הסיפור שלי, מה לעשות ?

אז ככה, בחרתי לספר לכן את הסיפור שלי מנקודת המבט שלו - תכף תבינו ..
יש פה קטעים שתיארתי והעצמתי יותר מהמציאות, אבל בקטנה(:
אה כן, ואח"כ אוסיף קטע חדש מאתמול.. פשוט הסיפור נכתב לפני שבועיים +
אשמח לשמוע עצות, תמיכה או כל משפט עידוד טוב ........

------------------------------------------------
בדרך כלל כשהשם שלי מוזכר בציבור, או בשיחות טיפשיות בין בנות נשמע משפט בסגנון הזה: "אחח זוהר, אין דברים כאלה! נראה מעולה, בנאדם אמיתי מדההים כ"כ ... "

אף פעם לא חשבתי על עצמי ככה. וגם לא החזקתי מעצמי כזה.
אני פשוט אני, נראה לי. כנראה.
אז זה אני, זוהר ישראלי בן 19, בקרוב. ממושב במרכז הארץ. (הפרטים האישיים אינם מדוייקים!)
אף פעם לא הייתה לי בעיה עם בנות, והיו לי לא מעט מערכות יחסים..חלקן כושלות, וחלקן מדהימות...אבל הן בטח היו בכיתה ו', ז' או משהו כזה ..
אני לא בנאדם של סטוצים וגם לי "מחפש את נסיכת החלומות" כי אני יודע שגם בחלומות, היא לא תגיע.
יש לה דייט עם הנסיך של סינדרלה.
בכל אופן, אני לא מחפש. כשהיא תגיע- תגיע, הכל כתוב למעלה, מה שצריך לקרות- קורה. והכל לטובה 😊

לאחרונה, בתקופת החופש המדהים שלי שנקרא- אזרחות למדתי להכיר את עצמי מקרוב ולהכין את עצמי נפשית למסגרת הבאה, צבא.
כי אוטוטו, גם אני אעלה על מדים ואתגייס לצה"ל. הזוי לגמרי .
בין כל המסיבות , יציאות, חיי הלילה המטורפים שלי והמיונים לצבא הספקתי להכיר מישהי, אבל ממש בקטנה (תרתי משמע).
1.60 לפחות, מהממת. שיער ארוך גולש עיניים נוצצות וחיוך כובש. לא יכולתי שלא לנסות את מזלי ולראות אם הדג ייפול ברשת.
מסתבר, שהיא מוכרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר.. לא בידיוק זכרתי.
ולצערי היא כן [פאדיחות]. אבל הבלגתי והתחלתי לפעול, החלפנו טלפונים ומספרי אייסיקיו והבטחנו שנחדש ונשמור על קשר [כן בטח .... ]
וכמו שחשבתי, זה לא קרה, בטח שלא יום אחריי או שבוע ..
אבל להפתעתי-ובאמת שהופתעתי!!! לאחר כמעט חודש או אולי יותר ..
היא התקשרה.
הייתי בשוק .
בהתחלה לא זיהיתי את קולה, ולא הבנתי מי זאת [פאדיחה] אבל אחרי הסבר של איזה 10 דקות הצלחתי לזהות [פאדיחה פעם 2 !]
היא נשמעה כל כך מסקרנת והשאירה את השיחה עם טעם של עוד ...
שכבר גרמה לי יום אחרי לרצות להתקשר אלייה ולשמוע אותה מדברת, צוחקת, שוב.
אבל לא, כמו כל גבר טיפוסי, זה לא יקרה כל כך מהר.
נתתי לה לחכות כמה ימים שאולי גם היא תחשוב קצת עלי [הלוואי] ואז התקשרתי.
ומאז, שמרנו על קשר טלפוני במשך כל כמה ימים או שיחות אייסיקיו הזוייות ב-5 לפנות בוקר.

