - לא טוב. כלא, הוא מקום נורא.



"כה אמר ד', אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי" (ירמיה טו ב). אמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו, חרב קשה ממות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם, כי יש בו כולם (בבא בתרא ח ב).



לכן, לכל אורך הדורות, עם ישראל מסר נפשו על פדיון שבויים. עד כדי כך שחכמינו חששו שמרוב מסירות נתמוטט, לכן ראו צורך להגביל את הדבר וקבעו: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם" (גיטין מה א). בכל זאת, לא שעינו לתקנת חכמינו זו, כי לבנו נכמר, ופדינו שבויים יותר ויותר מכדי דמיהם (עיין ים של שלמה על גיטין פ"ד סי' סו). אשרי העם שאלו עבירותיו - ד' יסלח לנו.



ועתה, אנו משאירים את אחינו יונתן נמק בכלאו החשוך בשנתו ה-17, ואנו מעיזים ליהנות מאור השמש?! לא יאמן!



אנשים אינם מבינים מה פירוש הדבר להיות אסיר יהודי בכלא אמריקני. אין זה כמו להיות אסיר בישראל. בישראל אנשים מקבלים אוכל כשר, הם יכולים למוד תורה, הם זכאים לחופשות בחגים או לצורך השתתפות באירועים משפחתיים מיוחדים. הם אפילו זכאים להתייחד עם נשותיהם כך שלא תישלל מהם האפשרות להביא ילדים לעולם. באמריקה, ליהונתן פולארד אין אחת מזכויות אלו. יהונתן לא יכול אפילו להתייחד עם אשתו. עבורו אין שבת ואין יום טוב. במשך כל השנים אותן רצה בכלא לא זכה יהונתן מעולם לצאת לחופשה, גם לא להשתתף בהלוויית אמו. נאסר עליו לדבר עברית או ללמוד מכתובים עבריים. במשך שנים היה עליו להלחם על דבר פשוט כמו שמירת הפסח ומצות.



בשבע השנים הראשונות לכלאו, יהונתן רצה עונשו נעול בתא מבודד בכלא מריון, שלוש קומות מתחת לאדמה, מאחורי 13 מנעולים ובריחים. במשך כל השנים הללו הוא לא ראה מראה של פרח, של עץ או אפילו אור יום. התנאים הקשים בתא המבודד הפכו אל יונתן לחולה והוא ממשיך לסבול מחולייו עד היום.



החלק הגרוע ביותר של עונש הבידוד הוא הזמן המעיק אותו יש לרצות, במקום בו כל דקה, כל שעה, כל יום, כל חודש, וכל שנה דומים זה לזה. בבידוד אין שחר ואין שעת בין ערביים, אין חילופי עונות, ולמעט השמש הקופחת בעונות הקיץ, והקור חודר העצמות בחורף, כל יום זהה בדיוק לקודמו.



בשנת 1993 הועבר יונתן לכלא הפדרלי בטנר שבצפון קרוליינה. שם הוא מרצה את ענשו עד היום. עבודתו בכלא זה היא ניקוי אסלות. לפני שהציבו אותו בעבודה זו הוא עבד במפעלי הכלא – בתחילה כגזרן בדים, אחר כך כצובע ומלטש עדשות, ולבסוף כנער מדבקות.



כשעבד כגזרן בדים במפעל הכלא הוא השתמש במסור השוקל 10 ק"ג לצורך גזירת מדים לחיל הים האמריקני. בפרק זמן של שנתיים ימים הוא נפגע מ-14 חתכים שנגרמו מלהבי המסור וסבל מלחצים נשימתיים קיצוניים שנגרמו כתוצאה משאיפת חלקיקי הבדים. למרות שהיה וצלח מאוד בעבודתו, היה צורך להעבירו משם כיוון שבריאותו התדרדרה מאוד.



