ארי שביט טוען שאם ראש הממשלה בורח כעת מהמלחמה שאותה יזם, הוא אינו יכול להישאר בתפקיד ולו גם ליום אחד
אהוד אולמרט רשאי להחליט על קבלת ההצעה הצרפתית, הפסקת הלחימה וכניעה ללא תנאי לחיזבאללה. זוהי זכותו. אולמרט הוא ראש ממשלה שעיתונאים המציאו אותו, עיתונאים גוננו עליו, והעיתונים שימרו את שלטונו. כעת העיתונאים אומרים לו ברח. לגיטימי. לא חכם - אבל לגיטימי.
ואולם דבר אחד חייב להיות ברור: אם אולמרט בורח כעת מהמלחמה שאותה הוא יזם, הוא אינו יכול להישאר ראש ממשלה ולו גם ליום אחד. בו ביום הוא חייב להתפטר מתפקידו. יש גבול לכל תעלול. יש גבול לכל חוצפה. אי אפשר להוליך עם שלם למלחמה תוך הבטחת ניצחון, להניב תבוסה מבישה, ולהישאר בשלטון.
אי אפשר לקבור 120 ישראלים בבתי העלמין, להושיב מיליון ישראלים במשך חודש ימים במקלטים, לשחוק עד דק את כוח ההרתעה, לקרב עד מאוד את המלחמה הבאה - ואז לומר: אופס, טעות, לא על זה חשבתי. לא לכך היתה הכוונה. העבר לי את הסיגר, בבקשה.
הפקיר את תושבי הצפון, כשל בניהול המערכה המדינית
אין שגיאה שאהוד אולמרט לא עשה בחודש האחרון. הוא יצא למלחמה באופן נמהר מבלי להעריך נכונה את תוצאותיה. הוא הלך שבי אחרי הדרג הצבאי מבלי לשאול אותו את השאלות הנדרשות. הוא הימר בשוגג על המהלך האווירי, איחר באופן תמוה עם המהלך הקרקעי, ולא הוציא אל הפועל את תוכנית המבצע הצה"לית המקורית, שהיתה נועזת ומתוחכמת בהרבה מזאת שמומשה.
אחרי שפצח במלחמה ביוהרה ובחיפזון, אולמרט ניהל אותה בהיסוס, בחוסר מיקוד וברפיון. את העורף זנח, ואת תושבי הצפון הפקיר. גם בניהול המערכה המדינית כשל באופן מחפיר.
אם אהוד אולמרט היה מתעשת כפי שגולדה מאיר התעשתה במלחמת יום הכיפורים, אם היה הופך למנהיג ממלכתי, מקים קבינט מלחמתי, ומגייס את האומה למאמץ לאומי עליון שיהפוך את הקערה על פיה וישנה את פני המערכה, אפשר היה לדחות את הדיון הנוקב בכשליו.
ואולם המצמוץ והבריחה של היממה האחרונה הופכים את ראש הממשלה המכהן לאישיות פוליטית שאין לה תקנה. על כן, ביום שבו נסראללה יעלה מתוך הבונקר ויכריז קבל עולם על ניצחונו, אסור שאהוד אולמרט ישב בלשכת ראש הממשלה. ישראל הפצועה והמדממת של אחרי המלחמה זקוקה להתחלה חדשה ולראש חדש. היא זקוקה לראש ממשלה של ממש.
מקור:
http://news.walla.co.il/?w=//956894
