הקיץץץץץ-פרק 7

אדיר שאל אותי בהודעת טקסט מה אנחנו..אם אנחנו ידידים,בקטע,בקשר או חברים.

לא ידעתי מה לענות,מה עונים על שאלה כזאת?!.מצד אחד אם אגיד "כן" יהיה לי חבר שכל
כך רציתי כבר הרבה זמן,קשר רציני כמו שחלמתי.ומצד שני אם אגיד "לא",אשאר פנויה מי
יודע לכמה זמן עוד...



לבסוך עניתי לו,תשובה דיפלומטית אומנם אבל עדיין."אפשר לדבר איתך יותר
מאוחר?".כתבתי לאדיר הודעת טקסט ומיד קיבלתי חזרה:"דברי איתי מתי שאת רוצה,עכשיו
אחר כך מתי שבא לך".צחקתי לעצמי-איזה חמוד.

בהמשך שיעור תיאטרון כבר לא יכולתי להקשיב..כל הזמן חשבתי מה אני אעשה?.

בדרך חזרה הבייתה,הנחתי את ראשי על חלון האוטובוס ועצמי את עיניי..מגלגלת בראשי שוב
ושוב את השם אדיר.

כשירדתי בתחנה שעל יד ביתי הפלאפון שלי צלצל.זה היה אדיר."מה קורה?.הוא שאל וכך
התחילה השיחה ביננו.אחרי דיבורי סרק וחוויות חדשות לפתע הוא הפתיע עם השאלה:"את
יודעת שעוד לא ענית לי על מה ששאלתי אותך".לא ידעתי מה להגיד,שיחקתי אותה ראש
קטן."איזו שאלה?".אך אדיר לא היה אדיש אליי."מה אנחנו?".הוא שאל שוב.""לא
יודעת..".עניתי בשקט."מה אתה אומר?".הוספתי."אני שואל אותך".הוא צחק והתעשת
מייד."אפשר לנסות אני חושבת..".עניתי לו מהורהרת."אז מנסים?".הוא שאל."כן".עניתי
בפשטות."אז תזכרי לא לעשות שטויות עכשיו יש לך חבר".הוא אמר מתגאה וכך גם סיימנו את
השיחה.

ביום המחרת רק התחלתי לעכל את זה שאדיר ואני חברים.ביום המחרת אמרה לי חברתי סיגלית
בבוקר:"ביום חמישי יש לי יומולדת,יוצאים לבלות,שלא תעזי לשכוח"."לא אשכח".צחקתי
וחשבתי לעצמי שזוהי הזדמנות מעולה לפגוש את אדיר ששמח יותר ממני על החדשות שאגיע
לעיר ביום חמישי.

בהמשך היום התארגנתי לפנות ערב לצאת לחינה של אחותה הגדולה של אדר שהתקיימה באולם
לא רחוק מהמושב שלי.לא ידעתי אם לספר לה על אדיר מה שכן ידעתי זה שהיא תהיה בהלם.

"יש לי משהו לספר לך".אמרתי לה בשקט אחרי שהתחבקנו שתינו לבושות בשמלות
חגיגיות."מה?".שאלה וחייכה."אני חברה של אדיר..".אמרתי וחיכיתי
לבאות."מה?!!!!!!".לקח לאדר שתי שניות להבין ולהגיב."אני לא מאמינה,איך?,מתי?".היא
ירתה את השאלות לכל עבר.וכך ישבנו שתינו מתעלמות לגמרי מכל באי האולם וסיפרתי לה על
הכל.

***

ביום המחרת ראיתי את סיגלית בבית הספר בבוקר וסיפרתי לה על מה שאני רוצה לעשות
הערב.לפגוש את אדיר תוך כדיי היציאה לכבוד יום ההולדת שלה.היא עיקמה את אפה מעט
וסחטה ממני הבטחה לא להישאר איתו כל הערב בתירוץ שבלעדיי לא כייף.נו מה? אני לא
יודעת שבלעדיי לא כייף?.

לקראת הערב התקלחתי כמעט שעה.היה חשוב לי להיראות הכי יפה שאפשר בשביל אדיר.בכל זאת
הפעם אנחנו נפגשים בתור חברים.אנחנו חברים רק יומיים וחשוב לי לשמור על זה.

לבשתי ג'ינס צמוד משופשף,חולצה שחורה צמודה עם עיטור עדין בזהב עלייה.נעליי אצבע
מעוצבות בצבע שחור.עגילי חישוק שרשרת של חמסה שאני לא מורידה מעליי.מסקרה קו שחור
בעין,סומק,ליפגלוס פיזרתי את השיער המושלם שלי שמסתדר בכל מצב כשהוא חלק למעלה ועם
בקבוקים למטה ויצאתי למונית.כל הבנות סחטו שריקות התפעלות-כמובן שכולן ידעו לאן אני
הולכת וביקשו שאחזור מוקדם.חילקתי הבטחות לכל עבר-הבטחות שלא ידעתי אם אקיים.

