בוקר עלה בואד-אימרר, רק עם נץ החמה התאפשר לי לראות את ההר החרוך מהתקפות הטילים והמסוקים כל הלילה, את ריח הבשר השרוף, את נזק המוצב, את העשן עולה מהגבעה הסמוכה... עדיין טנקים מפטרלים באזור ומחפשים דם. שריקות הפצמ"רים והקטיושות מעלינו, דיווחים על 3 אזרחים הרוגים בנהריה ועוד אחד במעלות. נכנסים קדימה עם גמר עלות השחר. חום אימים. אוגוסט בדרום לבנון לא קל בכלל. כפר המזדהה עם העדה הסונית מקבל את פנינו בחיוכים ומצביע לעבר הנסיעה החיזבאלונית. נכנסים קדימה. יודעים שנכנסים, קשה לדעת אם יוצאים. רק האמונה. הגיע 7 בבוקר והגיע זמן לארוחת בוקר. נכנסים למערה בג'ו אלון ופותחים תפזורת של מנת קרב. כבר שבוע שאני אוכל טונה ולחם 3 פעמים ביום. מעשנים סיגריה, משתינים, וחוזרים לנגמ"ש. ממשיכים לצוד חיזבאלונים. הקלע של הצוות הוריד 2 חיזבאלונים כ2 ק"מ מכוח צנחנים שביצע בט"ש באזור. אם לא אנחנו, הם היו גמורים. דיווח על התקלה של כוח גולני בועדי-נוי. רצים לכיוון, שעה מעכשיו ואנחנו שמה. כשאנו מגיעים, 2 ילדים שעוד לא עברו את גיל 20 שוכבים ופניהם מביעות את הצער. בקשר שומעים על חיילי ההנדסה שהופתעו בבינג'בל. אי אפשר לחכות עוד. נכנסים.
ערב יום חמישי, יוצאים חזרה לקריית שמונה לקחת אוטובוס הביתה לשישבת, אחרי 28 יום ללא בית, אחרי 12 יום בדרום לבנון. זה מה שנשאר, להגן על הגבול.
דרום לבנון - לא רוצה לחזור לשם יותר בחיים.
איך שהיא יפה, כמה שהיא מסוכנת...
תמונה מהנוף העוצר נשימה של דרום לבנון, כיפת ג'ו אלון.שאלוהים ישמור עלינו, ועל כל עם ישראל...
אני חוזר כנראה לעוד 28 מתישים, נתראה שכבר תספרו לי איך עברו השבועיים הראשונים בביצפר,
חודש טוב.
