כבר הרבה זמן (משהו כמו חודשיים) יש לי סוג של דיכאון, פחות או יותר זה התחיל בגלל כל מיני דברים שרציתי ותמיד התבטלו וכשאנשים אחרים רצו אז כן דאגו שזה יקרה, אח"כ התחלתי לא לאכול שזו בעיה שנמשכת עד עכשיו ונהייתי ממש אובססיבית (אפילו המפקדת שלי העירה לי) ועכשיו זה גם בגלל השירות שלי, ובכלל מן משבר כזה שנורא מבלבל אותי וגורם לי להרגיש ממש רע...בלי לדעת איך ממש להסביר את מה שאני מרגישה..
מה ששמתי אליו לב הוא שחברות שלי (לא שנשארו לי הרבה מאז הגיוס) שמו לב...ודאגו לדבר איתי...וכשראו שזה רציני אז גם להוציא אותי מהבית, לבלות קצת...
והחבר, אמנם שם לב...מדבר איתי אבל נראה לי כאילו נמאס לו שאני ככה, והוא כבר מפסיק לנסות לשנות את המצב, אני מרגישה כאילו אני מטרד וואלה ממנו הכי הייתי מצפה ההפך, שיוציא אותי שינסה לשלוף אותי מכל הבלגאן הזה...והוא דווקא לא וגם כשאני אומרת לו מפורשות מה מצבי הוא כבר נותן תשובות ריקות כאלו...כאילו כבר אין לו מה להגיד לי יותר...
באמת באמת, שאני מרגישה לבד בקטע הזה...ודיברתי איתו מלא על העניין ואני לא רואה שום שינוי ביחס...
מה אני אמורה לעשות??? להפסיק לפנות אליו כשרע לי?
אוי אני מכירה את התקופה הזאת לצערי,
בחיים אין מה לעשות לא יכולים להיות תמיד למעלה,
תמיד יש ירידות ויש עליות.
אחרת איך נעריך את הטוב?
אני מקווה מאוד שזה יעבור בקרוב, זה גיל כזה מלא תהפוכות, כל שניה יש שינוי
מצב רוח ולא יודעים מה רוצים בכלל.
בקשר לחבר - אני לא מבינה למה הוא לא מנסה לעזור לך,
הוא אמור להיות שם בשבילך גם כשרע לך, אולי לפי מה שאת רושמת הוא לא יודע
להתמודד עם זה?
יש כאלו שפשוט אדישים ולא יודעים מה לעשות, מה לומר...
קודם כל אני אגיד לך דבר אחד...
עם אוכל אל תתעסקי!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אל תיכנסי למקום הזה כי אח"כ קשה לצאת ממנו
תרימי את עצמך כי את לא יודעת כמה דברים
את תאבדי אם תפלי לשם... היציאה משם כמעט בלתי אפשרית
ואם יוצאים אז זה אחרי שמאבדים כל כך הרבה דברים
ואחרי הרבה סבל שגורמים גם לעצמנו וגם לסביבה שלנו.
מאמי את מצפה מאחרים כל כך הרבה
חשבת על זה שגם הם מצפים ממך?!
את בעצמך כתבת שחבר שלך בהתחלה דיבר איתך
אבל כשזה נגרר זה באמת נמאס
ולא מכוונה רעה כי וואללה פתאום הוא הפסיק לאהוב
אלא כי את לא משנה את זה...
אני יודעת כמה זה קשה
אני יודעת כמה את צריכה להאבק
אבל תקשיבי אם את לא תעזרי לעצמך
אף אחד בעולם לא משנה חברה ידיד אמא אבא אח אחות
לא יצליח לעזור לך.
העזרה קודם כל צריכה להגיע ממך
אם את תרצי לצאת מהמקום הזה את תצאי!
תקשיבי אני אשמח לדבר איתך באיסיקיו
אז אם את רוצה תיכנסי 446504498
אוהבת ותמיד כאן בשבילך
תהיי חזקה מאמי
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
[אין לי אייסיקיו...יש לי רק מסנג'ר....אז אם יש לך...]