יום אחד היא הפתיעה, והודיעה שהיא באה למושב למשפחתה לסופשבוע [וכן, משם אנחנו מכירים.. דיי גידלתי אותה אפשר לומר] והציעה שניפגש.
ברור שהסכמתי אבל דחפתי איזה מיליון תירוצים כדי להשמע עסוק.
היא עלתה עליי חחח בנות .
בלילה הראשון שלה כאן, איתי היה מעפן. היא הייתה עייפה וגם לי לא היה חשק לכלום וגם לא מצברוח.
ויצא לנו להחליף מילה או שתיים פה ושם על בית ספר או תחביבים וכדומה...
ידעתי שהיא תלמידת תיכון, אבל לא שיערתי לעצמי באיזה כיתה, בכל זאת הלוק שלה מרשים ובוגר ונתן לי ראייה מטעה לגבייה.
הייתי בטוח שהיא לפחות בת 16 ווחצי.. אולי 17.
בין כל פיהוק למצמוץ עיניים נפלט לה המשפט הבא:
"אין כיתה ט' לא חשבתי שהיא תהיה כל כך קשה, או לפחות בתחילתה, דיי נמאס לי מהעומס הזה הרגו אותנו עם המבחנים"
ברגע ששמעתי את זה הייתי בהלם טוטאלי. לא יכול להיות, זה לא הגיוני! דיי את עובדת עלי! את כיתה ט' !??![SIZE=1]
"כן" היא ענתה בביישנות, כאילו שאמרה משהו לא בסדר, "למה, זה מפריע לך?"
"ככככככן" רציתי לצרוח לה, ציפיתי ליותר. רציתי שיהיה משהו יותר ממה שאני יכול לעשות עם ילדה בת 15, בקושי.
אבל בכל זאת השבתי- "לא, שטויות".
בעודי בהלם ומנסה להסתיר זאת ולהתעלם מהעובדה המטופשת הזאת קלטתי את הקטנטונת הזאת, יש בה משהו. היא כובשת .
כולה בת 15, מדהימה. והיא עושה[SIZE=1]לי עיניים. חחח חכמה על גדולים! צחקתי לעצמי.
בכל הערב ההזוי שלי איתה קלטתי עד כמה היא באמת לא כמו בנות גילה. שהן בדר"כ מסתכמות בילדות קטנות ומטומטמות שמתלהבות מכל גבר עם עיניים כחולות וריבועים בבטן!
שיש בה משהו, עמוק יותר, בוגר, מהותי. שהיופי החיצוני שלה הוא לא סתם מסכה, הוא משקף את הפנימיות שלה, את כולה.
רציתי להכיר אותה יותר,היא סיקרנה אותי וגרמה לי לרצות להפגש איתה שוב.
שאלתי אותה אם היא רוצה שוב להפגש מחר, והיא הסכימה.
חששתי מיום המחרת, לא ידעתי מה לתכנן ולמה לצפות.
בכל זאת, היא בת 15 אני 19, לא שמעתם על בעילת קטינה ?
אני לא יכול לעשות זאת לעצמי. עם כל הכבוד לרגש וללב אין סיכוי שפה המשטרה תתערב. אני הכי לא כזה.
אבל בכל מקרה, אני מכיר את עצמי קצת יותר טוב ממה שחשבתי...
ואני אפילו לא אנסה לעשות שום דבר מיותר. האמת? זה בכלל לא נחוץ.
יום שישי הגיע. חיכיתי כל כך שהשעות יעברו.
23:00 יצאנו .
קור אימים בחוץ והיא כולה רועדת, לחבק אותה ?
או שזה מהר מדי והיא תבהל ? ויתרתי .
ככל הזמן עבר, התבלבלתי יותר.. בגללה, אוחח בת 15 הטריפה אותי.. התחרפנתי.
ישבנו על ספסל באיזה גם שעשועים בשכונה נטוש כזה, נדיר לראות אנשים בסביבה הזאת.
אני עוד לא יודע איך היה לה את האומץ לצאת איתי ככה ועוד לבד אחרי כל הסיפורים עם המצב בארץ ובעולם.לא משנה .
התחלנו לדבר, עשינו שטויות, רקדנו באמצע שום מקום השתוללנו בין מתקני הגן צחקנו המון עש שכאבה הבטן והתעייפנו.
בשלב כלשהו מצאנו את עצמנו מתכרבלים על ספסל בגן כשיידיה אוחזות בשלי בתוך הקפוצ'ון שלי וראשי על הרגליים שלה.
העניינים התחממו וכך גם אנחנו ניסינו [תרתי משמע]
מהרגע הראשון שהתיישבנו רמזנו אחד לשני שאנחנו מעוניינים, והיה ברור שיקרה משהו בנינו באותו הלילה.
נישקתי אותה.
והכל היה מרצון הדדי. הייתה תחושה של אמת, של ביטחון אחד בשני, של הקלה אפשר לומד, שכל דבר שנאמר או נעשה באותו הלילה היה אמיתי ונכון.
תוך כדי הנשיקה פתאום היא נעצרה ושאלה:
"אבל תכלס, מה כבר יצא לך ממני? אני כולה בת 14 וחצי, אני לא יכולה לתת לך דברים אחרים שבנות בגילי יכולות.."
לא חששתי לומר לה-" אני גם לא מנסה, זה לא הדבר היחידי שמעניין אותי, יש דברים מעבר לזה" והמשכתי לנשק תוך כדי חיוך ענק שעלה על שפתותינו.
בשלב כלשהו, הרגשתי בלבול. נבלהתי מעצבמי, מה עשיתי ?!
אני לא מאמין .....
ליוותי אותה לבית משפחתה ונישקתי אותה נשיקת לילה טוב ואמרתי: "אני לא מתחרט על שום רגע,היה לי ממש כייף הלילה". באמת הרגשתי ככה, אבל כולי התבלבלתי ...... פתאום הלב והמוח התחילו לריב, ווכך גם אני עם עצמי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
היא העלתה חיוך מתוק, שובה. אמרה לילה טוב ונעלמה.
לאחר כמה ימים התקשרתי לדרוש בשלומה, וחזרנו לשגרת הטלפון \ אייסיקיו נחמד ככה.
אך פתאום ביום אחד.


