הדמעות האלה

הדמעות שמגיעות מהשקט שאחרי הסערה, הם הדמעות הכי כואבות,


 הוא קם והלך..


אחרי כל כך הרבה חודשים אחרי כל כך הרבה מילים החלטות מריבות שינויים...


 הכי כואב זה לדעת שנתת ונתת ונתת, וברגע שהצד השני יכול לתת , זהו...


  ולמה נשארת אם אתה יודע שאתה בן אדם אחר?


 ולמה נשארת אם ידעת שאתה לא יכול לתת?


 חשבתיי שקיימת רק בגידה פיזית.


 אבל עכשיו זכיתי ליחוות בגידה נפשית.


 בגדת באמון שנתתי בך, באהבה שרציתי להגיד לך, שאני אוהבת שזהו זה לא כמו פעם


הרגשתי שאני שלך במעמקי הלב הרגשתי זאת.


 אבל עכשיו אני צריכה להתחיל לשכוח


 להתחיל לשכוח אותך, את האהבה, את הרגעים את העיניים היפות, את הנשימות, את הכל


 ואני צריכה לזכור... להיות חזקה,  והכי חשוב - להשקיע בעצמי, ולא באף אחד אחר