בשביל מוניקה יש פה קצת על בנות מקווה שעזרתי!! מי שרוצה גם יכול להשתמש!!
1.יצירת קשר טלפוני - יש לכם את מספר הטלפון שלו/שלה, יופי לכם, עכשיו לחייג, נכון ? זהו, שבעולם בכלל, ובישראל בפרט הולכים ורבים הסלולריסטים שאינם מסוגלים לסתום את הפה בסלולרי בכל אשר ילכו.
הגידול השחור הארור הוא פה משהו שאנשים קמים איתו מהמיטה והולכים איתו לישון, אני הנני מאחרוני המוהיקנים המסרב להשתמש בדבר הזה בדיוק מהסיבה שאנשים אחרים לא ירצו להכניס את הראש שלהם למיקרוגל בזמן שהוא עובד, כל אחד והדרך החביבה עליו להתאבד לאט.
– אבל –
לעולם לעולם אל תעשו את השיחה (הרומנטית) הראשונה בסלולרי. השיחה הראשונה עם אדם לצורכי היכרות על בסיס רומנטי היא הקריטית מכולן, זאת הפעם הראשונה שאתה שומע את הקול שלה והיא את שלך, מהקול לומדים המון, מיליון דפי אינטרנט או צ´אטים גדושים במלל נפלא לא יוכלו ללמד אותך כמו גוון הקול, המנעד, הצליל, הטונציה, אפילו רעשי הרקע.
הגרועים מכולם הם אלה המתקשרים תוך כדי עבודה, או בזמן נסיעה, עם דיבורית, הם לא מודעים שהם נשמעים כמו אדם שצועק מבעד לממחטה מלאה נזלת. וזה עוד במקרה הטוב, כשנעצרים ברמזור.
צריך לצעוק כל כמה שניות, חלקי מילים ומשפטים נעלמים, השיחה מתנתקת מפעם לפעם, אי-אפשר להקשיב לאדם באמת, בנחת, בישוב הדעת. זה לא רציני, זה לא לעניין, וזה גם חוסר תרבות.
מי שמחפש לפלרטט, או "סטוץ" ניחא, ממתי סטוץ זה דבר שצריך בכלל להשקיע בו משהו ? אבל מי שמחפש/ת אהבה – זאת לא הדרך להתחיל קשר.
עדיף טלפון, עדיף בשעה שקטה של היום, ולא תוך כדי עשייה של 20 דברים אחרים תוך כדי.
ושאף אחד לא יגיד לי: "אין לי אפילו שעה אחת פנויה ביום". בטח שאין. זמן אף פעם אין. זמן יוצרים.
ומי "שלא מצליח אף פעם למצוא מספיק זמן להכיר" כנראה שזה לא מספיק כואב לו הלבד שהוא חי בו.
כואב, אבל כנראה לא מספיק.
שימשיך להישאר לבד, ומאוחר בלילה לבד במיטה הוא יוכל לשחק עם "הקריירה" שלו מתחת לשמיכה..
2. הופעה:
למזלי הרב, אינני צריך לצאת עם גברים. וכל יום בבוקר אני מודה לאל הטוב על כך.
אבל סיפורים שלא ברור לי עם לקטלגם כסיפורי זוועה, או כקוריוזים מצחיקים עד דמעות, שמעתי במהלך חיי, מנשים, על הצורה שבה זכרים מופיעים לדייטים.
מה לא שמעתי ? הכל שמעתי. גברים שבאו לפגישה הראשונה עם סנדלים (!) הגדיל לעשות אחד שבא, כך סיפרו לי עם סנדלים וגרביים, או עם ג´ינס זרוק ומשופשף, עם חולצת טריקו בחוץ, ולוק "שלוכי" עלק. עם ציפורניים לא נקיות, או לא גזוזות, אנשים שלא זוכרים איך מאייתים את המילה מקלחת, או לחילופין את המילה דאודורנט, שעושים טובה שזורקים מבט למראה, לכל אלה ולשאר מיני ירקות: תרשו לי לגלות לכם כמה עובדות מסמרות שיער:
נשים – אין לי מושג מה אתם יודעים עליהן ועד כמה, אני רק יכול לגלות לכם, שאלוהים הטוב, שעשה אותנו הגברים בעלי נפח שרירים, בממוצע: פי 3 מלאישה, יידע בחסדו הגדול איך לאזן את עניין הכוח הפיזי, וטמן בצורה מאוד מתוחכמת כמה ביו-טכנולוגיות אולטרה מתקדמות אצל המין הנשי, שאילו הייתם מודעים להם אפילו על קצה המזלג, הייתן נמלטים ביבבות פחד, עם הזנב בין הרגליים, לתוך חשכת ביתכם.
