יומני היקר..זו האמת

 יומני היקר
מזמן שלא כתבתי ולא הוצאתי רגשות אצלך
כנראה אתה היחיד שתדע את האמת
את כול מה שהחזקתי
את כול מה שהשנים עשו לי
תראה,שום דבר לא השתנה
רק נהיה יותר גרוע בכול שנה
חח,תראה יצא לי חרוז
והלוואי שהייתה מן תקווה
שהייתי יודעת שאולי מחר זה ייגמר
יומני היקר,למה אני ככה?
למה אני לא עושה מעשה?
עומדת מהצד וצועקת לו "לא תעשה את זה..אל תרביץ לה.." ומה הוא עושה?לוקח נעל ומרביץ
לא מקשיב רק מאיים
ואם באיזה יום אני פשוט אאבד אותה?
ואם באיזה יום אני אקבל הודעה ובה כתוב "אבא שלך רצח את אמא שלך?" מה אני אעשה יומני היקר?מה עם האחים שלי,שרואים את כול הבלאגן?אחותי יש לה פיגור שחבלז" אבל היא לא אשמה,מישהו אנס אותה
ואני ימצא אותו,את הבנזונה!!
וכואב לי לראות את אמא,חיה באשליה
את אחי הקטן שמחפש שלווה
ואחותי המשוגעת כול הזמן בוכה
ואני?אי של שפיות
האם זה בסדר לשנוא?
להתפלל בכול יום שאבא שלך לא יחזור מהעבודה?
שלא יחיה יותר?
מה אני אמורה להתחשב במי שמרביץ,מקלל,משפיל
את אמא שלי,את כול הבית הזה
ואני עומדת מהצד ואומרת "תפסיק" הוא כנראה שיפסיק
אבל מה עם מחר?מה עם מוחרותיים?מה עם עוד חודש?
נוכל לחיות תחת כול האיומים האלה
יומני היקר לא כיף בכלל לחיות
כשאתה שומר את כול הסודות בבטן
המשפחה=חושבת הכול מושלם
אבל לא רואה מה יש בתוך העיניים העצובות של הילד הקטן,הילדה המשוגעת,הילדה שעומדת בצד,והאישה ששותקת ומפוחדת ולא אומרת דבר
כן זו כנראה האמת
אולי מישהו יגלה ואולי לא
אבל אני יודעת,שברגע שזה יתגלה
כנראה שיקרה משהו לא טוב
 
להת' יומני היקר
מבטיחה לבקר בקרוב
ולספר האם עשיתי צעד ראשון או..שלא
(סיפור אמיתי מהחיים שלי)