הערב בו איבדתי את החבר הכי טוב שלי ,חדשה פה:)

הכרנו בכיתה ז אני חושבת.... אולי ח.... באתר מטופש לילדים קטנים. התחברנו מיד. היינו מדברים שעות על גביי שעות. ואז, מסיבה שעד היום לא ידועה לי, נותק הקשר.

בכיתה יא` חזרנו לקשר. שוב, לא זוכרת בכלל איך. אבל תוך שיחה אחת אהבתי אותו שוב.

היה לי חבר באותה התקופה, וכל פעם שהוא הלך לישון, התחברתי לדבר עם אלון.

לא הייתה לו מצלמת אינטרנט, אז אני הייתי מחברת את שלי, והיינו מדברים המון, כשהוא אומר לי כמה אני יפה, וכמה הוא רוצה להיפגש כבר.

אחריי חודשים של שיחות, קבענו דייט. באותו ערב קבענו להיפגש פעם ראשונה במועדון מטופש.

כשהגיעה השעה, התלבשתי יפה יפה, ויצאתי עם החברות שלי למועדון.

תוך דקה בערך זיהיתי אותו, אותה חולצה כמו בתמונות (בשלב מסוים גיליתי שכל החולצות שלו נראות בערך אותו דבר), אותם משקפיים, אותו חיוך.

בשלב מסוים של הערב היה דיי צפוף במועדון, אז אני ישבתי על כורסא והוא ישב על הידית שלו. ברגע שהיד שלו נגעה בשלי עבר בי זרם, שגרם לי להרגיש דברים שכבר שנים לא הרגשתי.

מספר ימים מאוחר יותר נפרדתי מהחבר שלי בשלושת השנים האחרונות, ויצאתי לדייט עם אלון.

הוא היה הנשיקה הראשונה שלי אחריי 3 שנים בהן נישקתי את אותו הגבר. לא זכרתי כבר איך מתחילים משהו חדש. הוא חייך וחיבק אותי, הוא אמר לי שאני מיוחדת ושניקח הכל לאט, אין מה למהר.

תמיד הוא היה אומר שאני מיוחדת, וגם גרם לי להרגיש ככה.

עברו כמעט שנתיים מאז.

היו לנו אלפי קרבות ומריבות. אלפי נשיקות וחיבוקים. אלפי פרידות. אלפי חזרות.

כבר חודש שהוא לא אותו הדבר.

הוא מדבר מגעיל, הוא מתנשא, הוא פוגע.

היום בערב הוא אמר לי שהוא מצא אנשים שאוהבים אותו באמת, שהוא באמת אוהב את עצמו. הוא אמר לי שאני הורסת לו את הביטחון העצמי- ואת החיים.

הלב שלי כמו נקרע מתוכי ועבר מתחת למכבש, שוב ושוב.

עכשיו אני יושבת בוכה מול המחשב בשלוש בבוקר וכותבת. ואני לא יודעת מה לעשות. הוא היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה שם בשבילי ואני הייתי שם בשבילו. עכשיו אחז בו מין דיבוק, אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה, וזה נגמר.



אני יודעת שאם הוא יראה את מה שכתבתי הוא יידע שזה עליו. אני יודעת שאיי שם בפנים זה יכאב לו. אני יודעת גם שאני לא אהיה אותו הדבר. אני יודעת שהוא לעולם לא יקלוט מה הוא עשה.



יותר מזה, לא יודעת כבר כלום.