לנשים – וזאת עובדה מדעית מוכחת – יש חוש ריח המשוער לערך כ: פי אלף (!) יותר מאשר לגברים.
אם תחשבו על זה לרגע, זה כמעט מפחיד, זה הדבר הכי קרוב לחושים המפותחים של חיית טרף.
נשים מריחות אתכם, הם יכולות לזהות את הבושם של מי שעבר/ה לפני חצי יום בחדר המדרגות של הבניין לפי השובל שלו, הם מזהות ע"פ הריח של השיער, של הבגדים, של כל דבר כמעט, והן רגישות לזה בצורה מחרידה. כל אישה כמעט, היא גשש בלש בנושא הזה ולא משנה מה הן מספרות לכן.
ואם זה לא מספיק, יש דבר נוסף: והוא הדבר שעליו חברים – 90 אחוז מכם נופל, נפל, ויפול, בדייט, בלי לדעת אפילו שזאת הסיבה האמיתית, והאמת האכזרית שאף אחת לא ממש תרצה לגלות לכם, היא, שסיבת הנפילה היא: בפרטים הקטנים.
נשים רואות את הפרטים הקטנים. וזה לא שאנחנו לא רואים גם את הפרטים הפרטים הקטנים. בטח שאנחנו רואים, רק שאצלנו זה "גם", "תוך כדי", "בין השאר", דרך אגב" – אם בכלל. אצלן: זה לפני הכל.
דע לך זכר יקר שאישה קולטת את כל אותן עשרות פרטים קטנים וסמויים במשהו כמו ה דקה וחצי הראשונים.. וזה כשעוד מדובר בנקבה איטית. ושלא תבינו אותי לא נכון: אף אחת לא תגיד לכם את זה, נשים הן לרוב, אלופות העולם בשמירה על טאקט. הן לא יעירו לך על כלום, לא על השרוולים המבורדקים, לא על הגרביים שמבצבצות, לא על הצבעים המזעזעים, אם יש, לא על הכתם פה או שם, לא על האבק, לא על הסדקים פה ושם, או על חוט פרום, השיחה תקלח לה בנחת, אם יש כזאת, אבל הפנקס הגדול שבפנים רושם הכל, בשקט לעצמה, אבל רושמת.
אתם יכולים להרעם עד מחר, להגיד שאלו שטויות, וזאת קטנוניות, ומה שחשוב הם התכנים, והדברים "המשמעותיים" בחיים. אבל ככה זה עובד, וחוץ מזה אני לא כל כך בטוח שאתם צודקים:
כי האמת טמונה בפרטים הקטנים. הניואנסים הדקים שמתחבאים בשולי החיים, בשולי המילים, לא רק מה נאמר, אלא איך נאמר, וכמו תמיד, גם מה שלא נאמר, ממשחק תפקיד מאוד משמעותי, ומאוד גורלי.
האישה הפשוטה ביותר, שוקדת ושמה לב על התאמת הצבעים בלבושה, כמעט באופן לא מודע, הרבה יותר מאשר עושה זאת המתוחכם והמודע שבגברים. אצלנו (במקרה הטוב) זה נלמד, אצלן זה מולד.
תעשו ניסוי קטן מחר בבוקר בעצמכם, ותווכחו: בתור, או באוטבוס, במקום העבודה, או בכל מקום אחר, האישה הראשונה שתלכוד עינכם, תתחילו להסתכל על הפרטים, ותגלו שבכמעט כל המקרים: ישנה התאמה: בין צבע הציפורניים לצבע החולצה, או בין צבע המכנסיים לצבע של העפעפיים, או התאמה מסוג אחר. נשים שקוראות את המילים הללו בוודאי מגחכות לעצמן, כי מבחינתן מדובר בעניין של שיגרה, בבחינת מובן מאליו, מה בכלל הסיפור ? תתפלאנה... בשביל רוב הגברים זה חידוש מסעיר.
או מייגע, תלוי את מי שואלים.
תקפידו עד כמה שאתם יכולים על כל פרט קטן, אפילו שנדמה לכם שהיא בכלל לא תשים לה לזה, היא כן, גם אם היא לא אמרה לכם.
ובקיצור: תשימו לב לאיך אתם נראים, איך אתם מריחים, ואפרופו ריח: עם הגברת המיועדת היא מעשנת, יש לכם ניקוי שליש במקור. כי אנשים מעשנים פוגמים באופן משמעותי בחוש הריח של עצמם. ואם תזדרזו גם לשלוף במהירות יפה את המצית למענה, ותואילו לקחת ממנה את המעיל ולתלות על הקולב, כיאה לג´נטלמנים יש לכם סיכוי לא רע לקיצור עוד שליש על התנהגות טובה.
