פיצול אישיות

אני וחבר שלי (אקס) לפרדנו לפני 3 שבועות אחרי שנה ו-4 חודשים.
נפרדנו בטלפון, כן מוזר, זה כי התחלנו ללחוץ אחד על השני להגיד הכל וזה מה שקרה..

הוא בהתחלה רצה הפסקה ואמרתי לו שאני לא מוכנה שהוא יכול לקבל הפסקה לתמיד,
והוא לא רצה את זה אבל הוא אמר שהוא צריך את זה אחרי כ"כ הרבה זמן דברים משתנים
והוא צריך קצת את הלבד שלו.
ככה שבעצם הסיבה שנפרדנו היא - הזמן (התחלנו לדבר על כמה אנחנו ביחד..).
כשבתחילת השיחה הוא רק אמר לי כמה הוא אוהב אותי וכו וכו.

קשה לי לקבל את זה, מאוד אפילו. אני אוהבת אותו ברמות שאי אפשר לתאר.

ביום של המסיבת סיום שלנו (שבוע אחרי)חבר שלו אמר לי שהוא עף מהפנימייה (הוא פנימיון..)ולאט לאט יותר חברים שלו אמרו לי שאני היחידה שיכולה לשכנע אותו להגיש עירעור ושאני אדבר איתו. וכל פעם בא אליי מישו אחר לספר לי את זה ולחלק עשיתי כאילו אני יודעת ושזאת בעיה שלו ולחלק עשיתי כאילו אני לא יודעת ואז אני מופתעת ועדיין בעיה שלו. כולם היו בשוק ש"לא אכפת לי". בקיצור הרגשתי כ"כ לא נעים שלא אכפת לי שהלכתי לדבר איתו.
השיחה התחילה שהלכנו למקום מחוץ למועדון (איפה שישבנו פעם כשהיינו ביחד) והוא אמר לי את זוכרת שישבנו פה כשהיינו ביחד ואמרת לי שאת רוצה אותי וכו וכו.. ואני מנסה לשמור על אדישות אומרת לו שלא ידאג שזה לא יקרה עכשיו. ומתחילים לדבר ואני אומרת לו שחבל שהוא מוותר ושיגיש עירעור ובלאגנים. בסוף עברנו מקום (ערבים זרקו ביצה) ושאלתי אותו אם הוא זוכר מה שהוא אמר לחברה שלי קצת לפני.. (הוא שתה קצת-הרבה, ואז הא התערב עם חברה שלי שהוא יודע איך קוראים לה והוא צדק ואז היא אמרה לו שהיא תגיד לי לתת לו נשיקה (כפרס) והוא אמר לה שאני זרקתי אותו, ושהיא תגיד לי שהוא אוהב אותי ושהוא מת שנחזור) ודיברנו והוא לא זכר בדיוק הכל אבל תוך כדי הוא התחיל לנשק אותי (ומה לעשות רציתי את זה כ"כ שלא התנגדתי).
בסוף שאלתי אותו למה זה והוא אמר שזה רק כי אמרנו שבמסיבת סיום נהיה קצת ביחד.. (כשנפרדנו.)
אח"כ לאט לאט חברות שלי התחילו לבוא אליי בוכות ובלאגנים (בעיות שלהן..) וזה שבר אותי עוד יותר, ופתאום הרגשתי שאני חייבת לדבר עם החבר (אקס).
לקחתי אותו ודיברנו והתחלתי להגיד לו שהוא השתנה ושאני לא מכירה אותו ושאני לא מבינה מזה כל המשחקים של האוהב, לא אוהב, הנשיקות והכל. והוא אמר לי שזה סתם, שהוא לא אוהב אותי (את זה הוא תמיד אומר כשאנחנו נפרדים כי פעם אמרתי לו שהמצב היחידי שאני מוותרת עליו זה אם הוא לא אוהב אותי, כי אני לא נותנת לשומדבר אחר להפריד בנינו..) ושכרגע[!] הוא לא רוצה שנחזור וכו וכו.

קצת אח"כ עוד יצא לי לדבר עם חברים שלו שאמרו שגם כשהוא לא שיכור הוא מספר שאני נפרדתי ממנו ושהוא אוהב אותי ורוצה שנחזור, אבל אליי הוא מתנהג בול ההפך. לדוגמא הלכתי לדבר עם המ"פ (המפקד) שלו כדי לנסות שישאירו אותו ומה שקיבלתי זה יחס מגעיל כי עם החברים שלו התייעצתי ולו לא אמרתי כלום (המפקד שלו אמר לו שקבעתי איתו פגישה).
ובאותו יום אני יודעת שחבר שלו דיבר איתו ואמר לו שהלוואי שזאתי שהוא רוצה הייתה כ"כ אכפתית כמו שאני והוא פשוט שתק. הוא אמר שעכשיו באימונים (נותנים לו חודש ניסיון) הוא יודע שהוא יתגעגע אלי ויחשוב רק עליי אבל הוא לא יודע.. ונמאס לי מהפיצול אישיות הזה. אני עוד שבוע טסה לתאילנד לחודש שזה אומר שחודשיים אני לא אראה אותו (כי גם כשהוא מסיים את האימונים הוא גר בת"א..) ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני מאוהבת בילד הזה, הוא לימד אותי כ"כ הרבה, כל רגע שהייתי איתו היה הרגע הכי מדהים בחיים שלי, הוא אחד שהעריך את מה שעשיתי בשבילו, הייתי ממש נסיכה בשבילו ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות, כי הוא לא עוזר לי, אני לא יודעת מה קורה איתו, מה הוא רוצה, מה הוא מרגיש..

מי שקראה עד לפה ולא התייאשה אז קודם כל תודה.
ומה לדעתכן כדאי לי לעשות? אני כבר לא יודעת.. אני כ"כ מפחדת לאבד אותו לתמיד..

שוב תודה,
מאיה.