הוא נשלח לעבודה בחיתוך עדשות במפעל המשקפיים של הכלא. משם הועבר למחלקת הצביעה של העדשות. כשעבד כצובע עדשות, סבל מכאבי ראש איומים שנגרמו מהאשים והכימיקלים עמם עבד. הוא חלה כל כך שנשלח לשמש כנער מדבקות. בעבודה זאת הוא ישב על כסא במשך 8 שעות רצופות מבלי לזוז והדביק מדבקות על קופסאות. מוח מבריק כשלו, והוא מדביק מדבקות על קופסאות קטנות במשך כל היום כולו. עכשיו הוא מנקה אסלות, משפשף כיורים, מקרצף ומבריק רצפות. הידיים העדינות והנפלאות שפעם נגנו בצ'לו מוזיקה גורפת פרסים, הפכו עתה נוקשות ומיובלות כתוצאה מעבודה עם דלי וסמרטוט. הוא ממשיך לסבול מכאבי ראש איומים ומלחצים נשימתיים חמורים.



יהונתן אינו מקבל אוכל כשר. הוא מתקיים על פירות וירקות וכל מזון כשר שהוא יכול לרכוש בקנטינה של הכלא, כמו סרדינים וקרקרים. אבל בליבו הוא נושא את ד'. יש לו אמונה. הוא אדם שתי מאוד. הוא חובש כיפה ולובש ציצית- על פי אישור מיוחד של בית המשפט, על אף שלבוש כזה הוא בולט בחריגותו בין אוכלוסיית הכלא שאינה ידועה בסובלנותה כלפי יהודים או בהתאפקותה בשימוש באלימות.



ואנו מעיזים ליהנות מאור השמש?!



המחוייבות שלנו לעשות הכל על מנת להשיג את שחרורו של יהונתן מהכלא הייתה קיימת גם אם יהונתן היה סתם אסיר. אולם אין הוא סתם אסיר. אנו חבים לו לפחות את הכרת הטוב – את ההכרה בטוב שהוא עשה למעננו.



בקצרה: בשנות השמונים המוקדמות היה יהונתן אזרח שעבד כאנליסט בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני. הוא גילה שמידע החיוני לביטחונה של מדינת ישראל נמנע במכוון באמצעות חרם לא חוקי. בכלל זה מידע על אמצעי לחימה גרעינית ביולוגית וכימית, בסוריה, עיראק, לוב ואירן, במטרה לשמש נגד ישראל, וכן פיתוח טילים בליסטיים והתקפות טרור נגד אזרחי ישראל.



על פי מזכר ההבנות שנחתם בתשמ"ג בין שתי המדינות, אמריקה היתה חייבת להעביר מידע זה למדינת ישראל. פולארד נוכח לדעת שחיי ישראלים רבים נתונים בסכנה, עקב הסתרת מידע זה, לכן עשה כל שביכולתו כדי לחדש את זרימתו החוקית של המידע. הוא הגיע לכל דרגה בשרשרת הפיקוד עד לפנטגון בניסיון לשחרר את המידע באופן חוקי כפי שהבטיחה ארה"ב. כשכל מאמציו ירדו לטמיון, הוא החל להעביר אותו מידע חיוני ישירות לישראל.



הוא עשה זאת מיזמתו, מתוך חשש לחיי ישראלים. בלא הרהור כלשהו על קבלת תמורה. לשם שמים. הוא הפך לסוכן ש ישראל מתוך שאיפה להציל ישראלים. הוא צדיק וחסיד וגיבור ישראל.

בזכות המידע שיונתן העביר לישראל שונתה תוכנית ההגנה האזרחית כולה וכללה חדרי בטחון ומסכות אב"כ. בזכות פולארד היתה ישראל מוכנה למלחמת המפרץ ב 1991. ולכל האיומים מצד עיראק ומדינות ערביות אחרות מאז. תודות ליהונתן, לכל בית שנבנה כיום בישראל נדרש על פי חוק חדר אטום להגנת יושביו מפני התקפה כימית.



זהו זה! הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, או ליתר דיוק - לשבת בכלא בחושך ולנקות אסלות. זוהי דרכנו לגמול לו על הצלת חיינו.