כל כך הרבה פעמים שמעתי בדיעבד מנשים שסיפרו לי על דייטים מחורבנים שאילו היו הגברים יודעים את הסיבה האמיתית הם היו מסרבים להאמין. "מה ? בגלל שטות כזאת" ? כן! בגלל "שטות כזאת".השטות "הקטנה" הזאת, תתפלא, מלמדת עלייך המון.
3. כבוד, רספקט, ג´נטלמניות.
תאמינו לי: באמת שאין לי מושג מאיזה חומרים אנשים אחרים קרוצים.
אני גם לא אוכל לדעת, כי אני אף פעם לא אהיה מישהו אחר.
ואולי בגלל זה אני לא מצליח אף פעם להבין, מדוע ישנם בעולם אנשים שלהיות נחמד זה משהו שעולה להם בבריאות.
מה העניין ? זה עולה כסף ? זה לא משהו שהייתם רוצים לקבל בעצמכם ? זה כל כך קשה ? זה כרוך במאמץ קשה מנשוא ? לעזור לכם עם זה ?
אחד הדברים שלמדתי מניסיוני בתחום, הוא להנמיך ציפיות הכי קרוב לאפס שאפשר.
הציפייה היחידה איתה צריך לבוא לבליינ-דייט, הוא שהערב עם אדם חדש, יהיה קצת יותר מעניין מאשר הערב הזה היה אילו הייתי לבד בבית.
אם הציפייה הזאת התמלאה: אימרו בקול אחריי: דיינו. אנשים מאושרים וברי מזל אנחנו.
חוויותהם המזעזעות של רבים מקורבנותיו של מוסד ידוע לשמצה זה, הקרוי בליינדייט, יעידו על כך בשבועה, גם בפני הקונגרס אם יהיה צורך בכך.
התאמה או חוסר התאמה בסיסי – הוא דבר שמזהים מייד. לא מתאים ? לא נורא. אז מה ? אז הכרתם אדם חדש. אני יכול להישבע שלא הכרתי אישה אחת בכימי חיי שלא למדתי ממנה משהו.
זה נכון שהחברה האחרונה שהייתה לי כשגרתי בת"א, כשעשיתי לעצמי סיכום מה למדתי ממנה אחרי קשר של חצי שנה, שבזכותה אני יודע היום לשחק שש-בש. אז מה ? מה רע בשש-בש ? ולמה הייתי צריך חצי שנה בשביל זה ? מה זאת אומרת למה ? כי אני איטי......
ובכלל: פעם להיות ג´נטלמן היה בבחינת מובן מאליו, דבר שיונקים עם חלב האם.
מאז חלב אם זה כבר לא מה שהיה, ולתינוקות המסכנים של היום דוחפים אבקות מעורבבות עם מים לפה, מה הפלא שהדור הולך ופוחת ? אז מתי זינקתם לאחרונה כשהמכונית נעצרה, לצד השני לפתוח לה את הדלת ? זה נשמע לכם מיושן ? לא מספיק "קול" ? תצאו מהר מהראש הילדותי הזה, אני לא פונה כאן לבני 18 ומטה, כאן זה לא פעוטון, ומניירות של דון-זו´אן דה-לה-שמטה תעשו במקום אחר.
המחוות "הקטנות" הללו, כמו פתיחת דלת, כמו נשיאת התיק (אז מה אם הוא שוקל פחות ממאה גרם ?!)
כמו ליווי עד לדלת הבית, כמו לחכות עד שתעלם משדה הראייה שלך, כמו לוודא שהגיעה בשלום, הם אולי דברים "קטנים" אבל תדעו שנשים לא שוכחות את הדברים הללו אף פעם.
זכורתני עוד בשנת פופצי"ק לפני הספירה, כשהייתה לי בת זוג כמעט 6 שנים תמימות, ואהבתי אותה: צר לי לקלקל לכם: כל יום בקשר כמעט כמו ביום הראשון. 6 שנים וכל פגישה הייתה התרגשות מחודשת (אולי בגלל שזה היה קשר אסור – בוא נהיה כנים....) ופעם אחת שהיא חיכתה לי למטה בתוך המכונית, כשהלכתי להביא את דבריי ("החוקי" נסע לשבועיים לחו"ל מטעמי "עבודה") רצתי הביתה, הכנתי לה את הקפה בדיוק כמו שהיא אוהבת, ולאט לאט ובזהירות ירדתי 4 קומות (לא הייתה מעלית) עברתי 2 כבישים סואנים, בלי לפיל טיפה מהכוס, וככה עד לפתח של החלון של הרכב, ישר לידיים.
