להוציא החוצה

אני בנאדם שחושב בדיעבד, חושב על המעשים שלי בדיעבד וחושב על תשובות לשאלות או דברים שיכולתי להגיד כשאני כבר לא יכול להגיד אותם. על חלק מהמעשים שלי אני מתחרט על חלק פחות אבל יש את אותם מעשים שאני בחיים לא אחשוב שהם היו שגויים. אחד מהם הוא מה שעשיתי עם חבר שלי בטיול השנתי – בלילה אמרתי לו שאם הוא אומר עוד משהו אחד אני עולה למעלה ומפמפם לו את הצורה. הוא ניסה לאתגר אותי בידיעה שאני בנאדם שעומד במילה שלו וכמובן עליתי ופימפמתי את הרגל שלו (ברור שהייתי עם מכנסיים). כשירדתי מהמיטה שלו אמרתי לו עוד מילה אחת ואני מפמפם לך את הרגל עם תחתונים הוא אמר שאין לי ביצים לעשות את זה אבל למיטב ידיעתי יש לי שתי ביצים בתוך התחתונים אז עליתי ופמפמתי אותו עם תחתונים. כמובן שבסוף הטיול חברים שלי סיפרו את המקרה לחברה שלי והיא הזדעזעה. הסיפור הוריד פרופיל עד היום. אני בנאדם במאוד בטוח במיניות שלו ולכן אין לי בעיה לעשות הומור הומואים כי אני יודע שאין לי שום קשר לתחום חוץ מההומור שלי. אז כן, הספץ שלי זה הומור גייז וכמו שאמרתי אני טוב בזה. כל מיני בדיחות קטנות, דברים שאני מעז לעשות וכד'. היום אחרי בדיחת גייז (שחבר שלי נותן לי סטירה על התחת ואני בכאילו שולח לו נשיקה אוהבת) חברה שלי ראתה את זה, עשתה פרצוף ואז אמרה לי בהערת דרך אגב שאחיה ואחותה חושבים שאני דו מיני. באותו רגע קפץ לי הסעיף, אני מה??? סליחה??? איך קראתם לי??? זה רק מראה או:
א) שהם לא מכירים אותי
ב) שהם לא מבינים הומור גייז (חוץ מזה מאיפה הם מכירים את הבדיחות שלי אלא אם כן היא סיפרה להם)
אבל חוץ מזה, מה כפת לי מה הם חושבים – באמת האנשים שאכפת לי מהדעה המזורגגת שלהם, האנשים שאם הם יגידו שאני דו מיני שהם בכלל ישנו לי את הגישה שלי לחיים פחחחח. הקטע שלי שחברה שלי כשאני רוצה לשמוע את דעתה בנושא היא אומרת לי ש"חובת ההוכחה עליי"... סליחה?!?!?!?!? חובת המה עליי?!?!?!? אין זה פיצץ אותי מבפנים, שחברה שלי חושבת שאני דו מיני... אבל לא הראתי לה את זה, לא בצורה רצינית – הראתי לה את זה בצורה הומוריסטית שאני נפגע מזה כי לא רציתי לעשות מזה עניין מול כל הכיתה אבל כמו שאומרים מאחורי כל הומור יש טיפה של אמת פה היה הרבה אמת ולדוגמא בהומור גייז אין טיפה של אמת. וגם כשניסיתי טיפה להגיד לה שנפגעתי מזה היא עדיין דובקת ב"חובת ההוכחה עליי"... טוב אולי את באמת לא מכירה אותי כי עובדה שאף אחד מהחברים שלי לא חושב בצורה רצינית שאני דו מיני והם אמרו לי כבר דברים יותר קשים (בצורה רצינית) ככה שלהגיד לי שאני דו מיני או להסכים איתך או עם האחים שלך לא אמורה להיות להם בעיה. וואי אני מתפוצץ מזה, זה מטריף לי תשכל, מי שאמורה להיות מצידי, מי שאני הכי אוהב שבעולם אומרת לי שאני דו מיני. רק כדי להכניס אתכם לפרופורציות – אני בנאדם שפתוח לאנשים שונים במיניות שלהם, אין לי בעיה להסתובב איתם ולצאת לבלות איתם אבל עד גבול מסויים, אני לא אראה פורנו גייז, אני לא ארצה להיות לבד עם דו מיני או הומו שאני לא בוטח בו אבל אין לי בעיה להסתובב איתם ושהם יהיו סביבי בכלל אין לי בעיה אבל יש גבול, ברגע שמשייכים אותי אליהם זה כבר חציית גבול וכמו שאתם מבינים אני לא הומופוב. יש הבדל בין להיקרא כחלק מהם לבין להסתובב איתם ולהיות איתם בקשרים ידידותיים.
