תיקדבקה. 'מנעתם מאתנו לנצח'. אלה היו השלטים שהרימו כמה אנשי מילואים מחטיבת אלכסנדרוני בפגישה שנערכה ביום א' 20.8 בלילה, בין כמה מאות אנשי מילואים של החטיבה ששירתו בלבנון עם הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ בחדרה. הפגישה נערכה לאחר שבין אנשי המילואים של החטיבה התארגן המרד הראשון הגלוי של אנשי מילואים של חטיבה קרבית שלמה נגד פיקוד הצבא והדרג הפוליטי שהובילו את המלחמה בלבנון. מאות אנשי מילואים חתמו על מכתב מחאה חריף ביותר, כמותו אף פעם לא הוגש לשום רמטכ''ל אחר בצה''ל , בו נאמר כי ירקתם לנו בפנים, וזלזלתם בגלוי בנכונות שלנו להלחם'. אם המצב שקיים בצה''ל ונחשף במלחמת לבנון יימשך לא יהיה מי שיילחם במלחמה הבאה. קצינים קמו בזה אחר זה ודיברו על משבר אמון עמוק ביותר ושבר מוחלט בין קצינים וחיילים של החטיבה ובין דרגי הפיקוד של החטיבה, פיקוד צפון, והמטכ''ל. חיילים סיפרו כיצד 'נכנסו למלחמה בלבנון ללא ציוד מתאים אתו אפשר היה להלחם'. 'לא היה מזון, ולא היו מים.' 'הפקודות שקבלו היו מבולבלות, סותרות, ולא היה שום קשר ביניהן ובין המציאות בשטח'. 'לאורך כל הלחימה לא סופק לנו מידע מודיעיני טקטי'. הדבר 'אילץ אותנו להלחם כמו עיוורים בחשיכה'. הפגישה עם הרמטכ''ל נערכה לאחר שבשבוע שעבר חל קרע מוחלט בין קציני וחיילי החטיבה ומפקדה אל''מ שלומי כהן, שבעת השחרור קרא לקצינים ולחיילים 'חוצפנים', כאשר שמע את דבריהם, עזב בהפגנתיות את המפגש והודיע כי היא אינו מוכן לשמוע ולדבר יותר עם חייליו. אל''מ כהן איים גם להעמיד את המתלוננים למשפט צבאי. קצין בכיר איש מילואים שהיה במפגש עם הרמטכ''ל: 'כל מי ששמע את הדברים שהועלו בפגישה מבין כי אין כבר יותר צורך בשום וועדת חקירה לא צבאית ולא משפטית. מחדל לבנון ברור וידוע וזועק לשמים. גם האחראים עליו ידועים. הרמטכ''ל הבטיח כי כל תלונה שלנו תיבדק לעומק. מי יבדוק אותן אלה שגרמו להן? כל הדרג הצבאי והמדיני חייבים להתפטר. אם הם לא יעשו כן, משבר האמון בצבא יימשך.'
תיקדבקה: עצם העובדה כי הצמרת הצבאית והמדינית של מדינת ישראל ממשיכים להתעלם, בניסיונם לשרוד, מהעובדה כי עשרות אלפי אנשי המילואים החוזרים מהמלחמה בלבנון מעבירים את העובדות של מה שנחשף והתרחש במלחמה למאות אלפי בני משפחותיהם ומכריהם, וכי תנועת המחאה החל לובשת כבר צורה מרי אזרחי גלוי מראה על המשך הנתק המוחלט הקיים בין הציבור הישראלי וההנהגה הפוליטית והצבאית.
תיקדבקה: עצם העובדה כי הצמרת הצבאית והמדינית של מדינת ישראל ממשיכים להתעלם, בניסיונם לשרוד, מהעובדה כי עשרות אלפי אנשי המילואים החוזרים מהמלחמה בלבנון מעבירים את העובדות של מה שנחשף והתרחש במלחמה למאות אלפי בני משפחותיהם ומכריהם, וכי תנועת המחאה החל לובשת כבר צורה מרי אזרחי גלוי מראה על המשך הנתק המוחלט הקיים בין הציבור הישראלי וההנהגה הפוליטית והצבאית.
את אש המרי האזרחי מלבים 6 גורמים עיקריים.
1. סירובם המתמשך של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, והרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, להתפטר. כמעט קשה למצוא ברחוב הישראלי איש, מלבד עוזריהם הקרובים, שמאמין להם יותר, ומאמין כי הם יוכלו לתקן את השגיאות שנעשו לפחות במשך שש השנים האחרונות.
