והכל התחיל מ-''בא לי עליך''

שמעו.. זה ארוך.. זה הסיפור והדבר הכי עצוב שקרה לי עד עכשיו..

למי שיש כוח שיקרא..





אז ככה הכרנו..



הכרתי חברות חדשות, ישבנו בשכונה עם עוד חברים..

ישבנו שתינו, צחקנו, שמעו מוזיקה..

פיתאום אתה באת.

הסתכלתי עליך בחצי עין..

לא אהבתי את המראה שלך.. לא ממש דיברנו.

פיתאום אתה באת וישבת עלי.. גם את זה לא אהבתי.

בימים שאחרי נהינו קצת יותר ידידים ולמדתי לחבב אותך.



-------------------------------



היינו יושבים הרבה בשכונה..

רוב הפעמים היינו שותים.

אתה היית גם נמצא בין כל החברה..

הרבה פעמים שהרוב היו מתפזרים לבתים.. היית מציע שנעלה לבית שלך.

היינו יושבים שם צוחקים.. חלק יושנים, חלק בעולם שלהם.

יום אחד הייתי קצת בבאסה.. הלכתי לחדר לבד..

באת אחריי.. ישבנו דיברנו קצת.

מפה לשם התנשקנו..

אמרת לי שבא לך עלי.. ואני אמרתי שגם.. (כנראה שהייתי באמת מסטולה כי זה לא יוצא לי בטבעיות)

התנשקנו..זהו לא היה עוד חוץ מזה.

היו עוד ימים שהיינו עולים אליך לבית, אבל לא היה קורה כלום.. ולא היינו מדברים על מה שהיה.

עד שיום אחד נשארנו אתה אני חבר שלך וה"חברה" שלו.

הם היו בחדר.. ואני ואתה בחדר.

המשיכה בינינו הייתה חזקה.. ואז קרה מה שקרה.

לא דיברנו על זה אחרי זה..

אחרי כמה ימים דיברנו על זה.. החלטנו שננסה להיות ביחד.

היינו ביחד 4 חודשים בערך.

החודש וחצי הראשונים היו בשבילי זוועה..כל כך סבלתי ממך..

היית נעלם, לא מתקשר, לא בא.. לא מדבר!

לא יודעת אפילו למה נשארתי איתך..

אחרי זה היה לי תקופה ממש רעה.. לא בגללך.

היית כל כך חמוד אלי..

היית מתקשר, בא מדבר עוזר לי..

נותן לי עצות כל כך חכמות..

שהרגשתי שאם לא היית איתי הייתי מגיעה למקומות לא טובים...

הייתי כל כך מאושרת למרות כל הרע בתקופה הזאת..

עשית לי ממש טוב!

התרגלתי לטוב הזה.. שכחתי את הרע..

ואז יום אחד כל כך התאכזבתי ממך.. כי התרגלתי כבר לטוב..

אפילו לא יכלתי לדבר איתך מרוב שהתאכזבתי.. שלחתי לך בהודעה שאני לא רוצה לא לראות ולא לדבר איתך יותר בחיים.

יום אחרי חשבתי על הטעות הזאת.. רציתי לדבר איתך..

אבל אז אתה כבר לא הקשבת לי..

הרגשתי מין הקלה כזאת.. אבל לא עיקלתי את זה.

יום יומיים אחרי הייתי בסדר..

אחרי כמה ימים כבר הרגשתי שאתה חסר..

יום אחד שתיתי.. התקשרתי אליך אמרתי לך שאני רוצה שנדבר.

באתי אליך לבית.. דיברנו.. כנראה שהייתי ממש מסטולה ולא שמתי לב שקצת חפרתי..

ואז ששמתי לב לזה.. רציתי ללכת.. אמרתי לך שתלווה אותי לדלת..

אני עד עכשיו שואלת את עצמי את השאלה- למה פשוט לא נתת לי לקום וללכת?!?!?!

אמרת לי טוב שננסה שזה לא יגמר ככה..

ישנתי אצלך היה לי כל כך כיף..

בבוקר אתה חזרת לבסיס ואני הלכתי לבית.

הייתי מאושרת..! היה לי ממש טוב..

באיזה יום דיברנו הכל כרגיל.. אפילו התקשרת אלי בערב להגיד שתעבור להגיד לי שלום לפני שאתה יוצא..

פיתאום התקשרת אלי.. הקול שלך היה מוזר.. זיהיתי את זה.

ישר שאלתי מה קרה.. אמרת לי שאתה צריך לדבר איתי.

באותה שניה הרגשתי סחרחורת כזאת.. ידעתי שזה שוב הולך להיגמר..

באותו הרגע הייתי בהלם.. אפילו לא בכיתי..

מרוב שהיה לי רע לא חשבתי על כלום.. השגתי כסף קניתי לי לשתות-והרבה.. הייתי כל כך מסטולה..

אני לא יודעת אפילו איך הצלחתי לעמוד על הרגליים..

בכיתי.. בכיתי כל כך הרבה שאני לא יודעת איך לא נגמרו לי הדמעות.

ביום שאחרי הייתי בדיכאון.. כולם ראו שעובר עלי משהו..

לא דיברתי על זה..

בשבוע שאחרי הייתי די בסדר.. אני לא חושבת שבכיתי יותר מדי..

אחרי זה התחלתי להרגיל את החיסרון שלך..

התחלתי להרגיש שאני באמת צריכה אותך לידי.

התגעגעתי לעצות שלך..

הייתי מחפשת סיבות להתקשר אליך.. ומצאתי.

היינו מדברים והכל טוב ויפה, אחרי זה הרגשתי קצת טוב..

אבל האחרי של אחרי השיחה.. הרגשתי רע.. כי למרות הכל אתה אולי שם איתי בטלפון או לידי,

אבל אתה לא באמת איתי..! וזה כל כך כואב לי..



עכשיו אני יודעת שאני אוהבת אותך.. ואני לא יודעת עוד כמה זמן אני יאהב

אבל אני בטוחה שאני יהיה קשורה אליך תמיד איכשהו..



היית ואתה עדיין בנאדם מאוד חשוב בשבילי..!

כואב לי שזה נגמר..