עשיתי את זה בערך פעמיים. היא לא שכחה את זה מעולם. שנים אחרי, כשהיא יצאה כבר עם אחרים ואני עם אחרות, והיינו נפגשים לקרקר קצת נוסטלגיה, היא הייתה עוד מזכירה לי את זה, כאחד מהשברים שאף גבר לא עשה בשבילה.
תזכרו: נשים לא שוכחות דברים כאלה לעולם. ובעולמנו זה, כשיותר ויותר אנשים מתנהגים כמו חארות על בסיס יומי, ג´נטלמן, הופך להיות דבר נדיר כל כך שאם תצליחו לאסוף לי כמה כאלה, נוכל להקים שמורה מוגנת. פריט לאספנים. סליחה: לאספניות.
4. האקסים/האקסיות.
כאן אני מודה ומתוודה, אף אני הרבתי לעשות טעות זאת, ומפעם לפעם אני עדיין נופל ומועד בדבר זה.אם כי אני לומד יותר ויותר עם הזמן והניסיון: לסכור את פי.תמנעו ככול האפשר מלפטפט על האקסים שלכם/ן. מטוב ועד רע. גם אם שואלים אתכם, ואין ברירה, לנדב כמה שפחות, בקצרה, ואום אפשר: נא להעביר נושא.
למה לא לדבר על דברים רעים מהאקס/ית: כי הארץ הזאת קטנה מאוד, הרבה יותר מימה ששיערתם. ומפני שאדם מקשיב לכם, ולומד הרבה מאוד – לא רק מימה אתם מספרים, אלא איך אתם מספרים את זה. וכשאדם חדש שלא מכיר אתכם מקשיב איך אתם מלכלכים ככה על האקסים/יות שלכם, הוא מתחיל לחשוב על עצמו/ה – "איך הוא ידבר עלי אם זה ייגמר בנינו ?" "גם עלי הוא ילכלך ככה, אם לא אמצא חן-בעיניו. אנשים מקשיבים לשפה שלכם, לצורת הדיבור, תיזהרו בברירת המילים.
ויש עוד דבר: יש מין זן תמים ונאיבי, גם של בחורים אבל בעיקר של בחורות: והזן הזה: שופך לאדם שעוד לא הכיר אפילו את כל הכישלונות שלו/שלה. "זה הזן המתוודה" הרבה גברים בוודאי מכירים את הסוג הזה: של בחורות שמספרות לך שכולם עד עכשיו זרקו אותן, ואיזה מאמי אתה "שישר רואים עלייך שאתה קרוץ מחומרים אחרים מכל הזבלים שהכרתי". אז זהו, שיש לי בשורה מרה בשבילכן, משהו שמאוד לא נעים לשמוע, אבל אין ברירה: כל גבר נורמלי ובריא בגופו ובנפשו – אם יש לו קצת שכל – אחרי שהוא ישמע את זה – גם הוא יזרוק אתכן.
גם אני הייתי עושה את זה – כל אחד – ואני חוזר ואומר: כל אחד יעשה את זה. אלא אם הוא מישהו שהחליט שהוא נכנס למה שקרוי "מערכת יחסים טיפולית". "הוא לוקח על עצמו פרויקט שיקום".
מכירים את הטיפוסים הללו ? יש כאלה אצל שני המינים, והרבה יותר מימה שאתם חושבים.
עבדכם הנאמן היה שנים "במערכות יחסים טיפוליות" כאלה. בתפקיד "המטפל" כמובן.
היום אני מתרץ לעצמי שזה בגלל שהמון שנים הייתי מוכן להתפשר. לא בטוח שזאת כל האמת.
אף אחד לא צריך לדעת שזרקו אותך, כמה ואיך, אף אחד, למען האמת, גם לא רוצה שיספרו לו את זה.
לאותו זן של אנשים אני פונה ואומר: תגידו מה קורה לכן ? השתגעתם לגמרי ? הייתן מוכנות לצאת עם אדם שתולה על עצמו שלט ענק, מאיר עיניים, שכתוב עליו באותיות קידוש לבנה בשלוש שפות: אני כישלון ??? הייתן מוכנות להסתובב עם אחד כזה שכל יום לפני שהוא יוצא מהבית הוא כותב לעצמו על המצח בטוש שחור ועבה: תתרחקו ממני, איתי זה תמיד נגמר רע ?
