הסיפור שלי

אספר את הסיפור שלי...

אני בן 29 עוד מעט 30. הייתה לי חברה אחת במשך 3 חודשים. מעולם לא קיימתי יחסי מין.

אני לא נראה רע - נאמר לי שאפילו חמוד על ידי כמה. אני גבוה , רזה. נראה בסדר.
אני לא בן אדם רע - אני סטודנט , לתואר שני , ילד טוב. חנון.

איך זה קרה עם ככה? כי ככה זה שאבא מרביץ לאמא , ככה זה כל האנשים בבית נהיים קרים , קשים , ככה
זה שילד בן 16 במקום לחשוב איך לזיין כל מה שזז ולפוצץ חצקונים צריך לקחת אחריות ולגדל הורים. כי בהתחלה זה מוריד את הבטחון , אחרי זה את הערכה העצמית , אחרי זה רק מנסים לברוח , לעשות תואר , למצוא עבודה , לעשות משהו עם עצמך , לא מאמינים שאפשר משהו אחר. רוצים להיות חופשיים - וחופשי זה לגמרי לבד.

שנה שעברה גרתי במרכז. נהניתי. הכרתי את החברה היחידה שהייתה לי...אני הייתי חסר ניסיון. היא הייתה חסרת ניסיון. והקשר התפתח בצורה לא בריאה.

נפרדתי ממנה. רציתי לזיין. רציתי את תל אביב עם כל מה שאומרים.רק כדי לגלות שהתל אביבים מגעילים , לא מנסים להכיר אותך , ששופטים אותך אחרי שעה וחצי. שהעולם שבחוץ מלא פרינססות , מטומטמות , פרחות , ערסיות , ילדותיות ומה לא...

היו לי סטוצים. לא תפקדתי מינית או במילים פשוטות...לא עמד לי. הלכתי לטיפול פסיכולוגי , נלחמתי בעצמי , ניסיתי להבין למה אני לא כמו כולם. למה אני לא יכול לנסוע לתאילנד ולחזור עם סיפורים , למה הכל הולך קשה...הטיפול עזר. הפסקתי להילחם בעצמי , אני צריך רגש. והרבה. צריך אהבה כמו אוויר. צריך חום , צריך אינטימיות.

צריך - אבל אין מי שיתן. שנה של דייטים - כולם ראשונים. שנה ששואלים אותי - היה לך קשר רציני? ומסננים אותי אחרי התשובה. שנה שאף אחת לא רוצה להתקרב אליי...שנה שאני מרגיש כמו מצורע...
אין לי בטחון עצמי , גם ההערכה העצמית לא בשמיים. איך אפשר?