אומרים לי שרק הזמן ירפא את הכאב שלי, אך הדבר היחיד שאין לי זה זמן!!!/ ליטל

עכשיו חזרתי מהפסיכולוגית, אחרי כמה ימים שלא אכלתי, והסתגרתי בחדר ובכיתי, שלא יצאתי מהבית, (רק לרופאים) רציתי לזעוק לה מה קורה לי בלב, אבל פשוט לא יכולתי, לא עניתי לה כמעט, אמרתי לה שאף אחד לא יכול לעזור לי, היא אמרה לי שאם אני לא אנסה, ולא אוכל, היא תשלח אותי למוסד שיעזרו לי, והיה בא לי פשוט להרוג אותה, אני לא חולת נפש פשוט כואב לי בלב וניסיתי עם כול הכוחות שיש לי להתמודד, וכלום לא עוזר, למה הם לא מבינים? מה הם עד כדי כך אטומים? אבל ת'אמת לא אכפת לי כבר כלום, כלום!!!!!!
(18:30) כמה שזה נשמע פשוט וקל, כמה שזה נשמע אולי שאני מטומטמת, הוא פשוט הרס לי את החיים, ואין לי כוח שוב לחיות, כי בשביל לחיות אני צריכה דבר אחד, דבר שבחיים לא אשיג, ומהו הדבר הזה? לשכוח אותו, פשוט להוציא אותו מהראש שלי, וזהו דבר שבלתי אפשרי לצערי. לפני כ-5 דקות יצאתי מהחדר, ואני לא מדברת עם אף אחד, התקלחתי, ושוב באתי לחזור לחדר, וראיתי מכתב שאחותי כתבה לי, ואני לא רוצה לקרוא את המכתב, כי אני אבכה שוב, ראיתי רק משפט אחד שהיא כתבה לי, "אם לא למענך, אז למעני, אני מתחננת!!! את רוצה לקרוע לי את הלב?" כ"כ כאב לי והתחלתי לבכות, ואני עדיין בוכה כי היא תמיד הייתה איתי לאורך כול הדרך, אני אוהבת אותה בכול ליבי, והורג אותי לראות אותה, ולא רק אותה גם את אמא שלי ואת החברות, מנסות לעזור לי ואומרות לי, שאני אפסיק להיות בדיכאון, אבל אותה הכי הרבה, פשוט הלב שלי נשבר, אני אוהבת אותם, ורוצה לעזור לעצמי אבל אין שום דרך שאני אוכל לעזור לעצמי, ניסיתי הכול וזה לא עבד.
אתמול הייתי אצל רופאת עור מכיוון שיש לי סימנים בבטן, היא נתנה לי משחה ואמרה לי שזה בגלל שהגוף חלש, וגם יש לי נשירה חמורה לא כמו שלכל אחד והיא אמרה לי בגלל שאני עצבנית.
*************************************************************
אני כל כך חסרת אונים, ניסיתי בכול הכוחות, בכול האמצעים שיש לא להתמוטט פעם שנייה, יצאתי כול יום, הייתי משתדלת לא לבכות, לקחתי (ועדיין אני לוקחת) כדורים נגד דיכאון, עשיתי פשוט הכול כדי לשכוח, כי לא לברוח, אבל כלום לא עוזר, כלום!! מה עוד אני יכולה לנסות? מה?? מיום ליום אני מרגישה שאני מתמוטטת, הרגליים נחלשות, הגב, הגוף כואבים לי, הראש מתקתק כאילו יש בו פצצה, ואין לי כוח עוד להילחם, אולי אין בי את הרצון כי ניסיתי הכול, ושום דבר לא עוזר, אני כבר לא יודעת מה לעשות, אמא שלי לפני דקה באה ואמרה לי בבקשה תספרי לי מה קורה לך, ולא עניתי לה, וכואב לי כי אני לא אוהבת להתייחס אליה ככה, היא אמא הכי טובה בעולם, היא תמיד מתנהגת ונותנת לי כל מה שאני רוצה, ואני לא רוצה להתנהג אליה ככה אבל אין לי ברירה, כי כבר אין לי כוח לדבר ולספר, אן לי כוח לנסות להסביר להם שיבינו מה אני עוברת, כי כמה שאני אסביר וכמה שאני אנסה לתאר, הם לא יבינו!! נמאס לי כבר לבכות ולהיות ככה, אבל אין לי דרך אחרת, האדם שאני הכי אוהבת הרס לי את החיים בצורה שאי אפשר לדמיין! אני שונאת אותך!!!!! שונאת אותך, וממשיכה לאהוב, לכאוב בגללך! איך אוכל אי פעם לחזור להיות מאושרת? איך? אני אוהבת אותך בכול מאודי, אוהבת אותך יותר משאוכל אי פעם לאהוב, ואתה הרסת אותי אז איך אוכל להיות אי פעם מאושרת בלעדיך, או איתך? אני לא יכולה כבר לשאת את המחשבה שאהובי, האדם שהיה הכי חשוב לי, שהקרבתי עבורו הכול, קרע את ליבי בלי לראות כמה, אפילו בלי לומר לי למה, אני בסה"כ אהבתי אותו ועשיתי תמיד הכול בשבילו, אז למה הוא ככה פגע בי?