בטח שלא. אתם שפויות, לא ?! אז למה שאחרים כן ?
אז אנא: לספר כמה אני דפוק/ה ואיך שום דבר לא הלך לי בחיים עד עכשיו, והכל מתחרבן לי עם המין השני, זה פשוט כמו להסתובב עם שלט ענק שקורא לכולם: תברחו ממני. וזה בדיוק מה שקורה: הם בורחים. ולזה שיבוא בפעם הבאה היא תספר שזה בדיוק מה שקרה: שכולם עד עכשיו ברחו, ואחר כך היא לא תבין למה גם זה ששמע עכשיו את הסיפור, כבר מחפש לעצמו את פתח המילוט הקרוב.
ויש עוד דברים: למשל תיבות הפנדורה של חייכם:
להערכתי אין כמעט אדם בעולם שלא טמונה אי-שם בתחתית חייו לפחות איזו תיבת פנדורה אחת. קשה וטראומטית, שנותנת אותותיה על כל חייו כמעט. ואני כבר לא מדבר על כאלה שהמחסנים של חייהם מלאים עד להתפקע בתיבות כאלה, מכל הסוגים והצבעים.
אין אדם ללא אוסף זה או אחר של טראומות, וזיכרונות קשים שרודפים אחריו בצורה זאת או אחרת.
אני לא אומר לכם: אל תהיו כנים, אל תדברו דוגרי. גם בעניין זה, וגם בעניין הקודם שעליו דיברתי: אין ספק: הבסיס המחייב לכל קשר אמיתי, לכל קשר ששווה משהו: הוא כנות. יושר. לא להסתיר דברים.
רק מה אני מבקש ?: לא את הכל בבת-אחת. אפילו לא חצי וגם לא רבע. בטח ובטח שלא בהתחלה.
אל תפילו על אדם חדש את "השק שלכם". יכול להיות שהוא יהיה מנומס, וירצה לשמוע, יכול להיות שהוא באמת יהיה מסוקרן כי הוא רוצה ללמוד עליכם. אז מה. זה לא אומר שהוא צריך לדעת, לא הכל, אפילו לא חצי, ובטח שבטח לא על ההתחלה. זה לא בריא זה לא חכם, זה לירות לקשר שלכם בראש עוד לפני שהוא התחיל, אתם רוצים להעמיד את האדם שמולכם במבחן האמת, חכו עם זה קצת, תמצאו בינתיים דרכים אחרות ללמוד עליו, גם בלי להפיל עליו את כל האוסף "הפרטי שלכם".ובכלל: לטחון את העבר עם "הנוכחי" זה כמעט אף פעם לא מעשה חכם..
לא כשמלכלכים עליו, ובוודאי שלא מחמאות, במיוחד לא בתחום ההוא... אלא אם כן אתן רוצות לסרס.
אין דבר שיכול יותר לסרס ולהרוס ולהפוך אנשים לאימפוטנטים, או לחוצים, וכאן זה נכון לשני המינים, מאשר לספר על "הביצועים המדהימים שלו/שלה בקטע הזה והזה. זה כל כך מטומטם ולא חכם, זה יכול להוציא לאדם החדש את כל הרוח מהמפרשים, זה מייאש, זה מרפה, זה גורם לצד השני, גם אם הוא לא יודה בזה, לתחרות סמויה וסיזיפית עם "המיתולוגיה שלכם/ן". בשביל מה אתם צריכים את זה ?
שורה תחתונה: בכל מה שקשור לעבר שלכם, תלמדו לסתום את הפה. אל תתפארו בהישגים המיניים שלכם, זה אף פעם לא תורם, זה יכול בד"כ רק לקלקל, להפחיד, לסרס, או לגרום לצד השני לנסות לסרס אתכם, זה אף פעם לא תוצר של ביטחון עצמי .. בלשון עדינה.. אנשים שמכירים די והותר בערך עצמם, ויש להם ביטחון עצמי פנימי ויציב, לעולם הם אינם מאלה שעושים רעש וצלצולים, אין להם צורך בזה. רעש וצלצולים ועלילות גבורה מכאן ועד להודעה חדשה הם מנת חלקם של חסרי הביטחון, או המתבגרים, זיכרו: מים שקטים חודרים עמוק. לכו על הטיפוסים הללו. אלו שיושבים בשקט בפינה ? שימו עין עליהם, אלה ממזרים הכי גדולים. וזה או זאת שתופס/ת כל הערב את תשומת הלב של כולם, "תיאטרון ב 10 מערכות של איש אחד" ? זה לרוב יתגלה כאפס אחד גדול במיטה, אז למה הוא עושה כאלה הצגות ? כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בחיים. אנשים צריכים להתפרנס ממשהו, לא ?! זיכרו: בפגישות ראשונות – ורצוי גם באלה שאחריהם: לצמצם למינמום את הדיסקוס על העבר, לא הטוב, ובטח לא הרע.