הגענו לעיר.הבנות ירדו והתיישבו בבית קפה ואני נפרדתי מהן והתקשרתי אל אדיר."אני
באיזור התעשייה".אמרתי לו."תתקדמי,אחכה לך על יד הבית של אדר בת דוד שלך".הוא ענה
וניתק את השיחה.ראיתי אותו מרחוק,מחכה,מסתכל על הבלטות ומביט לכל עבר לראות אם
הגעתי.הוא ראה אותי וישר חייך את החיוך הממיס שלו-החיוך שאני כל כך אוהבת.הוא קירב
אותי אליו ונישק אותי נשיקה קצרצרה-זה היה מוזר בהתחשב בזה שאנחנו חברים.

התחלנו לצעוד לעבר עמדת השמירה שלו בחניון קרוב לאיזור התעשייה.התיישבנו על ספסל
בגינה רומנטית."אתה לא צריך להיות בחניון?".שאלתי בשקט."אני הולך וחוזר מתי שמתחשק
לי,וחוצמיזה עכשיו אני איתך".הוא ענה ונשק לי.הרגשתי את הידיים החמימות שלו מלטפות
את גבי,עולות מעלה מעלה לאיזור הכתפיים,עוד מעט זה יגיע חשבתי לעצמי ולא התרכזתי
בכלום חוץ מבידיו.הידיים שלו כמעט הגיעו אל החזה שלי כשהנייד שלי צלצל מתוך
התיק."שנייה".התנתקתי ממנו וכולו היה סימני שאלה."הגעת?".שאלה חברתי סיגלית שדאגה
לי."כה..אני אחזור יותר מאוחר".עניתי והיא התרצתה."מסרי ד"ש".ענתה וניתקה."דואגים
לך אני רואה".אמר אדיר בחיוך."אהה".הנהנתי.התחלנו לדבר והוא סיפר לי על זה שלפני
שנים דקרו אותו במועדון,דקירה בגב,הוא הראה לי את מה שנשאר מהתפרים,את הצלקות."פעם
הייתי בלגניסט,היום כבר התבגרתי".הוא סיפר ואני הסתכלתי בעיניו היפות.

התנשקנו עוד קצת עד שהרגשתי שהזמן עף,"אני חייבת ללכת".אמרתי לו והוא ליווה אותי עד
הכביש.נישק אותי מול כל העוברים והשבים "אני מת עלייך".לחש לי ואני חייכתי
והלכתי.הסיבוך היה איך לעזאזל עוברים כביש ראשי? אני פאקינג מושבניקית.

הגעתי אל הבנות באיחור וכולן עשו לי פרצוף.נכון יצאתי מגעילה אבל כשיהיה להן חבר הן
יבינו.

התחלנו לעשות סיבוב באיזור התעשייה ופיציתי את כולן בצחוקים,וכולן נהנו.הגענו
לבאולינג,ונכנסנו לשחק."אני לא נועלת את הנעליים המפדחות האלה".אמרתי בשקט וכולן
הסכימו איתי.

לקראת אחד בלילה כבר היינו בדרך חזרה.עייפות אך צוחקות לפתע הפלאפון שלי צלצל זה
היה מישהו שהייתי איתו בקשר והוא רצה להיפגש אך התעלתי על עצמי ואמרתי לו בדיוק את
המילים האלה:"תקשיב טוב,יש לי חבר עכשיו אז אל תתקשר לפה יותר".ניתקתי והרגשתי
שמילאתי את חובתי-אדיר בוודאי היה גאה בי אם היה פה.לא הייתי רוצה שאדיר יהיה בקשר
עם בנות שהיה לו משהו איתן-לכן התנהגתי בהתאם.

"וואו את מלכה מי זה היה ?".שאלה סיגלית מהמושב האחורי.

עניתי לה והנחתי את ראשי על הכיסא-עייפה.

***

ביום המחרת קמתי מאוחר-ימי שישי אני לא לומדת כך שיש לי זמן לישון ולצאת עם ההורים.

"סופי קומי..יוצאים".אמר אימי בבוקר."מה השעה?".שאלתי בעייפות."ער..קומי מאמוש".היא
אמרה ואני קמתי.הגיע הזמן לספר לה על אדיר,העניין הוא שמעולם לא עירבתי את הוריי
בקשרים הקודמים שלי-אבל אדיר מספיק חשוב לי והגיע הזמן.

התחלתי לספר לאימי את הסיפור-מלא ביותר שקרים מאשר אמת,אבל זאת המציאות וצריך
להתמודד איתה.אם הייתי מספרת לה את כל האמת אולי לא הייתה נותנת לאדיר הזדמנות.

"בקיצור הרבה פעמים כששהיתי אצל אדר ראיתי אותו במקומות הבילוי..אתמול גם בבאולינג
עם הבנות-הוא מוצא חן בעיניי".סיימתי את המונולוג שלי כשאבא ואמא היו עסוקים בארוחת
הבוקר שהזמינו במסעדה.

"מה את אומרת?".שאלתי את אימי



וחיכיתי לתשובה...