למה אלוקים? ומילא אני יודעת שהוא לא אוהב אותי, או שהוא שיחק בי, אבל הוא אוהב אותי, ואני אותו אז למה ככה זה היה צריך להיות?
אני חיה בידיעה שהוא אוהב אותי, והוא הרס לי את החיים, בידיעה שבחיים לא נהיה ביחד, כי כשנהיה ביחד אני אזכר בכול הדברים שהוא עשה לי, ולנגוע בו?? אני אגעל רק מהמחשבה שהוא היה עם אחרות, אני חיה בידיעה שבחיים לא אסלח לו, חיה בידיעה שלא אוכל לסלוח לעצמי על שהרסתי לעצמי את החיים ועל שבגדתי בו, אבל הידיעה הכי גדולה שאני חיה בה יום יום, שאני לא יכולה לשכוח!!!!
לא יכולה, וזה משגע אותי עד כאב, כי... אני אוהבת אותו!!!
למה החיים חייבים להיות כ"כ קשים כלפיי?? איך אדם יכול לאהוב אותי בצורה שפוגעת כ"כ? איך? מה שלא יוצא לי מהמוח זה הדבר שהוא אמר לי בשיחה האחרונה, דיברנו על כול מה שהיה ועל אחת שהייתה ידידה שלו וכ"כ כאב לי שהוא מדבר איתה כי שנאתי אותה, אז מה הוא אמר לי, "הייתי צריך להמשיך לדבר איתה" יא מגעיל אחד אין לך בושה? עוד בשיחה האחרונה שלנו אתה אומר דבר כזה מגעיל? זה פשוט שבר אותי!!!שבר!!! אם אני הייתי אומרת לו דבר כזה הוא היה מנתק לי בפנים מבלי לחשוב פעמיים! בא לי כבר מעצבים לשבור משהו, הראש שלי מתפוצץ כבר מכול המחשבות האלה!
ועוד מה הכי גרוע בכול הסיפור הזה, שאני ממשיכה לאהוב אותו כמו תמיד, ממשיכה לבכות על מה שכבר אבוד, על מה שכבר לא יחזור, ואני לא מסוגלת להפסיק, ובאמת שאני עשיתי הכול לשכוח אותו, וכלום כבר לא עוזר, כלום! אז עכשיו נפלתי פעם שנייה ואין לי כוח שוב לקום, ולא אכפת לי כבר מה יעשו לי, כי הגרוע מכול עשו לי, אני לא אנסה להתאבד או משהו, אני פשוט אחכה שאולי אלוקים יעשה איזה נס ויעזור לי, כי לי אין כוחות שוב לקום, לא רוצה לקום לא רוצה להתמודד עם מה שאני לא יכולה, לא רוצה להמשיך לשחק אותה מאושרת ובלילות לחזור הביתה ולבכות, לא רוצה כלום, גם לא אותו!
אני מצטערת אמא, אחיותי היקרות, חברותיי , מצטערת, אבל לי אין כוחות להלחם ולהיאבק בשביל חיי מרירות ועצבות, בשביל חיים הרוסים, אני אוהבת אותכם מאוד וכואב לי לראותם ככה, אבל אין לי מה לעשות, כול הזמן אתם אומרים אל תדאגי הזמן ירפא, אבל מה שאתם לא מבינים שהדבר היחיד שאין לי זה זמן!!!