ושוב: זה נכון גם לנשים וגם לגברים, ובכלל: אין לכם על מה לדבר חוץ מאשר לטחון את העבר ?
מה יש ? אין לכם הווה ? אין לכם עתיד ? אם כבר לדבר: אז עליו, ויותר טוב מלדבר עליו: להתחיל כבר עכשיו.. ליצור אותו.
5. עוד דבר שהתחלתי לשים לב אליו, אחרי שהסטטיסטיקה הלכה והצטברה, וזה דבר בדוק מהמון מקרים שנאספו:נשים נוטות להמעיט, או להצטנע בערך עצמן – גברים נוטים להגזים.
כשנשים מתארות את עצמן, הן נוטות, לא כולן, אני מדגיש: רובן, להמעיט בערך עצמן, או לפחות להיזהר מאוד מאוד להיות "מציאותיות". גברים ? חבל לכם על הזמן..... סיפורי אלף לילה ולילה.
אני אישית יכול להעיד על עצמי – שמעולם – לא פגשתי בחורה שנראית יותר גרוע ממה שתיארה את עצמה. לרוב: הרבה יותר טוב.
למה זה ? כי נשים, כך מסתבר שוב ושוב ושוב, ביקורתיות כלפי עצמן בצורה חסרת תקנה.
פעמים רבות זה גם מכה לא קטנה: כי כשאדם מתקשה כל כך לפרגן לעצמו, איזה סיכוי כבר יש שיפרגן לאחרים ?
נשים: תלמדו לפרגן לעצמכן, גברים: קצת זהירות בתיאור העצמי לא יזיק לאף אחד.
עדיף שתופתע לטובה, לא כן ?
6. למה זאת לא אהבה ? למה זה לא זה ?
השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא: איפה בדיוק חיפשתם ?
מי שמחפש בפחי אשפה, שלא יקטר שמה שנכנס אצלו בבית זה רק זבל.
תבדקו טוב טוב, איפה אתם מחפשים ? הכלל הוא תמיד אותו הכלל: ככול שמדובר במדיום או בסיטואציה שבה יש לה פחות זמן להכיר את הצד השני, ככול שזאת סיטואציה שנמצאת "תחת לחץ" של זמן, ככה הסיכוי ליפול על אדם טוב: קטנה.
שום היכרות אמיתית לא יכולה לצמוח ממקומות שמחייבים אתכם להיכרות מהירה, ושטחית.
לא יעזור לכם כלום: היכרות ששווה משהו לעולם תצמח לאט, במקומות או בסיטואציות שבהם אפשר לקחת את הזמן. לאט, לבנות את הדברים, שלב שלב, פרה פרה.
דבר שאיכותו הסגולית גבוהה, נבנה לאט לאט, ולאורך זמן.
מי שחייב הכל כאן ועכשיו ומהר – גם גומר מהר.
לנשים – אולי זה טוב – לגברים זה לא.
7. הגנות, מחסומים, עכבות.
באופן גס וכללי ישנם סוגי אנשים: אלה שלוקח להם זמן להסיר מעצמם את ההגנות והמחסומים, הם מבקשים את הזמן שלהם, הזמן וההכרות היא בשבילם פונקציה מאוד חשובה שמשפיעה רבות על היכולת שלהם להשתחרר, ואכן: ככול שהזמן עובר הם משתחררים יותר ויותר.
והסוג השני: אלה משוחררים מייד מכל העכבות, בלי להכיר אתכם ובלי לדעת, בלי למשש, ובלי אפילו להתרגל, הם קופצים לכל מים, בלי שום בעיות, עושים הכל, בלי שום חשבון, לכל אחד, בלי שום בעיה.בלי להתרגל, בלי לחכות, בלי שיהיה ללב או לרגש שום קשר לזה. עניין של תרגולת, של ניסיון רב.
המלצה שלי: אם אתם מחפשי אהבה - תעדיפו תמיד את הסוג הראשון.אנשים שמתבשלים על האש לאט לאט, הם אלה שיוכיחו את עצמם לבסוף כבעלי האנרגיות המיניות הגדולות ביותר בעולם. אפשר ללמוד את הכללים הללו בדיוק על בישול או אפייה: מה שמתבשל לאט לאט, מקבל תשומת לב והתייחסות אישית, מטופח באהבה, מושקע עד לפרטים הקטנים, הוא בסופו של דבר הדבר הכי טעים בעולם, ההשקעה מחזירה את עצמה. בעיקר למי שיודע להעריך אוכל משובח.