2. התרגילים של ראש הממשלה אולמרט ושל הפוליטיקאים הסובבים אותו הממשיכים לדון באיזה מסגרת ייחקרו מחדלי המלחמה? האם זו תהייה וועדת חקירה משפטית או וועדת בדיקה? היום כבר ברור כי תנועת המחאה ההמונית גם בקרב חיילי המילואים וגם ברחוב הישראלי עברה כבר את השלב בו היא הייתה מוכנה להמתין לתוצאותיה של וועדת חקירה אשר יתפרסמו בעוד כמה שנים.
3. כמו במלחמה, הצמרת הפוליטית ממשיכה לשדר בלי הרף מסרים סותרים לאוכלוסיה בישראל. מצד אחד מעבירים מסר, כי צריך להתכונן לסיבוב שני במלחמה שיתרחש בקרוב. מהצד השני הציבור שומע את שר הביטחון עמיר פרץ ואת שרת החוץ החוץ ציפי ליבני המדברים כל הזמן, מסיבות פוליטיות אישיות שלהם, על 'ההזדמנויות המדיניות שהמלחמה ייצרה', ועל ההכנות למשא ומתן עם סוריה. כלומר, שוב הפעם מצטיירת תמונה של ממשלה קרועה ושסועה שיד אחת שלה איננה יודעת מה היד האחרת עושה, ואין לה מדיניות ברורה, בדיוק כפי שלא הייתה לה כזו במלחמה. הציבור בישראל אינו קונה יותר, את הסיפורים הוורודים שסיפרו לו 'על שיפור במצבה הביטחוני של ישראל', ועל 'ההכרח לקבל תמיכה של הקהילה הבינלאומית'. הציבור רוצה לדעת מה נעשה ומי עושה כדי להבטיח ששוב פעם לא יפלו על רחובותיה של מדינת ישראל אלפי טילים?
4. מאחר ולמשפחות רבות בישראל ישנם בנים ובנות המשרתים בחזית לבנון, הרחוב הישראלי ניזון מהם ולא מאמצעי התקשרות התלויים בגורמים הרשמיים, בקבלת מידע על המתרחש בחזית עם חיזבאללה. דיווחים לפיהם חיזבאללה חזר לדרום לבנון בכוח מלא, וכי נמשך אליו זרם הנשק מסוריה ואיראן ללא הפרעה, אלה הם הדיווחים המעצבים את דעת הקהל, ולא הניסיונות המגומגמים של ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ, והרמטכ''ל להציג כאילו יש עוד תיקווה שיקום כוח רב לאומי אפקטיבי שיילחם וייפתח באש על חיזבאללה. סתירות אלה רק מלבות את ההתנגדות הפנימית המתפשטת בקרב הציבור.
5. לציבור אין אמון בדבריהם של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושל שר האוצר אברהם הירשנזון, כי הם עצמם יטפלו וידאגו לשיקום צפון המדינה. בדבריו על שיקום הצפון ביום א' 20.8, ראש הממשלה דיבר כל הזמן על חיפה. הוא לא הזכיר במילה אחת את קריית שמונה שנפגעה הקשה ביותר במלחמה. הציבור הישראלי חושד כי לפניו מתרחש שוב הפעם 'סינדרום שדרות'. כלומר, כל זמן שתל-אביב ומרכז הארץ אינם מופגזים, הממשלה איינה מוכנה לטפל לא בבעיות הביטחון ולא בבעיות הכלכלה של הפריפריה בישראל. הפעם לא מדובר ב-25 אלף תושבי שדרות, הפעם מדובר במיליוני אנשים המהווים את רוב אוכלוסיית מדינת ישראל. עד עתה לא הצבא ולא הממשלה לא הציגו שום תוכנית מעשית כיצד לטפל במשבר הפוליטי, הכלכלי, והצבאי.
6. אין לשום מנהיג פוליטי או צבאי בישראל אומץ לקום לומר נכון, טעיתי! הג'סטה הילדותית של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכונתה על ידי יועציו 'מבריקה', שאמר 'כי האחריות מוטלת עלי ואינני מתכוון לחלוק אותה עם איש', אבל לא אמר כי טעה בכל מדיניותו ומהלכיו בשש השנים האחרונות, יצרה עכשיו מצב בו הוא גם איחר והפסיד את ההזדמנות הזו. כמוהו גם שר הביטחון עמיר פרץ, והרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ.
המפגש של אנשי חטיבת אלכסנדרוני ביום א' עם הרמטכ''ל הוכיח זאת.