מה זאת אומרת "כשזה נגרר זה נמאס"? אם אכפת לו ממני זה לא אמור (לדעתי) "להמאס" לו...
ותכלס' אני הייתי שם בשבילו תמיד אפילו לפני שניהינו חברים ועזרתי לו בדברים והמשפחה שלי עזרה! לפני שציפיתי ממנו בכלל למשהו, אלוהים יודע רק כמה עזרתי לו כשהוא היה צריך! בכלל חברים ואנשים שמכירים אותי יודעים שאם צריך משו אני אהיה שם עד הסוף. בכלל מאז שהתגייסתי אין לי ציפיות גבוהות מידי מאנשים...
ובאמת באמת שאני מנסה לצאת מזה אבל בלי פוש מאף אחד זה לא ילך....
לא יודעת מה לחשוב, אני האמנתי שכשיש לך חבר מעל שנתיים ...הוא איתך בטוב וברע ולא רק בטוב...אוליי אני טועה... 😯
תודה על התגובות...זה מפקס אותי...
morani_s1@walla.com
הכוונה שכתבתי לך "כשזה נגרר זה נמאס" הייתה
שבהתחלה הוא עזר לך ועשה הכל כדי שתצאי מזה
ואת בעצמך אמרת שהוא דיבר איתך וכ"ו אבל ברגע
שזה נגרר וממשיך באותו המצב, ברגע שאת לא עושה
כלום כדי לצאת מזה ורק נותנת לזה להמשיך ככה
אז זה נמאס. ואני יודעת שלא קל לך, ואני יודעת שזאת
לא תקופה קלה אבל את צריכה להראות שינוי, את צריכה
להראות רצון לצאת מהמקום הזה אלא אם כן את רוצה
לאבד הכל ואז הכאב יהיה הרבה יותר גדול.
פוש כן נותנים לך ואת בעצמך אמרת שחברות שלך מדברות איתך
שהמשפחה שלך מדברת איתך ושגם הוא דיבר איתך
הרי הם לא יכולים לבוא ולהוציא אותך משם... הם יכולים רק
לעזור לך והם עושים את זה על ידי שיחה. את זאת שצריכה
להוציא את עצמך משם...
ואם זה מה שאת מרגישה שהוא לא איתך בטוב וברע אז אולי
זה הזמן לעשות שיחה רצינית ולהגיד לו את הדברים...
בכל אופן אני חושבת שעכשיו מה שהכי עיקרי רציני וחשוב
זה שתרימי את עצמך ושתיצאי מהמצב הזה כי זה מצב איום ונורא
אל תשקעי לתוכו... אל תתני לעצמך ליפול לשם יותר ויותר
כי כל יום שיעבור ואת תהיי במצב הזה אח"כ יהיה לך יותר קשה
לצאת ממנו. בהצלחה מאמי.
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
לדעתי תירדי מימנו...הוא לא צריך לספוג את הדיכאן שלך כ"כ הרבה
אז סבבה בהתחלה הוא דיבר איתך וניסה לעזור לך אבל כשהוא ראה שכלום לא קורה אז נימאס לו ובצדק...
לי יש חבר שנה וחצי ומשאני מכירה אותו המצב הכלכלי שלו על הפנים
אני יודעת שהוא סובל בהתחלה הוא היה ממש מדוכא וכל הזמן בוכה והייתי תמיד מנחמת אותו ואומרת לו שזה יסתדר אבל עם הזמן כבר היה נימאס לי כל הזמן לשמוע את הדיכאונות שלי אמרתי לו וואלה יש הרבה אנשים במצב שלך והם לא בוכים כל החיים שלהם והוא הבין ויותר הוא שופך בפניי את הדיכאונות שלי כי למה נאי צריכה לספוג את זה כל פעם? אומנם אני חברה שלו אבל אני רוצה לשמוח איתו ולא לבכות איתו....
מכירה את המשפט:
חבר הוא זה שאיתך כשטוב וכשרע הוא מגיע לבד...או משו כזה...קיצר חבר זה לא רק לטוב ורק לשמוח זה גם לדברים הפחות טובים...ככה אני מתנהגת לפחות לחברים שלי...