אני נעלמתי לה ..... החלטתי שלמרות שמצאתי בה, כ-ל מה שאני מחפש.. ואחרי הרבה זמן, מוצא את זה הגיל פה, הוא הגורם הבעייתי. אני מפחד- עליי, עליה.
לפגוע בה אולי.
אם הייתי בנאדם חרא הייתי יכול לגרום לה לטפח אשליות וציפיות ואולי הייתי בוגד או סתם מפלרטט עם כל דבר שזז.
אבל לא , אני לא כזה. אני גם לא יכול להרשות לעצמי להיות, זה נגד העקרונות שלי והחינוך שקיבלתי.
בסוף השבוע האחרון היא הודיעה שהיא מגיעה שוב למושב, לא עניתי לה. לא אמרתי מילה.
חכייתי.
ערב חמישי- היא התקשרה, רציתי לראות אותה.. אבל לא יכולתי, קורה.
שישי- שוב התקשרה, העירה אותי משינה, בקטנה.. קבענו להפגש.. היא לא ידעה שזה לא יה הכמו בפעם האחרונה. החלטתי לפתוח את הקלפים ולומר לה את כל מה שאני מרגיש.
ובאמת, היא כל כך הבינה... היא הרגישה בידיוק כמוני.
הבינה אותי לחלוטין. ותמכה בהחלטתי.
אני לא יודע אם פגעתי בה, ומקווה מאוד שלא, למרות שהיא התעקשה לומר אלף פעם [לאחר ששאלתי כמובן] שהיא ממש לא נפגעה. אבל בכל זאת, זה הזיז לה באיזה מקום. אין סיכוי שלא.
הייתי צריך ללכת, והתעקשתי ללוות אותה הביתה ובאמת לראות שהכל בסדר בנינו. שהכל ימשיך להיות כרגיל, ידידים. שנצא, שנצחק רק לא קטע רומנטי. לפחות לא כרגע.
אני יודע שהיא התבאסה, כי תכלס זה מבאס.
אני יודע שהיא גם רצתה את הקשר הזה, אבל למטבע יש שני צדדים. ואי אפשר שההחלטה תהיה נתונה רק ביידיה.
אבל שוב, הסברתי. זה כרגע קצת מפריע הגיל. וחבל . לכולנו .......
שנייה לפני שנפרדנו היא רצתה לומר משפט אחרון-
"זוהר, תחשוב על זה. הבנתי אותך ואני מכבדת את ההחלטות שלך ותומכת בזה, כי יש בזה היגיון. וזאת זכותך והחשיבה שלך, אבל בעייני, לגיל אין משמעות. כל עוד זה בגבולות הטעם הטוב. ואני חושבת שלא עברנו את הגבולות. כי הכל נעשה פה מרצון וללא הגזמה. ועד עכשיו היה בנינו אמון הבנה ורצון. חבל שזה נגמר מהסיבות הלא נכונות. אני אתנחם בזה שלפחות אני יודעת שזה לא משהו בי, שמשהו אצלי לא בסדר. אבל בכל מקרה, בהמשך הקשרים שיהיו לך מעכשיו והלאה קח את זה איתך שזה יישב לך במוח שכל פעם שתבוא לך איזה צוציקית קטנה כמוני ותגלה שהיא קצת הרבה קטנה תזכר בי, שאמרתי לך את זה. ואני מקווה שתהיה לך מספיק תבונה כדי להבליג על זה. בהצלחה"
היא הסתובבה נתנה את החיוך המתוק הזה, שוב. והרסה אותי.
הסתכלתי עלייה הולכת כמה דקות והמשכתי בדרכי......
למסיבה. אולי למצוא משהו חדש, אולי את הדר הגדולה .

--------------------------------------
כל הסיפור סיפרתי מנקודת המבט של הידיד שלי, איך שאני ראיתי אותו מתנהג כלפיי ואת מה שהוא אמר לי בקצרה ובקטנה ( יש דברים שאני מעדיפה לשמור ולהנות מהם לעצמי )
אפשר להגיד שהסיפור הזה נגמר, למרות שבתוכי יש אולי איזה תקווה קטנה שעוד שבועיים שאגיע לשם שוב וניפגש הוא יחשוב על זה גם מהנקודת מבט שלי.
הדבר היחידי שבאמת נפגעתי זה המשקל שהא נתן לגיל שלי. שאני שונאת את זה, ומקללת את גילי כל יום.
זה דיי הורס לי דברים בחיים, לא רק בקטע רומנטי או עם בנים . לא חשוב.
אבל שוב, אני מתנחמת בזה שזה לא משהו שקשור לאופי שלי או אלי בכל דרך אחרת....
היה טוב, וטוב שהיה. מקווה ליותר, אבל שטויות מתגברים 😊
אני רוצה בשבילו רק טוב, וחבל שלא יכולתי להיות חלק מהטוב הזה.

אה ודבר אחרון- מוסר השכל קטן, ממני אליכם......
גיל הוא רק מספר, וגם שם של ילד 😉
כי כל עוד הזוגיות והאהבה לא עוברים את גבולות הטעם הטוב, אל תוותרו על זה, הלחמו למען זה.
זה שווה כל רגע .