השאר: שיאכלו ג´אנק,בלי מאמץ, לשלם לקחת וללכת, אוכל מהיר. כדי לסתום רעב מיידי, רגעי.סבבה להם. ככה גם החיים שלהם נראים.
8+9+10. סעיף 8 הוא גם סעיף 9 וגם סעיף 10.
ואני הולך להכניס את חלקכם לשוק רציני, כי אולי לא ממש מצפים ממישהו בכלל להגיד את זה.
אבל מישהו צריך להגיד את זה, או יותר נכון, אחרי כל כך הרבה מקרים כואבים, חוויות קשות ורעות שאוזניי שמעו מנשים רבות כל כך, ואני יודע שהמציאות היא בד"כ הרבה יותר גרועה בנושאים הרגישים הללו מימה שמישהו מעיז בכלל להודות, והחדשות שאותם אנחנו קוראים בנושא הזה כמעט כל שבוע כבר הפכו למגיפה ממש, לכן, אני אגיד את זה כל כך חזק, וכל כך ברור, וכל כך בוטה, כי אם יש רגע בחיים שבו אסור לעשות חשבון, זה אחד מאותם רגעים - לעולם לעולם לעולם לעולם לעולם לעולם, בשום מצב, בשום סיטואציה, אל תחשוב אפילו לגעת באישה:אלא מתוך אהבה.
ושתדעו: כל סודות הסקס הטוב בעולם, טמונים ומוצפנים עמוק עמוק בתוך המשפט הזה.
וסתם להוסיף:
"כבר היה לך ידיד?" שאלה כזו לא מוצגת לכן לעיתים קרובות, למרות שאחותה הדומה: "כבר היה לך חבר?" נפוצה ומטרידה על בסיס יומיומי, וגם אם אף אחד לא שואל אתכן אותה ישירות, אז את בטח הטרדת את עצמך בשאלה הזו מדי פעם.
אז מסתבר שלמרות שחברות רומנטית מוסיפה לך הרבה מאד למעמד, וידידות לא תורמת לך בצורה כל כך משמעותית, הרי שחברות עם בן המין השני היא דווקא ניסיון לא פחות חשוב מחברות רומנטית. קודם כל, זה נותן לך אפשרות להכיר את המין השני, לדעת מה חבריו באמת חושבים על כל מיני דברים, מה מעניין אותם ואיך נראה עולמם.
זאת הזדמנות נדירה להתקרב לאחד מן היצורים האלה, הקרויים בנים, כיוון שדווקא כשלא מעורבות בסיפור כל החרדות, ההתרגשויות והדרמטיות הכרוכות בסיפור אהבה ההתקרבות וההכרות הרבה יותר קלות.
אין ספק שעם ידיד מרגישים הרבה יותר בנוח. את לא מכניסה את הבטן כשאת רואה אותו, לא מתאפקת שלא ללכת לשירותים, מצליחה לאכול מן הצלחת, אולי אפילו כמה שבא לך, ולא מורחת את כל פניך בצבעי מלחמה ואיפור כשהוא בסביבה, פעילויות שבטוח היית מבצעת אם היה בקרבתך מישהו שאת מאוהבת בו, ולא סתם ידיד. ליד ידיד את מעזה להיות את עצמך, ואולי לימים זה יקנה לך את היכולת לעשות את זה גם ליד מישהו שאת רוצה במובן הרומנטי.
חוץ מזה, אל תגלו את זה לחברותיי הטובות, אבל יש לבנים כמה יתרונות (גם אם קטנים) על פני בנות. קודם כל, עם בנות יש הרבה תחרות. לפעמים אתן מתחרות על בנים, לפעמים על יופי ולפעמים על דברים אחרים. נכון, בדרך כלל עם חברות טובות אפשר לכבוש את התחרות, ולתת לקרבה ולידידות להשתלט על המצב, אבל עם הבנים לא צריך לכבוש כלום. הם בכלל לא מתחרים איתך על הדברים האלה מלכתחילה. מעבר לזה, בנים לא מעורבים בכל מיני תככים ורכילויות. והם גם משעשעים. מאד! כך למשל, הם אוהבים כדורגל, הם יכולים שלא להבחין אם את לובשת חצאית או שמלה, יש להם טווח ריכוז קצר כל כך כשמדובר ברכילות, וכל מיני תופעות מוזרות, שנותנות לך את החוויה של חקר שבטים זרים בלי שאת חייבת להרחיק מחוץ ליבשת.
