הצלחות? כשלונות? מה ההבדל? איך מתמודדים?

בחיים שלנו יש הרבה סיטואציות, נעימות יותר, נעימות פחות.. ולפעמים גם ממש לא נעימות.. כמו למשל, ניגשתי לבחורה, עם כל האומץ שקיים בי, ואחרי שני חיוכים ומשפט הבנתי בעזרת רמז עבה מאוד שזה לא עבד.. התחושה שבאה אחרי מקרים כאלו לרוב היא כישלון, היא תסכול שמונע מאיתנו להמשיך הלאה, למקום חדש, לחשיבה חדשה..

אז לכאורה, אין שום מנוס? לומר לעצמי שיהיה טוב בפעם הבאה? זה לא תופס..
אז איך בכל זאת משתחררים מהתסכול שעוטף אותנו אחרי שקיבלנו תוצאה לא בדיוק כמו שציפינו?

בשביל להבהיר את הנושא, ננסה לבחון קודם כל, מהי התוצאה?
הלכתי לסופר, המטרה שלי הייתה לקנות את המכשיר החדש לקציצת ירקות! אז הלכתי השקעתי וקניתי! הלכתי בכיף הביתה, לרגע עצרתי לנוח, ופתאום הגיע מישהו מהצד, גנב את המכשיר ורץ! נעצור –

יש לנו מטרה – לקנות את המכשיר
יש לנו עשייה – הלכתי לסופר
ויש לנו תוצאה – אין מכשיר

ניקח עוד מקרה, הלכתי עם חברים בעיר, וראיתי מישהי מקסימה! החלטתי ללכת אליה, רציתי לקחת ממנה טלפון לפחות שנוכל להמשיך להיות בקשר.. אחרי שלוש דקות של שיחה, אני מבקש ממנה טלפון, והיא אומרת שיש לה חבר – ו.. לא מוכנה להביא את המספר טלפון..

יש לנו מטרה – להשיג טלפון
יש לנו עשייה – ניגשתי ואח"כ ביקשתי טלפון
ויש לנו תוצאה – אין טלפון.

לפני שניכנס לבאסה, לפני שנכעס על עצמנו ננסה לבחון – האם התוצאה בשני המקרים הייתה תלויה בנו? האם זה שגנבו לי את המכשיר, אומר שאני לא בסדר? שאני לא טוב? האם הבחורה לא הביאה את המספר כי אני הייתי חסר ביטחון? כי אני הייתי פחות מושך?
מובן שלא!

מבחן התוצאה אינו בוחן אותי בכלל! משום שהתוצאה לא תלויה בי! אני לא יכול להבטיח שבחורה באמת תיקח את הטלפון, ואני לא יכול להבטיח שבאמת לא יגנבו לי את האוטו כשבפנים המכשיר!
אז את מה בוחן מבחן התוצאה?
כשאני מתכוון להשיג מטרה, אני מתחייב לעצמי! מתחייב על המעשים!
אני לעולם לא יכול להתחייב על התוצאה! התוצאה לא תלויה בי! התוצאה – היא רק תוצאה!
ולכן מבחן התוצאה, הינו בסה"כ מבחן למעשים שלי! לא למי שאני!
אני ישות נפרדת לגמרי מהתוצאה שבאה! הקשר היחיד שלי הוא למעשים שלי, והם בהחלט לא מעידים על מי שאני...

ואז, מה שנותר לי לעשות מחולק לשניים:

1. לבחון איך אני מגיב על התוצאה! אני יכול לשאוב את כל האנרגיה ממני, לכעוס על עצמי שלא השגתי את התוצאה, לכאוב על המצב הנוכחי.. זה יפגע בי בעתיד, יפתח בי פחדים חדשים, וימנע ממני הצלחה בעתיד.. אבל זו אפשרות! לעומת זאת אני יכול לומר לעצמי שזה באמת לא תלוי בי, לצחוק על התוצאה ולהבהיר לעצמי שה"תוצאה היא רק תוצאה!" להתייחס לזה בקלילות יותר, וזה מה שיגרום לי לנסות שוב את אותם הדברים בהם "נכשלתי"!
2. להסתכל אחורה, ולבחון את המעשים שלי! הרי המעשים הובילו לתוצאות.. האם המעשים שלי בדרך לתוצאה, היו אפקטיביים או דפקטיביים? האם כדי להשיג את הטלפון מהבחורה התנהגתי בנחישות? התנהגתי בהתמדה, התנהגתי כבעל ביטחון? לבחון את זה, ואת המעשים לתקן! את המעשים לשפר! זה בסה"כ שיעור!