בשנת תשמ"ה הוא נעצר, ובמשך 11 השנים שבאו אח"כ המשיכה מדינת ישראל לשבת תחתיה. לאמיתו של דבר, עשתה מעט מאוד למען הסוכן שלה ובעצם אף לא דבר למען שחרורו. ישראל שלמה בסתר עבור שירותיו של עורך הדין הראשון של יהונתן, ריצ'ארד הייבי. עורך דין גוי ממוצא לבנוני. פעולותיו של הייבי מנעו מיהונתן את זכויותיו החוקתיות, בכללן הזכות לסיוע משפטי הולם. הייבי לא הגיש ערעור על פסק דינו של פולארד – מחדל שלא נשמע כדוגמתו – ובשל כך נשללה לעולמים זכותו של יהונתן להגיש ערעור על מאסר העולם שנגזר עליו מבלי שנערך לו משפט.



יהונתן ויתר על זכותו למשפט כחלק מעסקת טיעון עם הממשלה. עסקה אותה יהונתן כיבד ואילו ארה"ב הפרה. הוא הסכים לעסקת הטיעון כדי לחסוך משתי המדינות את העלות, את המבוכה ואת החששות הביטחוניים שהיו עלולים להיווצר כתוצאה ממשפט ממושך. הוא שיתף פעולה באופן מלא עם התביעה, הודה והביע חרטה, אולם התביעה שיקרה והפרה בבוטות את התחייבותה. על פולארד נגזר מאסר עולם בניגוד מוחלט לעסקת הטיעון.



יש לציין שיהונתן מעולם לא נאשם בגרימת נזק לארצות הברית, כגון גילוי צפנים, סוכנים או תכניות מלחמה, ולא הואשם בבגידה אלא רק בהעברת מידע מסווג לבעלת ברית. גזר הדין המקובל על האשמה מסוג זה אינו עולה על שנתיים עד ארבע שנות מאסר. יהונתן מרצה בכלא את שנתו ה-18 מתוך מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם.



במשך השנים שחלפו מאז נעצר יהונתן, השתמשה הו ארה"ב כקלף מיקוח במטרה לסחוט ויתורים משמעותיים מישראל. מרגע שהושגו הויתורים, חזרה בה ארה"ב מהבטחתה לשחרר את פולארד וישראל נהגה כאילו אין זה אלא גבר של מה בכך. ארה"ב השיגה מה שהשיגה ויהונתן נשאר בכלא.



דוגמא מהשנים האחרונות: במסגרת פסגת וואי בסתיו 1998 הבטיח הנשיא האמריקני לראש הממשלה הישראלי לשחרר את פולארד כחלק אינטגרלי מהסכמי וואי. ברגע האחרון, לאחר שהושגו הויתורים מישראל, הפר הנשיא האמריקני את הבטחתו לשחרר את פולארד בעודו משפיל ומביך את ראש הממשלה ומאלץ אותו, למרות הכל, לחתום על ההסכמים. ארה"ב עדיין מחוייבת למלא את חלקה בעסקה ועל ישראל מוטלת האחריות שלא להרשות לארה"ב להתחמק מכך.



במשך כל השנים האחרונות שילמו מנהיגינו מס שפתיים במקום לנקוט מאמצים אמיתיים לשחרר את פולארד. באותה תקופה, שר החוץ של ארה"ב, ידיד מדינת ישראל, היה מוכן לוותר, לסגור את כל הפרשה בשקט ולשלוח את פולארד לישראל, בתנאי אחד, החזרת כל המסמכים שנמסרו, כדי שידעו בדיוק במה מדובר. אך גם עניין זה הסתבך כי הממשלה מסרה תצהיר שקרי מתוך מחשבה שהאמריקנים לא יעמדו על כך. אך הם מיד הבחינו, כיוון שפולארד עבר שלושים ושתיים בדיקות פוליגרף.



אפילו מחוות פשוטים כלפי יהונתן, כמו מתן אזרחות ישראלית ב- 1995 והכרה בו כסוכן ישראלי ב- 1998 הושגו לאחר שנים של מאבק בממשלה הישראלית ובאמצעות מערכת בתי המשפט. עד היום הזה אם יאמר לך מנהיג יהודי" "אנו מטפלים בעניינו של פולארד בחשאיות, מאחורי הקלעים, באמצעות דיפלומטיה שקטה וכו'" – אל תאמין לו. תחת זאת מוטב שתאמין שמה שהם עושים מאחורי הקלעים למען שחרורו של פולארד הוא כל כך סודי עד שהם עצמם לא יודעים על כך.