אבל לפי מה שהבנתי ממכן אני צריכה לרדת ממנו, לרדת מהחברות ומכל מי שיודע מה עובר עליי...
האמת שאני יעשה את זה ההשלכות של זה, זה כבר משהו אחר...
כי ניסיתי להוציא את עצמי מזה עשרות אלפי פעמים ולא הצלחתי, וכרגע אני שוב באותו מצב של דיכאון, לא מדברת, לא אוכלת, לא מתפקדת בצבא כמעט...לא רוצה לחיות...ואני אשקר אם אני אגיד שלא היו לי נסיונות...
ורק שתראו כמה דפוקה המע' של צה"ל אפילו קב"ן לא ראיתי עד היום, והמפקדת שלי יודעת מה----כל.
באמת, שכבר לא אכפת לי לדפוק ת'צמי משום בחינה שהיא...
^^הבנת את מה שרצית להבין לא את מה שכתבנו לך.
חברים זה לטוב ולרע אבל ברגע שעושים הכל כדי
לעזור לך ואת לא עוזרת לעצמך אז זה נמאס בשלב מסויים
ולא בגלל שלא אוהבים אותך ולא בגלל שלא דואגים לך
אלא בגלל שאת לא עוזרת לעצמך
ואם את לא תעזרי לעצמך אף אחד לא יצליח לעזור לך.
הרי כולם נתנו לך עזרה אבל חבר שלך התייאש את בעצמך
כתבת את זה... תביני גם את הצד שלו.
ברור שחברים אמיתיים צריכים להיות בטוב וברע
אבל צריך גם לדעת לשים גבול
כי הם לא יכולים לעזור בלי סוף ושאת "תירקי להם בפנים"
ואני יודעת שזה לא מכוונה רעה גם מה שעובר עלייך
אבל את יכולה להוציא את עצמך משם ולא מאוחר
אז אל תשקעי עמוק יותר... קודם כל כדי לא להרוס לעצמך
את החיים ודבר שני כדי לא להרוס למשפחה שלך ולכל הסביבה שלך את החיים!
תלכי לפסיכולוג ולמומחים בתחום כדי שיעזרו לך וזאת לא בושה
כמה שתלכי יותר מהר הסכנה והכאב יהיו קטנים יותר.
כרגע זה רק נגרר והמצב מחמיר... תטפלי בעצמך
כי לפעמים אח"כ אין דרך חזרה וכשהיא קיימת זה מלא ייסורים וכאב.
המלצה מכל הלב כל עוד את יכולה לברוח משם תברחי...
אל תיכנסי לשם... את תאבדי תקופה שלמה בחיים שלך
תקופה של אושר שתהפוך לתקופה של כאב.
תאמיני שאת יכולה לצאת ותלחמי
אם תהיי בגישה כמו שאת עכשיו את לא תצאי משם בחיים.
הכל בראש...
עצוב לשמוע שלא אכפת לך לדפוק את עצמך
ושאת ככה מוותרת על החיים שלך
תחשבי טיפה... זה רק יעזור לך.
את מדברת שטויות בגלל שאת במצב קשה
אבל אם לא תתמודדי את תיפלי ואת תפסידי הכל.
תרימי את עצמך ותתני לאנשים שסביבך לעזור לך.
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ממ..אני מעריכה מאוד את זה שהם סובלים אותי...החברים והחברות וכל מי שבעסק, הם גם יודעים ושומעים את זה ממני,זה לא שאני יושבת ובוכה ומחכה שיבואו אליי ואז כשבאים מעיפה אותם לעזזל ומתלוננת סתם... ואם אני לא מצליחה להוציא את עצמי מזה אנלא רואה מה עוד אפשר לעשות...ואני באמת לא מצליחה כבר חצי שנה זה ככה....אנשי מקצוע וטיפול וכו', ההורים לא רוצים שאני אלך...ממש נגד \=
כרגע- אני לא יודעת מה לעשות, הפסקתי לדבר על זה עם החבר, עם החברות...וזה רק מחמיר
אף אחד לא סובל אותך!