צריך להבין – אני אדון לגורלי! אני בוחר איך להגיב לדברים! אני מחליט אם לשקוע בתסכול, או לחפש את השיעור! אני בוחר איך להרגיש!!!


הרגש שלי נובע ממחשבה! אין דבר כזה רגש ללא מחשבה! אם מישהו יקלל אותי בסינית עתיקה, ויאמר את זה עם חיוך על השפתיים – זה לא יפריע לי! לעומת זאת, כשאני מבין, והמחשבה פועלת, היא יוצרת את הרגש! היא יוצרת את מה שאנחנו לא תמיד יודעים להתמודד איתו! אבל מה? המחשבה שלי נובעת ממה שאני מחליט שהיא תנבע! ז"א אם אני מחליט ויודע, שהתוצאה היא רק תוצאה, ומגיע מקרה לא נעים, המחשבה שלי תהיה יותר משוחררת, יותר קלילה, והרגש יהיה בהתאם! אם אין יותר כישלונות, אין יותר תחושת כישלון! אם יש ניסיון, יש לימוד, ויש הצלחה, יש רגש עם מוכנות לרוץ הלאה!

וננסה לחדור יותר לעומק..
התוצאה לא קובעת מי אני, מה שיש לי לא קובע מי אני, וגם מה שאני עושה לא קובע מי אני! אני היחיד שיכול לקבוע מי אני!
התוצאה שבחורה אמרה לי לא, לא אומרת שאני לא בחור מושך! לא אומרת שאין לי ביטחון!
התוצאה שהמכשיר שקניתי רק עכשיו נגנב, לא אומרת שאני לא אחראי! לא אומרת שאני לא ערני!
אני אומר את הדברים האלו! אני בוחר איך להגיב על התוצאות שפוקדות אותי יום יום!
וכשאני בוחר להחליט שאני מנהיג, שאני מדהים, שאני סוחף, שאני מצליח, מתוך זה אני מוציא את המעשים שלי!

מה יקרה אם אומר, "הבחורה אמרה לי לא.. ואני בחור מושך, ומלא ביטחון! ועכשיו אראה למה בדיוק במקרה הזה, היא לא אמרה לי כן.."? נכון שההרגשה יותר טובה?

אני גם לא מתנה את ה"אני" שלי, במעשים שלי! "אם יתחילו איתי ברחוב, כנראה שאני מלא ביטחון" לא!! אני מלא ביטחון כבר עכשיו! ולא משנה אם יתחילו איתי ברחוב או לא!
וגם לא "אני מצליח כי יש לי הרבה כסף ומלא חברים!" כי מה יקרה כשלא יהיה כל זה? נניח במצב היפותטי?
ערך שתלוי בדבר, אינו ערך! משום שכשבטל הדבר, בטל הערך!

מתוך ה"אני" שלי, אני יכול להוציא מעשים, ואז לבדוק האם הם מתאימים למה שהחלטתי שיאפיין אותי!
מתוך המעשים אני מגיע לתוצאות, ואז אני בוחן, האם התוצאות תואמות את מה שרציתי, והאם המעשים היו אפקטיביים? להוציא את ה"אני" מתוך המעשים, או מתוך התוצאות – עשוי להביא למעגל שלילי! עשוי להכשיל אותנו עוד ועוד..

במקום לבחור בגישה בינונית ריאקטיבית, שבה אני בוחן את עצמי, לאור התוצאות, אני בוחר בגישה מצליחנית! פרואקטיבית! אני אני! בלי שום קשר לתוצאות! התוצאות הן רק תוצאות! ואני הכי אני שאפשר!!

רק כך אני יכול להתקדם, אני יכול להצליח! לשאול את עצמי שאלות שיובילו אותי להצלחה!
"אם אני מלא ביטחון, ואני רוצה לגשת לאנשים בלי להתבייש כולל לגשת לבחורות ברחוב – מה אני צריך לעשות בשביל זה? איך אני צריך להתנהג?" רק בעזרת גישה כזו, אוכל להגיע גם לתוצאות מדהימות במהירות! רק ככה אוכל לחשוב בצורה מצליחנית – לאן אני רוצה להגיע, מה אני בוחר לעשות?


התוצאות שלי אינן משקפות את מי שאני! אני משקף את מי שאני! ואני מוביל את המעשים שלי, לאן שאני בוחר להוביל אותם! אני אדון לגורלי! אני בוחר אם לחיות או למות (מבחינה נפשית כמובן..)
ומכאן, השמים הם רק שמים! אנחנו בוחרים איפה לשים את הגבול...

גלעד.