הצורך לבטא את עצמך לפני היום שבו ייקבע דינך , או כך אני מאמינה ..
צורך לבטא את ההרגשות שלי מהתקופה האחרונה - כי אחריי כיפור ,
אני נאבדת , מה שהיה היה ואני מתחילה את עצמי מחדש .
" ה' מעניש אותנו על מה שאנחנו לא מסוגלים לדמיין " .
קראתי את המשפט הזה מספר פעמים , גם כשהוא היה חלק מספר אחד ארוך שכ"כ רציתי לסיים ,
נעצרתי .
הייתי חייבת לחשוב על כמה המשפט הזה יכול להיות נכון ..
וכמה מעניש היא לא תמיד מילה גסה , אבל מזל שה' ברא לי דימיון פורה .
מצאתי את עצמי שוכבת במיטה , בוהה בעמוד מלא מילים ולא מצליחה לקרוא אותן ,
הן קופצות ומשגעות לי את העיניים , אבל משהו אחר תפס את המחשבות שלי .
העבר
משהו מפחיד ורחוק מאיתנו , אבל עם זאת כ"כ קרוב .
גם כשאתה חושב שהצלחת להתגבר על משהו , יבוא יום והוא יחזור אלייך , יחזק אותך או יזכיר לך שאתה צריך להיות חזק , אבל הוא איתך - הוא לא הולך .
העיניים כבר כאבו מתזוזות האותיות שמחכות לי והמשכתי לקרוא , זה מן ספר כזה , שלא באמת עם תוכן עמוק כ"כ , אבל גורם לך להעצר אחרי פרק ולחשוב על עצמך ..
הוא נותן לך להאמין שסוף , הוא לא תמיד סוף ..
והתחלה - ככל שהיא מפחידה ומלחיצה יותר, משהו גדול מחכה לך מעבר לדלת .
הוא גורם לך לחשוב שבכל דבר רע יש דבר טוב ,
ובכל עולם אמיתי , יש הזיות ואי מציאות שעוזרת לך להישאר מחובר לעולם - גם כשזה לא נשמע הגיוני .
לפעמים החיוך הגדול ביותר שלך הוא פרי דימיונך .
ולפעמים הדימיונות שלך יכולים להתגשם , אם תעיז לחלום מספיק רחוק ..
" ה' מעניש אותנו על מה שאנחנו לא מסוגלים לדמיין " .
סיימתי את הספר , סגרתי אותו , כיביתי את האור - היום לא רציתי להדליק את הטלוויזיה ,
בהיתי בחושך וחשבתי ..
אוליי אם אני אתמץ מספיק חזק , גם אותי ה' יעניש .