הם חברים שלך ואת חלק מהחיים שלהם
הם איתך בטוב וברע וזאת חברות אמיתית.
הם איתך מרצונם ולא כי הם חייבים.
ההורים נגד אז מה הם מעדיפים שתהיי בתת משקל?
שתהרסי את הגוף שלך?
שלא תאכלי?
שתהרסי את החיים שלך ואת שלהם?
שיתחילו ליפול לך השיניים?
שינשור לך השיער?
שתפלי מהרגליים?
שתהיי בדיכאון?
שתאבדי את השנים הכי יפות?
את יודעת כמה את תאבדי בגלל זה?!
את יודעת בכלל מה ההשלכות של זה?!
אני מקווה שכן ואם לא אז תחשבי על זה
כי את לא יודעת כמה את תפסידי וכמה את תאבדי.
את תהרסי לעצמך את החיים
תבקשי עזרה זאת לא בושה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (נסיכונת9 @ 18/05/2008) לדעתי תירדי מימנו...הוא לא צריך לספוג את הדיכאן שלך כ"כ הרבה
אז סבבה בהתחלה הוא דיבר איתך וניסה לעזור לך אבל כשהוא ראה שכלום לא קורה אז נימאס לו ובצדק...
לי יש חבר שנה וחצי ומשאני מכירה אותו המצב הכלכלי שלו על הפנים
אני יודעת שהוא סובל בהתחלה הוא היה ממש מדוכא וכל הזמן בוכה והייתי תמיד מנחמת אותו ואומרת לו שזה יסתדר אבל עם הזמן כבר היה נימאס לי כל הזמן לשמוע את הדיכאונות שלי אמרתי לו וואלה יש הרבה אנשים במצב שלך והם לא בוכים כל החיים שלהם והוא הבין ויותר הוא שופך בפניי את הדיכאונות שלי כי למה נאי צריכה לספוג את זה כל פעם? אומנם אני חברה שלו אבל אני רוצה לשמוח איתו ולא לבכות איתו....
מזה תרדי ממנו!??!!?
הוא חבר שלה !!!
חוזקה ויציבותה של מערכת יחסים נמדדת דווקא ברגעים האלה, שאחד מבני הזוג זקוק לתמיכה!
כי הכי קל להיות ביחד כשהכל טוב ויפה... אני בהלם מהתגובות שלכן לפעמים.
ולבחורה שפתחה את האשכול,
לפי דעתי תדברי איתו על זה.
ובקשר לטיפול אצל איש מקצוע, אני חושבת שזה יכול לעזור לך בצורה הכי טובה ויעילה שאפשר.
חבל שההורים שלך לא מבינים את זה, תנסי לדבר איתם על זה שוב מאמי אולי הם לא מודעים לחומרת המצב שלך. חוצמיזה את כבר בת 18 פלוס לא? את יכולה ללכת לבד את לא צריכה אישור מההורים.
QUOTE (NoFOosH @ 22/05/2008) QUOTE (נסיכונת9 @ 18/05/2008) לדעתי תירדי מימנו...הוא לא צריך לספוג את הדיכאן שלך כ"כ הרבה
אז סבבה בהתחלה הוא דיבר איתך וניסה לעזור לך אבל כשהוא ראה שכלום לא קורה אז נימאס לו ובצדק...
לי יש חבר שנה וחצי ומשאני מכירה אותו המצב הכלכלי שלו על הפנים
אני יודעת שהוא סובל בהתחלה הוא היה ממש מדוכא וכל הזמן בוכה והייתי תמיד מנחמת אותו ואומרת לו שזה יסתדר אבל עם הזמן כבר היה נימאס לי כל הזמן לשמוע את הדיכאונות שלי אמרתי לו וואלה יש הרבה אנשים במצב שלך והם לא בוכים כל החיים שלהם והוא הבין ויותר הוא שופך בפניי את הדיכאונות שלי כי למה נאי צריכה לספוג את זה כל פעם? אומנם אני חברה שלו אבל אני רוצה לשמוח איתו ולא לבכות איתו....
מזה תרדי ממנו!??!!?
הוא חבר שלה !!!