מאמצים שונים למען פולארד נעשו במשך השנים בידי אזרחים פרטיים, אולם המנהיגות נעדרה באופן בולט מן המערכה. הם נתנו להזדמנויות אינספור לשחררו של יהונתן לחמוק מתחת ידיהם. השורה התחתונה היא שהחים הפצוע שלנו ננטש בשדה הקרב. הבה נתפלל שמצבו לא יורע, ושד' ישמור ויגן עליו.



התורה מספרת לנו על דוד המלך שיצא למלחמה כדי לחלץ את בני משפחתו מן השבי (שמואל-א ל ב). אפילו עבור אחיינו הפושע, לוט, מסר אברהם אבינו את נפשו ויצא למלחמה (בראשית יד יד). שמא תאמר: יהונתן פולארד אינו משפחה שלי - אז מה הוא? זר?! או אח?! אנחנו אחים או לא?! הרי אפילו עבור שפחה אחת שנשבתה, יצא משה רבנו וכל עם ישראל למלחמה (במדבר כא א ורש"י).

לו היה הכוח בידינו, היינו צריכים להיות מוכנים לצאת למלחמה כדי לשחרר את יהונתן, ואם הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות הזירה הציבורית, אל לנו לפטור את עצמנו מכך.



עלינו להפגין מול כל שליח אמריקני שבא לארץ, ומול כל שגרירות אמריקנית בעולם, ולצעוק: "איפה ג'ונתן פולארד"!

יתר על כן, כל יום עלינו לטלפן למשרד ראש הממשלה ולדרוש ולדעת: איפה יהונתן פולארד? (6705511 -02 ) או יותר טוב לשלוח פקס' כל יום (5664838 –02).

כל מבוגר הפוקד את בית הכנסת חייב להתעקש שהמניין בבית הכנסת שלו יאמר מי שברך על יהונתן –יהונתן בן מלכה – בכל פעם שקוראים בתורה. הנשים צריכות לכלול את יהונתן בתפילותן בעת הדלקת הנרות בכל ערב שבת. על כולנו לזכור בכל יום ויום את יהונתן בן מלכה ואת אשתו אסתר יוכבד בת רייזל ברכה בתפילותינו האישיות. מי ייתן והקדוש ברוך הוא יאחדם במהרה חופשיים ומאושרים בעיר הקודש ירושלים.



אחינו יהונתן, לא שכחנו אותך. "אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ושביה, העומדים בין בים בין ביבשה המקום ירחם עליהם, ויוציאם מצרה לרווחה, ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן".

הסרט מקום בלב מסביר הכל :http://www.jonathanpollard.org/media/placeinheart.wmv

לשחרר את ג'ונתן מיד!

אחד המרגלים הטובים שהיו אי פעם במדינת ישרלא

והמדינה הזונה הזו לא נותנת אפילו ציפורן כדי לשחרר אותו,
לא מגיעים להם מרגלים

רק ביבי נ יסה לעשות משהוא..

QUOTE (rocker22 @ 07/05/2006) רק ביבי נ יסה לעשות משהוא..
אז למה הוא לא עושה?
שינסה לעשות כבר מעכשיו ולא יחכה חודש לפני השחרור המקורי ואז ישחרר אותו שעה קודם ויצא מלך

הוא עשה קלינטון בגד בו ברגע האחרון תסתקל תסרט..

או.קיי
קילנטון מת לפי מה שהבנתי או שעבדו עליי?

תראה ביבי נתן דרישה הוא יחתום על הסכם וואי אם פולארד ישוחרר הבעיה שאחרי שהוא חתם קלינטון "שכח" את מה שהבטיח

כה הבנתי.
למרות שאם ביבי היה ממש רוצה הוא היה מצליח
כמ ושהצליחו לשחרר את עזאם עזאם.

לא בידיוק כי הוא נחשב ימיני קיצוני בארצות הברית ..
שרון כשמאלני מסריח ..