דמעות

כן!
דמעות!

זלגו דמעות...
לא שלי...
אלא שלו...
אתמול!
הייתי בהלם...

הוא בכה לי...הוא פתח את ליבו בפניי...

זה היה כך:

הוא- אני מצטער על זה שאני מתייחס אלייך לפעמים מגעיל...זה לא מגיע לך...מגיע לך שיתייחסו אלייך כמו אל מלכה...את כ''כ מתוקה אליי וסובלנית...ואני אידיוט...כ''כ כואב לי שאני מתייחס אלייך ככה לפעמים...
אני- מאמי..אתה לא בוכה לי עכשיו נכון?!?
הוא- אני לא מאמין שאני בוכה...אני לא בכיתי על אף בחורה בעבר...ואני ממש אוהב אותך ולא רוצה לאבד אותך...אני מעריץ אותך מאמי שלי...שאת כ''כ סובלנית ושלא וויתרת...ואני כ''כ אוהב אותך אהבת חיי...
אני- ברור שאני סובלנית...כי אני אוהבת אותך...
הוא- אני לא יודע למה אני מגעיל לפעמים...
אני- מאמי...אתה יודע...התשובה אצלך...אתה פשוט מתעלם ממנה ופוחד ממנה...

זה מה שהיה פחות או יותר...
מאז הוא מפוצץ אותי בהודעות שהוא אוהב אותי ולא יכול בלעדיי ומדבר אליי הכי יפה בעולם...