חוזקה ויציבותה של מערכת יחסים נמדדת דווקא ברגעים האלה, שאחד מבני הזוג זקוק לתמיכה!
כי הכי קל להיות ביחד כשהכל טוב ויפה... אני בהלם מהתגובות שלכן לפעמים.
ולבחורה שפתחה את האשכול,
לפי דעתי תדברי איתו על זה.
ובקשר לטיפול אצל איש מקצוע, אני חושבת שזה יכול לעזור לך בצורה הכי טובה ויעילה שאפשר.
חבל שההורים שלך לא מבינים את זה, תנסי לדבר איתם על זה שוב מאמי אולי הם לא מודעים לחומרת המצב שלך. חוצמיזה את כבר בת 18 פלוס לא? את יכולה ללכת לבד את לא צריכה אישור מההורים.
מסכימה מאמי
ניסית לדבר איתו על המצב ואיך את מרגישה עם זה?
נשמע שזו תקופה קשה שאת לא יכולה לעבור בעצמך ואת צריכה המון עזרה.
לכי לרופא ותבקשי הפניה לקב"ן אם אני לא טועה הם חייבים לתת לך עד 48 שעות מרגע הבקשה.
QUOTE (NoFOosH @ 22/05/2008) QUOTE (נסיכונת9 @ 18/05/2008) לדעתי תירדי מימנו...הוא לא צריך לספוג את הדיכאן שלך כ"כ הרבה
אז סבבה בהתחלה הוא דיבר איתך וניסה לעזור לך אבל כשהוא ראה שכלום לא קורה אז נימאס לו ובצדק...
לי יש חבר שנה וחצי ומשאני מכירה אותו המצב הכלכלי שלו על הפנים
אני יודעת שהוא סובל בהתחלה הוא היה ממש מדוכא וכל הזמן בוכה והייתי תמיד מנחמת אותו ואומרת לו שזה יסתדר אבל עם הזמן כבר היה נימאס לי כל הזמן לשמוע את הדיכאונות שלי אמרתי לו וואלה יש הרבה אנשים במצב שלך והם לא בוכים כל החיים שלהם והוא הבין ויותר הוא שופך בפניי את הדיכאונות שלי כי למה נאי צריכה לספוג את זה כל פעם? אומנם אני חברה שלו אבל אני רוצה לשמוח איתו ולא לבכות איתו....
מזה תרדי ממנו!??!!?
הוא חבר שלה !!!
חוזקה ויציבותה של מערכת יחסים נמדדת דווקא ברגעים האלה, שאחד מבני הזוג זקוק לתמיכה!
כי הכי קל להיות ביחד כשהכל טוב ויפה... אני בהלם מהתגובות שלכן לפעמים.
ולבחורה שפתחה את האשכול,
לפי דעתי תדברי איתו על זה.
ובקשר לטיפול אצל איש מקצוע, אני חושבת שזה יכול לעזור לך בצורה הכי טובה ויעילה שאפשר.
חבל שההורים שלך לא מבינים את זה, תנסי לדבר איתם על זה שוב מאמי אולי הם לא מודעים לחומרת המצב שלך. חוצמיזה את כבר בת 18 פלוס לא? את יכולה ללכת לבד את לא צריכה אישור מההורים.
לא מאמי...לא התכוונתי שתרד מימנו ז'תומרת שתעזוב אותו
התכוונתי שתפסיק להפיל עליו את הדיכאונות שלה יותר מדיי שתרד מימנו בקטע הזה
לדעתי ה וא לא צריך לספוג את זה כל פעם מחדש....
גמני אישית הייתי מתעצבנת!
אני פשוט איתך ואת לא מבינה כמה. בדיוק רציתי לפתוח אשכול על זה עכשיו וראיתי את זה
את לא מבינה כמה שאני בדיכאון על חוסר הצלחה וכאלה.
וגם חבר שלי לא מנסה כל כך לעזור, כשהוא היה בתקופה קשה אני תמכתי ממש
וואלה. אין לי תשובה.
זה מבאס ומתסכל
לפעמים מרגישים שהחבר נמצא רק שטוב ולהנאתו