וחוץ מזה, גם כשהם לא מאוהבים בך, הם תמיד מסתכלים עליך בהשתאות ובהערצה לא מאמינים איך את יודעת כל מיני פרטים שנראים להם חשאיים, ואינפורמציות שהם מעולם לא הצליחו ללמוד כמו מה היחסים בין אבא שלהם לאמא שלהם, מה מתרחש בין המורה לאנגלית לרכז השכבה, ובמי מנהיג החבורה שלהם מאוהב. בקיצור שבעוד שאת תזכי בידידות של יצור משעשע, הם יאמינו שזכו בחברות של מישהו מזן נעלה ולך זה תמיד יכול להחניף.
אז נכון, חלק מהחברות שלך אולי ירימו גבה, ויגידו בציניות 'בטח! ידיד!', מה זה אומר? אולי שהן לא יכולות להרגיש מספיק נוח בקרב בנים, אולי שאמא שלהן הכניסה להן לראש שצריך לבדוק לגבי כל גבר אם הוא שווה חיתון, ואולי סתם בגלל שהן מקנאות... אבל הרי סיכמנו כבר שבגלל זה בדיוק את צריכה גם ידיד ולא רק ידידה! הוא בטוח לא ירים גבה, הוא בטוח יאמר בלי ציניות: "בטח! ידיד!"
מה בנים אוהבים, ואת מי זה מעניין?
אחת מהשאלות המרתקות ביותר בהיסטוריה היא מה בנים אוהבים?
האם הם באמת אוהבים בלונדיניות? הם אוהבים קירבה ואינטימיות או שמא הם רוצים רק סקס? האם הם אוהבים חזה גדול או שמא גם זה רק מיתוס?
אם הייתם שואלים חוקר טבע - מה מדליק את הציפורים, את הדבורים או את החתולים - הוא היה יודע לענות לכם. טווסים זכרים - כובשים את ליבם של הטווסות באמצעות זנבם, הדבורים מפרישות ריח מיוחד בשביל למשוך דבורים וכן הלאה - אבל אף חוקר טבע לא חקר מה בנים אוהבים.
השאלה היא מדוע – המדע האנושי יודע לתת תשובות מפורטות על גזעים ומינים שונים ומשונים, ורק על הגזע הקרוב והמוכר הזה - אין מספיק מחקרים ואינפורמציה.
אפשר לשער שזה בגלל שבנים הם לא בדיוק 'מין' באותו אופן שטווסים ודבורים הם מינים. נכון, אתן יכולות להתפרץ כאן ולומר - אבל יש להם כל מיני התנהגויות אופייניות רק לגזע שלהם - כמו למשל, זה שהם אוהבים כדורגל, מכוניות, משחקי מלחמה וסקס- כמובן. אז אם יש להם את ההתנהגויות האופייניות לגזע להם למה אי אפשר לדעת אם יש איזה ריח מסויים, צבע מסויים, או קול מסויים - שיגרום להם להימשך אליכן כמו טווסות לבעל הזנב הפרוס?
אז תנו לי לשנות את זווית הראיה, גם אם בנים הם גזע, וגם אם הם תת- מין של הקבוצה האנושית - למה בכלל מעניין אותנו לדעת מה 'הם אוהבים'? למה אתן צריכות שכל הבנים ימשכו אליכן? מה אתן? טווס? אתן בניגוד לחיות הטבע לא ממש בחרדה לממש את הפוטנציאל הגנטי שלכן, ולכן אתן לא צריכות שהבנים כולם יאהבו אתכן, אתן צריכות שיאהב אתכן אותו אחד שאתן רוצות, לא? ומעבר לזה - בנים הם לא איזו בחינה שחייבים לדעת את התשובה אליה, כדי לא להיכשל. אם רוצים להנות איתם עדיף לשנות קצת את הגישה ולראות בהם משחק ולא בחינה. או, אם אתם חייבות דווקא משהו מתחום בית-הספר - אפשר להסתכל עליהם כמו על שיעור.
אז אולי אכזבתי אתכן - כי לא עניתי לכם על השאלה מה בנים אוהבים, אבל תנו לי לומר לכן - השאלה הזו היא לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא - מה אתן אוהבות! ותנו לי לאמר לכן השאלה הזאת היא מעניינת כי היא הראשונה בדרך לעשות אתכן מאושרות. ובכלל כל אחד - וזה חל גם על גזע הבנים - אוהב את מי שאוהב את עצמו, ומי שאוהב את עצמו – מתעניין לדעת מה הוא אוהב, ולא מה אחרים אוהבים בו.
