להילחם או לסגת?

שלום, אני חדש כאן, זאת ההודעה הראשונה שלי פה. האתר הזה ממש חמוד ואפשר ללמוד ממנו המון 😊

רציתי לדבר על המצב שלי ואולי לקבל עליו חוות דעת או עצה מהמין השני.

לפני מס' שבועות חיזקתי את הקשר שלי עם ידידה שהייתה שם תמיד בסביבה, לאו דווקא קשר רומנטי. התחלנו לדבר יותר ולהיפתח אחד לשני לשנינו הייתה הבנה מאוד טובה, מעין כימיה עוטפת ונעימה כזאת.
ממש בצעדים קטנים זה החל להתפתח, התחלתי להתמכר לפגישות הקצרות שלנו בכל יום בבית הספר, לא התאפשר באותה תקופה להיפגש אחרי כתוצאה מעומס של שנינו. הרגשתי שאני מקבל יחס שונה מכל נער אחר, יחס יותר חם ועוטף לא הרגשתי שהייתה אדישה כלפיי, היא אפילו רמזה לי דברים ואני חושב שנדלקה עליי. המשכנו לזרום עם זה ולהנות מהתמימות שבדבר, בסופו של דבר שהתאפשר נפגשנו לפגישה שהיא בעקרון ידידותית לכל הדעות אבל התפתחו שם סימני משיכה ובסופו של דבר התנשקנו בה.

יום לאחר הפגישה לא הייתי שבוע בעיר, לפני שאני נפרד ממנה לפרק הזמן הזה הייתי איתה ביחידות ובסתר שוב בבית הספר. ניסיתי לנשק אותה לפני, היא דחתה אותי באלגנטיות ואמרה לי שהיא צריכה לחשוב על זה.
אני הסכמתי איתה והלכתי לדרכי. בשבוע הזה לא דיברנו יותר מדי בטלפון, בעיקר רציתי גם לתת לה את הזמן שלה עם עצמה בלי ללחוץ אותה. בסופו של דבר שחזרתי ויצא לנו להיפגש היא החליטה שהיא לא רוצה להמשיך מעבר לזה ולהשאיר את המצב כמו שעכשיו, להישאר ידידים. אני לא הסכמתי איתה וחשבתי שהיא מוותרת על זה יותר מדי בקלות, ניסיתי לשכנע אותה לתת לזה צ'אנס ולהמשיך לזרום עם זה אבל היא נשארה בשלה.

אני מרגיש שיש 2 סיבות להחלטה הזאת שלה.
אחת היא שכנראה באמת היא לא רואה אותי בתור בן זוג וזאת דרך להגיד לי לא.
השניה היא שהיא חוששת מקשר ונסגרת כי היא פוחדת להיפגע.

אני מרגיש יותר שהסיבה השניה היא הנכונה כי ממש לא הצלחתי למצוא מדוע היא החליטה לעצור את זה.
קשה לי עם זה שאנחנו מוותרים על זה בכל כך קלות ואני ממש מרגיש שאנחנו צריכים לתת לזה צ'אנס ושהיא שווה את הלחימה שלי על זה.

מה אתן חושבות?