אז לקרוא לי דו מיני, זה שקול ללקרוא לי הומו ואין מצב שמישהו יגיד לי את זה ברצינות בכאילו אין לא משנה מי זה לא משנה אם אלוהים בכבודו ובעצמו יתגלה בפניי ויגיד לי את זה אין מצב שבעולם בכאילו. אם לא הייתי אוהב אותה כל כך (וכן... אני אוהב אותה למרות שאנחנו רק חודש ביחד ויחסית עדיין לא אמרתי לה את זה) היום כנראה הכל היה מתפוצץ (וגם בגלל שאני לא בטוח כמה רצינית היא הייתה, כי חמש דקות אחרי שהיא אמרה לי שאני דו מיני התנשקנו לא מעט). אני בנאדם שהכי נוח לו להתבטא בכתב אבל זאת הפעם הראשונה שאני לא מצליח להביע את הכעס שלי בכתב ואני מציין את זה כדי שאולי תצליחו להבין כמה אני רותח מכעס. עכשיו אתם בטח שואלים אותי למה לא אמרתי לה כלום. התשובה שלי היא שאנחנו פחות מחודש ביחד, וזה לא הזמן להתחיל לשנות את ההתנהגות שלה, לפני שמשהו רציני בכלל התחיל (למרות שכרגע אני רק מחכה שניכנס לשלב הרציני, אני כל כך רוצה להגיע לנקודה בה אני אומר לעצמי "אני בקשר רציני איתה" אבל אחרי פחות מחודש לא משנה מה הרגשות לאדם אי אפשר להגדיר שום קשר כקשר רציני אחרי פחות מחודש...
לפי דעתי היא הצליחה להבין שהתעצבנתי מזה, כי כשדיברנו על זה בדרך אליה הביתה היה קטע שהרגשתי שאני טיפה צועק והיא באותו רגע נעצרה מההליכה שלה, כלומר היא שמה לב לשינוי התוקפני שלי בטונים. אבל זה מתסכל – מצד אחד זה ההומור שלי, מה לעשות לכל אחד יש את הפאקים שלו ואצלי הפאק (למרות שאני לא רואה את זה ככה) זה שאני מוכן אפילו להתאבד עם ההומור שלי. אבל מצד שני זה מפריע לחברה שלי ואני לא אומר שלא ניסיתי להפסיק עם ההומור גייז אבל זה לא הרגיש לי בסדר, הרגשתי שזה לא אני ולכן לא הרגשתי שלם עם עצמי וכמובן שקמתי את ההומור שלי מההריסות.
חוץ מלכעוס עליה נעלבתי, האמת היא כשאני חושב על זה נעלבתי יותר מהעובדה שאני כועס... היא, הבנאדם שצריך להיות לצידי, הבנאדם שהכי אכפת לי (מהסביבה שהיא לא משפחה) מהמילה שלו אומר לי כזה דבר – זה מאוד פוגע... אבל מה אני יכול לעשות דעה שלה ועדיף שהיא תוציא את זה החוצה. אבל אני מטיל בספק אם היא באמת חושבת ככה, כי אם אני הייתי מגלה שחברה שלי היא דו – במיוחד בתחילת הקשר – הייתי חושב פעמיים אם להמשיך את הקשר או לא....

אל תחשבו שזה איזשהו סיפור פיקטיבי, זה קרה לי היום ואני לא יודע מה לעשות, אולי לתת לה לקרוא את הקטע הזה?